תנו להתנחלויות גדרות ביטחון
הטרגדיה של חלק מאנשי הימין הדתי במדינת ישראל היא חוסר ההבנה לכך שהעם לא איתם. דניאלה ויס ודומיה לא מקדמים את ההתיישבות אלא להפך, מרחיקים ממנה ציבור רחב
בשולי הפיגוע הנורא בעתניאל, שבו נרצחה דפנה מאיר הי"ד, התעורר שוב הוויכוח האידיאולוגי בקרב מתיישבי יו"ש סביב הקפת היישובים בגדר. את עתניאל לא הקיפה גדר ביטחון - אלא מערכת התרעה אלקטרונית. יישובים אחרים אפילו לא הקימו מערכת כזו, ופשוט מסרבים אידיאולוגית למערכות מגננה למיניהן.דניאלה ויס מקדומים, מתנגדת ידועה להקמת גדרות ביטחון, אומרת כי המשמעות של גדרות ביטחון ביו"ש היא יצירת גטאות לציבור היהודי בארץ מולדתו. רבים וטובים בהתיישבות מסכימים: הקמת גדר משדרת חולשה, וכאילו אומרת שאיננו מרגישים כאדוני הארץ הזו. בראייתם, שיטות ההתמגנות שפיתחה מדינת ישראל, כגון כיפת ברזל נגד הטילים ומיגון רכבים נגד אבנים וירי, מעידות על חוסר מוכנות נפשית לנהוג כבעלים בארץ אבותינו. יש כאן נסיגה מהרוח הציונית ההיסטורית שידעה לשלם את המחיר על ההתיישבות, הם מוסיפים, יש כאן גם חוסר הבנה שבריחה מהתמודדות ישירה ובריחה מעימות - מונעות את האחיזה היהודית בארץ ישראל.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- החלום נכשל: אחיי המתנחלים, שובו הביתה
האוחזים בעמדה כזו דורשים מממשלת ישראל, כמו גם מהציבור היהודי כולו, להתחזק מבחינה לאומיתולגרום לכך ששום מחבל לא ינסה לפגע בנו, גם ללא סידורי אבטחה כבדים וללא גדרות. צריך ליצור מציאות שבה הפחד מפגיעה ביהודי יהיה מספיק גדול עד שלא נצטרך להקיף את עצמנו בחומות ומבצרים.
לעמדה הנחושה הזו, שיש בה תביעה צודקת, אין קשר עם המציאות. לו כל תושבי ישראל היהודים, ביו"ש ובתוך הקו הירוק, היו מסוגלים להחזיק בעמדה לאומית חזקה ותקיפה אל מול לחצי העולם המערבי, איומי מדינות ערב וגורמי הטרור במרחב, נכון היה לתבוע יצירת מאזן אימה שיימנע מכל אויב ומתנקש לפגוע ביהודים.
לא כך המצב. כמו בהרבה תאוריות שנראות ברגע הראשון מושכות, נכונות ומקסימות, אבל במפגש עם המציאותהן מתגלות כלא ישימות, כך גם זו.
אגב, גם בעבר לא היה לרוב הציבור היהודי החוסן הלאומי הנדרש. עובדה שרק מיעוט קטן של העם היהודי היה מוכן לסכן את חייו למען המפעל הציוני ולהתיישב בארץ ישראל. וגם אלה שכן עלו בעליות השונות של המאה שעברה, העדיפו ברוב המקרים להתיישב בערים הגדולות ולמזער את הסיכון היום יומי על חייהם. שלא לדבר על ציבור יהודי גדול שבכלל לא עלה לארץ והעדיף את הנוחות שבהגירה לארה"ב.
במילים אחרות: רוב מוחלט של הציבור היהודי שחי כיום בארץ, גם זה הרוצה לספח את יו"ש, לא מסוגל להקים עליו את כל העולם ולחוות חרם בינלאומי, מדיני וכלכלי עם השלכות לחיי היום יום, במחיר של עוז לאומי יהודי בצורה המלאה והתקיפה שלו. הציבור הגדול והיקר הזה, רוצה להחזיק בארץ ישראל ולקדם את מדינת ישראל בקצב איטי יותר מתוך תקווה שבעתיד נצליח להגיע לשלום או להבנה עם ערביי ארץ ישראל ועם מדינות ערב השכנות שלנו וזאת בתמיכת רוב האנושות.
אפשר לטעון שזו תקוות שווא ואולי חזון של מטורפים, אבל אי אפשר להתעלם ממנה - ולדרוש מכל עם ישראל לחיות כרגע כגיבורים חשופים לכל מפגע וסכינאי. זה לא הלך בעבר, לא הולך בהווה, ורק ירחיק רבים מלהצטרף למפעל ההתיישבות ביו"ש. רוב הישראלים מתקוממים אינסטינקטיבית מול מה שהם חווים כחוסר אחריות וכחוסר היגיון (קרי יישובים ללא גדרות ביטחון), והופכים כך למתנגדי כל ההתיישבות ביו"ש. יוצא שדניאלה ויס ודומיה לא מקדמים את ההתיישבות אלא להפך, מרחיקים ממנה ציבור רחב שפוטנציאלית יכול היה להיות אוהד או אפילו להצטרף.
זו הטרגדיה של חלק מהימין הדתי במדינת ישראל. מדובר באנשים טובים, עם שאיפות טובות, אבל עדיין עם חוסר הבנה לכך שהעם כרגע לא איתם. והעם לא איתם לא בגלל חוסר הסכמה פוליטי - אלא בגלל חוסר יכולת לחיות באוויר הפסגות האידיאולוגי התובע מסירות נפש אין סופית.
יש אנשים טובים רבים, גם בימין וגם בשמאל, שהחיים בארץ, למרות גלי הטרור, איומי חיזבאללה והסכנה האיראנית, הם הגילוי האולטימטיבי של מסירות הנפש שלהם. אבל הציבור הרחב והטוב הזה רוצה במקביל לקיים שגרת חיים סבירה שכוללת תחושת ביטחון במרחב הפיזי המידי שלו מבלי להתעמת עם כל העולם.
כל עוד שבימין לא יבינו את זה, לא יקום מנהיג ימני אידיאולוגי מרכזי שיקדם את ההתיישבות ביו"ש ואת מדינת ישראל לנתיב שיחזק את האחיזה שלנו בארץ בצורה יציבה יותר. אז כן, תנו להם גדרות ביטחון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם