לפוליטיקאים אין כלים לסיים את הסכסוך
הפתרון שתמצא הפוליטיקה לדחות את הטבח הבא הוא פתרון מסוג הבטונדות בתחנות – לא מזיק, יעיל במידה מסוימת, אבל לא מתחיל לגרד את הבעיה בעומקה
טרור בבית כנסת
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- טבח במתפללים בירושלים: ארבעה בני אדם נרצחו
- קרי התקשר לנתניהו: "מעשה טרור טהור ואכזרי"
והבעיה בעומקה נמצאת כמו שאר הבעיות-בעומקן – ממש בעומק. בלבו של תת המודע של הפועל הערבי שעבד במכולת סמוכה וראה יום יום את המתפללים האלה עם שקיות הטלית והתפילין הולכים לתפילה ושבים ממנה, אולי קופצים ממש לחנות שבה עבד, לקנות שקית חלב ולחם שחור. הוא הרי ראה יום יום את התמונות הללו, והן התיישבו לו לא רק על כפתור ה"יעילות", אלא על הכפתור הדתי הכועס, הלוחם את מלחמת המוסלמי ביהודי שלקח לו, כבש לו, והתפלל לו.
כך קופץ לו מהטבח של הבוקר מירושלים הסכסוך בעומקו - הסכסוך על הסיפור ההיסטורי: מי היה כאן קודם, מי רשאי ללכת פה, למי שייכת ירושלים. הסכסוך על הסיפור הדתי: למי מותר להתפלל פה, והיכן. אלוהיו של מי מקשיב. וגם הסכסוך הספרותי: אי אפשר היה לבחור טוב יותר את התפאורה, את הגיבורים. את הסימבוליקה של המקום הכי קדוש. הבה נפגע להם בדיוק שם, אמרו המרצחים, במודע או שלא במודע, כאילו הכירו את המדרש הידוע, "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות.. הר הבית מקודש ממנו". ועל הקדושה הזו, ובחלקו של מי נפלה, הסכסוך כולו, כאילו יצאנו כולנו מתוך איזה ספר עתיק. ספר שלא מצליח להסגר אף פעם.
סכסוך הוא דתי. היסטורי וספרותי
הנה הפרדוקס העצום – שאם לא היה עצוב היה משעשע בטירוף – מכל הכוחות והאפשרויות, נבחרה הפוליטיקה כדי להיזרק לתהום הזו ולטפל באנרגיות העצומות המשתוללות בתוכה בלי שיהיו לה הפנסים, מכשירי הקשר, וציוד הצלילה. כי פוליטיקה היא אמנם מקצוע חשוב, רק לא המקצוע הנכון בתחום שעליו אנחנו מדברים. פוליטיקה היא הבנה בכוחות המניעים בני אדם והיכולת להשתמש בהם למען מטרה (במקרה הטוב: מטרה חשובה) – אבל תחום ההתמחות של הפוליטיקה נוגע בשכבה המאוד חיצונית של הבנת הכוחות המניעים את האדם כפרט וכקבוצה. פוליטיקה אינה מכירה, ואינה מתעסקת עם כוחות העומק. בניגוד לפוליטיקאים מסוימים פה ושם, הפוליטיקה עצמה לא מבינה ספרות, לא היסטוריה ולא דת. הנה לכם הסבר לכישלון הגדול של הפוליטיקה הארצית והכלל עולמית בניסיונותיה רבי השנים לפתור את הסכסוך במזרח התיכון.
כי הסכסוך הוא דתי. היסטורי וספרותי. בדיוק
הפוליטיקה לא יודעת להקשיב באופן הזה, היא צריכה לתרום לניהול הסכסוך את מה ששוטרי תנועה תורמים לצומת פקוקה וקטלנית: לספק הגנה ובטונדות, אבל את הטיפול בלבו של הסכסוך, הלב הפועם והמדמם, היא צריכה להשאיר לאנשי הדת והרוח. מי שהבין את הנקודה הזו לפני שנים, היה הרב מנחם פרומן ז"ל. הוא נפגש עם אנשי דת ערביים כדי להקשיב ולהשמיע ולנסות להגיע איתם להבנה, לחפור איזו מנהרת פתרון. היו שכעסו עליו, אבל לא היה לא אכפת, הוא ידע שזה המגרש הנכון לחפור בו, כי כשרוצים להגיע לאיזה אור בקצה המנהרה, כדאי לחפור במלוא המרץ, וגם אם זה ייקח שנים, מומלץ מאוד לבדוק שחפרנו את המנהרה הנכונה, במגרש האמיתי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם