תשע"ד: התפכחנו, סרבנים יחשבו פעמיים בשנה הבאה
יותר ישראלים מבינים עם מי יש לנו עסק. במקום להתייסר על עוולות שלא עשינו לפלסטינים אנחנו מלוכדים סביב ההכרה בצדקת מלחמתנו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מצד שני, כפי שלימדונו קדמונינו, אפילו הנביאים התקניים לא התנבאו על מה שיהיה אלא על מה שראוי להיות. כלומר, על מה שראוי להיות אם רק נהיה ראויים. אז בהנחה שנהיה ראויים, הנחה רעועה אך לגיטימית, מותר לנו לקוות כאן שבתשע"ה יימשך תהליך ההתפכחות שחווינו במחצית השנייה של תשע"ד. תופעת דאעש במזרח ומערך הטילים של חמאס במערב טלטלו את שוק הדעות כאן ושיפרו את יכולת ההתמצאות היהודית בנבכי הסביבה הקשה שבה אנו חיים. חבל מאוד שהיינו צריכים לחטוף אלפי טילים ולשלם מחיר דמים כואב כדי להתמצא, אבל אין רע בלי טוב.
יותר ישראלים מבינים עכשיו עם מי יש לנו עסק. המנגנון המוסרי הלאומי עבר כוונון מזכך. במקום להתייסר על עוולות שלא עשינו לשכנינו, אנחנו מלוכדים פי כמה סביב ההכרה בצדקת מלחמות המגן שלנו. עובדה: עצומת הסרבנים של 8200 לא עוררה פה עשירית מההתרגשות של עצומת הטייסים הסרבנים בעשור שעבר. הם הוקעו לא רק על ידי הימין, אלא גם על ידי השמאל השפוי. עם ישראל נוטה להבין היום שלא כל סרבן שירות בשטחים הוא איש מצפון נאצל.
בדרך הוא כלל הוא סתם נודניק עם בעיות ראייה. לכן מותר להניח שסרבני תשע“ה, אם בכלל יהיו סרבנים, יחשבו פעמיים לפני שירוצו לתקשורת עם עצומה חדשה. הציבור מאס בהם ובארגוני “זכויות האדם“, למיניהם, שבוודאי ירצו לשכוח את תשע“ד. מבצע ‘צוק איתן‘, טוביה טננבום ובן־דרור ימיני עשו שמות בתעשיית השקרים שאותם ארגונים הפיצו על ישראל, וכרגע נראה שהתהליך המבורך הזה יימשך לתוך השנה הבאה עלינו לטובה.
בהשראת האווירה הרומנטית של תחילת הסתיו קל להיתפס לתקווה שגם אווירת האחדות העממית תמשיך לאפוף אותנו בשנה הבאה. תשע“ד הרי הוכיחה שמריבות מתוקשרות הן לפעמים הצגה אחת גדולה. לדוגמה: החרדים, שבשלהי החורף יצאו בהמוניהם כדי להפגין נגד גזירת הגיוס הנוראה ונשבעו לקיים יחסי איבה נצחיים עם נתניהו, הנמיכו מאוד את גובה הלהבות במחצית השנייה של השנה ושלשום אף קיימו איתו פגישה אינטימית.
אם נתניהו רק יעיף את לפיד מהקואליציה ואם ליברמן ייתן אור ירוק, אין ספק שדרעי וגפני יקפצו פנימה בשמחה. אני מכיר הרבה אנשים בציונות הדתית שישתו לחיים באותו יום. ברית האחים בין בנט ללפיד הייתה עניין מורכב מדי בעבורם, מה גם שלפיד התאמץ מאוד להפר אותה. כשהחלה אצלו הידרדרות בסקרים, נזכר יו“ר יש עתיד בסעיף המדיני הנידח במצע שלו והשיב על כנו את הסדר הישן והרע בין ימין לשמאל – בניגוד לכיוון הזרימה הטבעי של תשע“ד. עכשיו רק נותר לקוות שבתשע“ה הוא יתעשת ולא יאשים את יצהר ואיתמר בכישלון הצפוי של חוק מע“מ אפס.
האם צריך לייחל לכישלון של חוק מע“מ אפס? חלילה. פתרון מצוקת הדיור הוא אתגר חוצה מחנות, ואם לפיד יתגלה כקוסם בתחום זה – שיהיה לו בהצלחה. עמיתו לקבינט הדיור, השר אורי אריאל, מאמין שבכל מקרה מפלס המחירים בשוק הדיור צפוי להתחיל לרדת כבר במחצית השנייה של השנה החדשה. שנה אחרי זה “נהיה במצב טוב“, כדבריו, ובשנה שלאחריה “במצב טוב מאוד“.
ב־2017, סליחה שאני עובר לתאריך נכרי, תוכלו לקנות דירה במחיר סביר יחסית אפילו בתל־אביב. שכונה של אלפי בתים עומדת לצמוח במתחם שדה התעופה דב. המטוסים יעופפו משם סופית לשדה אחר, המחירים ינחתו, אמן. ובחזרה ללפיד. הפשרה שהוא גיבש השבוע עם ראש הממשלה מפחידה מאוד, כי היא מגדילה את הגרעון עד סף תהום, אבל יתכן שתסריט תשע“ג יחזור על עצמו ובסוף השנה יתברר שהכנסות המדינה היו גדולות מהצפוי. בן־גוריון כבר אמר שבארץ ישראל מי שלא מאמין בניסים הוא לא אדם ריאלי.
ומה עוד נאחל לעצמנו לקראת תשע“ה? שאויבינו ימשיכו להתקוטט ביניהם, כך שלא יישאר להם הרבה כוח להציק לנו; שברק אובמה ילחץ על דאעש במקום ללחוץ על ישראל; ששי פירון יצליח להרחיב משמעותית את השכלת צאצאינו; שבוגי ישכיל לבחור רמטכ“ל חדש ומנצח; שתהליך ההתמתנות של בג“ץ יימשך ולא ייפסק; שמשטרת ירושלים תקפיד על חופש פולחן גם בהר הבית; שיהודי אירופה הנוטשים את ארצותיהם בגלל האנטישמיות הגואה יעלו ארצה ולא יהגרו לגולה חדשה; וכמובן, שנהיה ראויים לגשם, הרבה גשם.
תשע“ד היתה שנה צחיחה להכאיב באזורים הכי רטובים בדרך כלל. בזכות מתקני ההתפלה לא סבלנו חרפת יובש בברזים, אבל החקלאים סבלו, סבלו בשקט. הם מתמעטים והולכים בדור האחרון, ולכן אנחנו לא שומעים אותם גם כשהם צועקים. זה הזמן לברך אותם ואותנו שנזכה החורף להרבה בוץ, ובאביב פזר לנו פרחים, יותר מזה אנחנו לא צריכים, בינתיים.
קיץ לוהט עבר על הדרום שלנו, קיץ קפוא למדי עבר על יו"ש. כל מכרזי הבנייה בגושי ההתיישבות מעבר לקו הירוק תקועים עמוק בצנרת הממשלתית, ולא מטעמי בירוקרטיה. הדרג המדיני מסרב לשחרר מכרזי בנייה אפילו בירושלים. הם מוכנים בצנרת של אורי אריאל, אך מוקפאים על פי הנחייה מגבוה. לפני חצי שנה התירוץ היה ג'ון קרי, עכשיו התירוץ הוא ויליאם שאבאס.
בירושלים חוששים גם מאנגלה מרקל. אולי הגברת תסרב להעניק לנו צוללות נוספות, אם נבנה עוד כמה בתים באריאל. ביום ראשון פגשתי במקרה את ראש עיריית מעלה אדומים בני כשריאל. מה קורה עם 1־E, שאלתי. כשריאל שחרר חיוך עצוב מאוד.
בנייה ב־1־E, שלפני כשנתיים־שלוש נתפסה כדיור בר השגה, מצטיירת היום כחלום בלתי אפשרי. אפילו מתנחלים אופטימיים במיוחד מתקשים להאמין שהממשלה הנוכחית תאפשר להעלות שם דחפורים. הרחבת מעלה אדומים צפונה מכביש ירושלים־יריחו נמצאת מעבר לגבולות האומץ שלה.
מסיבת העיתונאים המיותרת שכינס יאיר לפיד בעיצומה של השבת האחרונה הפקיעה ממנו את הזכות לדבר בעתיד הקרוב על מדינה יהודית ודמוקרטית. במדינה יהודית אין מסיבות עיתונאים ממשלתיות בשבת, נקודה. התירוץ הרפורמיסטי הידוע, "כל אחד והשבת שלו", לא תופס במקרה הזה, כי אפילו מנקודת מבט רפורמית מסיבת עיתונאים היא עיסוק מובהק של יום חולין, לא איזשהו סוג של פעילות תרבותית או מעשה פולחן. חבל ששי פירון, דב ליפמן ועליזה לביא היססו להעיר על כך משהו ליו"ר מפלגתם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם