ראש השנה: עולם של בני אדם
בראש השנה אנו חוגגים את בריאת האדם. זה שמקבל את מגבלותיו ואינו מחפשת "פתרונות טכנולוגיים" לכל בעיה, בדרך לדיסטופיה פוסט-אנושית
דומה שיותר מן המבוגרים בדור זה, נחשפים ילדי ונערי הדור הבא לז'אנר ספרי הפנטזיה הביקורתיים, המתריעים מפני שאיפת האדם ליצור חברה מפלצתית – המושתתת על טהרת התבונה – שתפתור את כל הבעיות הקיומיות.
בז'אנר הזה של ספרי או סרטי מדע בדיוני או פנטזיה כמו "ספיידרמן", "משחקי הרעב" או "המעניק" שב וחוזר הנושא של הנדסת חברה ללא הרף. ספרים וסרטים אלו מתארים חברות רציונליות מדי השואפות להנדס "אדם חדש" או "פוסט אדם" - כזה שאין לו חסרונות (ספיידרמן), כזה שאין לו מחלות ושלעולם לא ימות, או אשה שלעולם לא תלד (המעניק).
הספרים הללו מתארים חברה שוויונית לחלוטין – שוויונית כל כך שאסור להתייחס בה להבדלים בין איש ואשה בכלל ועל כן יש לגרום לכך שבני אדם לא יוכלו להוליד וללדת באופן טבעי. תינוקות, בחלק מן הסיפורת הזו, מיוצרים (משובטים) על ידי החברה ונמסרים באופן מתוכנן להורים על פי קיצבה שוויונית - שני תינוקות למשפחה.
ראש השנה
פלאש90
איך מתקיימת חברה כזו, היוצאת כנגד טבע האדם וטבע העולם באופן כה בוטה? יש צורך בשטיפת מוח מתוחכמת וסוחפת המהפנטת את ההמונים באמצעות מכשיר הקסמים - הטלוויזיה (המוכרת להם פנטזיות ושקרים כמתואר ב"משחקי הרעב") כדי להפכם לעדר צייתן.
בני הנוער והילדים הקוראים את הדיסטופיות הביקורתיות הללו אינם מופתעים מהרעיונות ההזויים והמרושעים המטופטפים בהם. הללו נפוצים גם במסרים "מדעיים" שנמסרים להם בדרכים ישירות. בתכנית בערוץ הילדים לפני כשנה נשאל ילד בקלילות על ידי המראיינת: "האם אתה מאמין שכמו שהאדם נוצר מן הקוף יהיה פעם גם יצור מתקדם יותר שיחליף את האדם?" ספק אם המתנדב התורן הצעיר בתכנית הריאליטי הפסיאודו מדעית הזו הבין בדיוק מה שאלו אותו ומה ההשלכות המוסריות של השאלה הזו. איך בדיוק ייעלם האדם מן העולם ותיווצר "אבולוציה", ללא אלימות וטבח של אוכלוסיות גדולות, בניצוח האימפריות הסמויות או הגלויות של ימינו? ומה יושג בסופה של אותה "אבולוציה"? תכנית אחרת להעשרה מדעית באתר הטלוויזיה החינוכית מיידעת את ילדינו כי מדענים שואפים לפתח דרכים להחליף את הרקמות של האדם כך שיוכל לחיות לנצח. זה נכון. אך מה משמעות ה"מגה חיים" הללו שכה שואפים להם שיימשכו לנצח? על כך איש אינו נותן את הדעת ואיש אינו שואל או מלמד את הילדים לשאול.
סופרי הדיסטופיות הם נביאי הזעם של הפוסט–אנושיות המתוארת לעיל, וה"פוסט אנושיות" היא חלק מסדר היום של הפוסט- מודרניות. כשהפוסט- מודרניות גוזרת גזירה שווה בין אמת ושקר, תחת המסווה השקרי של "אין אמת אחת" ומתחמקת מעשות את חשבון הנפש שלה, היא נגררת לתוהו ובוהו מוסרי מוחלט. נוכח החגיגה המתמדת של יצירת האדם את הרובוט - המחשב, לו סוגד האדם הפוסט-מודרני כפי שסגדו התרבויות האליליות העתיקות לפסלים יצירי כפיהם - מתחדדת המשמעות הייחודית של ראש השנה על פי המסורת היהודית.
בראש השנה
דווקא המקום התמים, הצנוע הזה מייחד אותנו כבני אדם, בני תמותה שזכינו לחיות בעולם הזה. העובדה שאנו יכולים לעצב את מעשינו היומיומיים, את היחסים הבינאישיים שלנו, לשלוט אך ורק בעצמנו ולא בשום אדם אחר יש בה מסר משחרר. יש בתובנה הזו מסר של חירות אנושית אמיתית אותה אנו לומדים בכל יום אך ראש השנה הוא "נקודת הזינוק" השנתית שלנו למסע עם ובצל המסר שאנחנו ברואים ועלינו להסתפק בכך ולשמוח בכך.
שנה טובה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם