צוק

המלחמה אינה טובה למדינת ישראל

האם מישהו מאיתנו משלה את עצמו שכאשר נסיים את המלחמה לא יחפרו מחדש את המנהרות ומפעלי הרקטות לא ישובו לעבוד? זו מלחמה מיותרת ויקרה

אמיר חצרוני | 24/7/2014 10:36 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
בשמונה ביוני 1982, יומיים אחרי שצה"ל נכנס ללבנון, התכנסה הכנסת להצביע על מבצע שלום הגליל, שהפך ברבות הזמן למלחמת לבנון, ואחר כך שינה את שמו למלחמת לבנון הראשונה. פרט לסיעת חד"ש שהצבעתה בשנים ההן היתה מוכתבת על ידי מוסקבה וצפויה כמו תחזית מזג האוויר בתל אביב בקיץ - לא נמצא מי שהתנגד למלחמה, שקיבלה אור ירוק ברוב ענק. שרון קיבל מנדט לחסל את האיום הרקטי של אש"ף. אחר כך הוא ביקש וקיבל מנדט להרחיק את אש"ף עד למרחק של ארבעים קילומטרים מהגליל. אחרי זה דרש וגם קיבל אישור לכבוש את ביירות. אחר כך, עוד המשיך לבקש ולקבל אור ירוק להשליט סדר חדש בלבנון בניסיון לסגור את הסכסוך הישראלי-פלשתינאי בעזרת הטנקים של צה"ל. רק שאז הגיעו נערי ה-RPG עם טילי נ"ט, הוריהם הרעיוניים של מחבלי החמאס מהיום, והעסק הסתבך. נתקענו לשמונה עשרה שנה עם המטענים של חיזבאללה.

מלחמת לבנון פרצה בגלל אירוע בטחוני שולי בחזית לגמרי אחרת – פלג קיצוני של תנועת ההתנגדות הפלשתינאית, שלא היה חלק מאש"ף, ניסה להתנקש בחיי שגריר ישראל בלונדון. המלחמה לא החזירה את השגריר ארגוב, שהפך נכה, לכושר עבודה - כשם שמבצע צוק איתן, שלא מן הנמנע כי שמו ישתנה למלחמת עזה לאחר שיצטבר מספר מכובד של חללים, כבר לא יחזיר לחיים את נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואייל יפרח – תלמידי הישיבה מגוש עציון שחטיפתם נתנה את אות הפתיחה למערכה. כמו לפני שלושה עשורים, הפוליטיקאים והצבא אומרים שנחוץ רק עוד קצת זמן כדי להשיג את המטרות, אבל הזמן רץ והמטרות הולכות ומשתנות - מהסרת האיום הרקטי לטיפול במנהרות. אם ההיסטוריה תחזור על עצמה – בקרוב נדבר על "סדר חדש ברצועה". כאז כן עתה, סופגים מתנגדי המלחמה קללות ואיומים תוך שהם מואשמים בבגידה ובשיתוף פעולה עם האויב.

אבל כשם שהתנגדות למלחמה בלבנון לא נבעה בהכרח מסימפטיה לאש"ף, כך התנגדות למלחמה היום אינה באה כתוצאה מקשרים קרובים עם החמאס אלא מהמסקנה העצובה שהמלחמה חסרת תכלית: היא לא מקרבת אותנו לשלום, וגם לא מאריכה את תוחלת החיים בצד שלנו. מאז שהיא פרצה, כבר מצאו את מותם כשלושים ישראלים – מספר דומה למספרים המושמעים כאשר מדברים על מגה-פיגוע שהיה אולי (דגש על "אולי") קורה אילו לא היינו יוצאים למלחמה - ועוד היד נטויה.

צוק איתן הוא מערכה מיותרת, ממש כמו מלחמת לבנון. אש"ף של שנות השמונים היה אויב עד שהסכמנו לדבר איתו. חמאס, שבמידה מסוימת יש לנו חלק בפריחתו בהתעקשותנו שלא לסגור דיל עם הרשות הפלשתינאית על בסיס שתי מדינות לשני עמים בקווי ששים-ושבע פלוס מינוס, הוא אויב מר היום.

מתי נבין שלבעיה הפלשתינאית – הן בגרסתה הלבנונית במאה העשרים והן בגרסה העזתית של המאה העשרים ואחת – אין פתרון צבאי? האם מישהו מאיתנו משלה את עצמו שכאשר נסיים את המלחמה בעזה לא יחפרו מחדש את המנהרות ומפעלי הרקטות לא ישובו לעבוד מסביב לשעון? האם מישהו מאמין כי ניתן להשיג שקט יחסי (מאוד) בעזה בלי לשלוט שם על בסיס קבוע? האם יש מי שלא יודע ששלטון בעזה על בסיס קבוע יגבה מחיר בלתי אפשרי בדעת הקהל ובחיי אדם - אלא אם נעסיק לגיון זרים של מתאבדים בשכר?

דיברנו על מחירים, אבל עדיין לא דיברנו על
עלויות. מבצע צוק איתן העביר את המשק מהילוך חמישי לשני, הפך אלפי ישראלים שגרים בעוטף עזה לגולים בארצה, רוקן את מחסני התחמושת, הרחיק משקיעים זרים, וריסק כליל את תעשיית התיירות. מדובר בהפסדים של עשרות מיליארדי שקלים,  כאשר טור הרווח ריק. בניגוד לימי לבנון, הפעם לא נראה סרבנים פוליטיים שהולכים עם הראש בקיר ונכנסים לכלא. במקום זה, ככל שהמלחמה תימשך, מילואימניקים יברחו לברלין וירוקנו את המדינה מאזרחים יצרניים - לפחות כל עוד נתב"ג פתוח לטיסות יוצאות (מה שכנראה לא יימשך לאורך זמן).

ניתן להתנגד למלחמה גם בלי להיות בוגד, ואפילו לא מתוך רחמים על סבלם של תושבי עזה. כל מה שנדרש זה מבט מפוכח והפנמה כי המלחמה הזו – כמו כל המלחמות שעברנו בשלושים השנים האחרונות – היא חסרת תוחלת. היא הורסת את הכלכלה הישראלית, מבודדת אותנו מהעולם, לא פותרת את הסכסוך הישראלי-פלשתינאי, ואפילו לא מקרבת אותנו לפתרונו. צריך לומר את זה עכשיו, לפני שאנחנו נתקעים בעומק הרצועה, ולא בדיעבד – מתי שכולנו חכמים גדולים.


היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אמיר חצרוני

צילום: .

פרופ' אמיר חצרוני הוא מרצה בכיר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. הדעות המפורסמות הן דעותיו האישיות בלבד

לכל הטורים של אמיר חצרוני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק