החופש הגדול: משהו מעבר למסך

הילדים שגדלים עם המסכים סובלים מקשיים חברתיים ושכליים. עלינו ההורים מוטלת החובה להגביל ולהעשיר

תמיר ליאון | 7/7/2014 18:04 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
בעשור האחרון אנו עדים לשינוי במרקם האוכלוסייה במרחב הציבורי בישראל: ילדים ובני נוער נעלמים אט אט ומצטופפים לתוך בתיהם. קבוצות מתפוררות לבודדים המתקשרים ביניהם באמצעים דיגיטאליים ובשפה חדשה אשר מתכנסת מתוכן מילולי לתוכן ויזואלי המצמצם את אפשרויות הביטוי והמחשבה המורכבת.

הוויה חברתית זו לא פסחה גם על מוסדות החינוך, הצבא, מקומות העבודה ועוד. במקביל, עקב שינויים בשוק העבודה, נמצאים בני הנוער כשעתיים ביום פחות בחברת הוריהם מאשר בדור שקדם להם.

דינאמיקה זו הביאה בתורה לשינויים באינטליגנציה הרגשית של הצעירים ובייחוד באינטליגנציה החברתית שלהם, ביכולת להיות חלק מקבוצה ולהשתייך לקבוצה, ביכולת לחוש אמפתיה, בפענוח סימנים בתקשורת לא מילולית ובייחוד בהבעות הפנים. שינויים אלו הביאו לעלייה בתחושות הבדידות אצל הנוער, בעלייה בשיעור הדיכאונות, בהתנהגויות אלימות מסוג שטרם חווינו אצל אוכלוסיות נוער נורמטיביות, ואף בעלייה בהתנהגויות קיצון כמו ניסיונות התאבדות אצל נוער וצעירים.
 
לעודד ילדים לצאת מהמסך לחוגים אמיתיים
לעודד ילדים לצאת מהמסך לחוגים אמיתיים שאטרסטוק
רמזים למצב המשתנה נראים גם בשיעורי הגירושין אחרי תקופות נישואין של שנה אחת ומטה, בעלייה שעדיין איננה מוסברת במלואה בשיעורי האבחון של הפרעות על הרצף האוטיסטי (ASD) ועוד.

רשויות המדינה השונות עדיין אינן ערוכות למצב החדש, משרד החינוך עדיין מרוכז בשלב הפחד הראשוני של "סכנות האינטרנט", בשעה שהנוער מבנה כיום את זהותו בעיקר מול המסך. המדיה בתורה מעבירה תחושות פחד אצל ההורים המנסים להישאר בשליטה: בשנת הלימודים הנוכחית  שליש מהילדים בכיתה א' כבר מחזיקים ברשותם טלפון נייד.

כולם מוטרדים מהתוכן ואכן התכנים בהחלט מטרידים, הם יכולים להיות אלימים ואף מסוכנים. עם זאת, בשעה שאנחנו מרכזים את כל המאמצים אל מול אותם תכנים מטרידים אנחנו זונחים את המרכיב אולי הבעייתי ביותר, המדיום. לעצם העובדה שהילדים יושבים מול המסך במשך רוב שעות היום, בין אם זה, המחשב, הטלוויזיה, הסמארטפון ועוד, יש השלכות מרחיקות לכת.

אז מה יכולים ההורים לעשות, במיוחד בתקופת החופש הגדול שהחלה בשבוע שעבר והאמת היא, רצוי לעשות זאת לאורך כל השנה:
 

להוציא את הילדים מהמסך. טאבלט לילדים
להוציא את הילדים מהמסך. טאבלט לילדים יח''צ
1. בראש ובראשונה: להגביל את שעות הצפייה והפעילות מול המסכים השונים בחיינו. אין כרגע נוסחה מנצחת של שעה או שעתיים ביום, אבל חשוב להתחיל ולהכניס את המושג של הגבלת הקיים.

2. חינוך בלתי פורמאלי - היום הוא חשוב יותר מהחינוך הפורמאלי: תנועות נוער, מתנ"סים, ככל שניתן. אם כבר אתם שולחים את הילד לחוג, אזי שרצוי לוודא שמרכז החוג יהווה פעילות חווייתית כלשהי – ולא משחק מחשב או צפייה בסרט.

3. "יום ללא מסך" – על משקל יום שני ללא בשר. ליצור יום בשבוע שבו אסור לילדים לעשות שימוש במסכים השונים בבית. הדבר יצריך מכם ההורים להיות יצירתיים במגוון רחב של פעילויות וחלופות.

4. ספורט. זה לא רק בריא פיזית, היום יש לזה ערך חברתי וחשוב מהמעלה. היום ספורט מגיע במקום השכונה של פעם. בעבר, בזכות המשחקים בשכונה, מחוץ לבית, הילדים היו רוכשים מיומנויות חברתיות חשובות. היום, דור המסכים לא עושה זאת באותה מידה ולכן חשוב שכבר מגיל קטן הם ישתתפו לפחות פעמיים בשבוע בפעילות ספורט. ספורט קבוצתי עדיף מאישי.

5. טקסים משפחתיים:
  גם אם הם נראים מאולצים, חשוב לקיים אותם. לוודא שכולם מניחים את הסמארטפונים בצד ולקיים פעילויות גיבוש משפחתיות, גם אם מדובר רק בארוחות שבהן עושים סבב בין כל בני הבית שמספרים ומדברים על חוויותיהם. כן, אפשר גם לקיים דיון פוליטי, גם אם זה לא נוח לכולם, הילדים ירכשו מיומנויות שיח בקבוצה.

6. שמירה על תזונה ושעות שינה נאותים: 8 שעות שינה בלילה לילד בגיל בית ספר. לא להירדם מול הטלוויזיה או הלפטופ.

7. שמירה על השפה שמשתמשים בה בבית. שפה יוצרת מציאות. לא רק שפה תקינה, אלא גם לעודד שיח ותקשורת בין בני הבית.

8. לבית הספר הולכים ללא סמארטפון – נכון שזה קשה ונכון שלרוב הכיתה ככל הנראה יש, אבל הדבר יחייב את הילדים שלכם להתרכז באינטראקציות חברתיות ללא המכשיר הנייד שרק מפריע לקיומן.

תמיר ליאון מרצה בימים אלו בסמינר סקטור החינוך של העמותות לקידום מקצועי חברתי שכותרתו: "חינוך ותקשורת בין-תרבותית בעידן הגלובליזציה"

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

תמיר ליאון

צילום:

אנתרופולוג יישומי, מכון 'אתוס'

לכל הטורים של תמיר ליאון

פייסבוק