נסיגה מבקעת הירדן תועיל לנו במקרה של תקיפה
ריבונות ישראלית בבקעה אינה ערובה ביטחונית מול טרור ומול חזית מזרחית. להפך, היא עלולה להקשות את ההתמודדות מול האיומים
עוד בנושא:
>הבורות הישראלית סביב בקעת הירדן
>אריאל זילבר בשיר אהבה לבקעת הירדן. האזינו
ירי זה החל שנים לפני היציאה מעזה. שנים של גבול פרוץ בין הרצועה ובין מצרים, וכן מימון איראני, הפכו את עזה בראשות חמאס לישות בעלת יכולות מסוכנות, אבל לא כאלו המאיימות על קיומה של ישראל. בבואנו לחתום על הסכם לסיום הסכסוך, נקודת המוצא הביטחונית צריכה להניח את התסריט לפיו בשלב כזה או אחר יעלה משטר קיצוני לשלטון במדינה הפלסטינית, ויפר את ההסכם. במקרה כזה יהיו שני איומים פוטנציאליים על ישראל: אחד תיאורטי והשני רלוונטי.
האיום התיאורטי הוא "חזית מזרחית" חדשה: כוחות שיתקפו ממזרח ויחצו את הירדן. נכון להיום, צבאות עיראק וסוריה מפוררים, ולירדן צבא קטן יחסית שאינו מהווה איום אסטרטגי, במקביל כמובן להסכם השלום. גם בהנחה שבתוך כמה עשורים המצב במזרח התיכון ישתנה, ותיווצר שוב "חזית מזרחית", נוכחות יישובים ישראלים וכוחות חי"ר ושריון ברצועה ארוכה וצרה, נחותה טופוגרפית, ברוחב של כ-15 ק "מ, לא תסייע - ואף להפך.
בנוסף, אם בקעת הירדן תהיה חלק מהמדינה הפלסטינית, וכוחות אויב יחצו את הירדן לשטחה, הדבר יספק לצה"ל התרעה ראויה להיערך להתקפת נגד.
האיום השני, האמיתי, הוא איום הטרור, שאינו קיומי עבורנו. גם היום קיימת אפשרות לבצע פעולות טרור מיהודה ושומרון. במובן הזה הסכם עם הפלסטינים אמור רק לצמצם את הסיכון.
כדי למנוע הברחת תחמושת וטילים מירדן לפלסטין, כפי שנעשה במשך שנים ממצרים לעזה, יש ליצור מנגנון פיקוח מתאים לאורך נהר הירדן ובמעברי הגבול. ניתן להסתפק בנוכחות פיזית לאורך הנהר, ברצועה ברוחב של 2-3 ק "מ בלבד, כפי שהצגתי לפני מספר חודשים ביוזמה המדינית שפרסמתי, "זה בידיים שלנו". מנגנון פיקוח זה ימנע הברחת תחמושת ולא יאפשר - בכל תרחיש - שהאיום מהגדה המערבית יהיה דומה לזה מעזה.
צריך להפסיק לפחד ולהחליט מהן הדרכים האפקטיביות ביותר לשמור על הביטחון, לנקוט יוזמה ולהוביל. כך עשתה הציונות מראשיתה. כך גם עלינו לעשות היום.
ח"כ עמר בר-לב הוא חבר ועדת החוץ והביטחון. לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם