הפוליטיקה האמריקאית ניצחה את מדיניות החוץ
נשיא ארה"ב הוכיח אתמול שבהתנגשות בין הציפיות של העולם ממנו לבין הלך הרוח ברחוב האמריקאי - דעתם של אזרחי מדינתו חשובה לו יותר
עוד בדעות:
>>הדרך השלישית של אובמה // בן דרור ימיני
>>המקרה הסורי כמשל לגרעין האיראני // ד"ר יהודה בלנגה
אובמה אינו מעוניין להיכנס לעימותים צבאיים בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט. לא לשם כך הוא נבחר פעמיים למשרה הרמה ביותר בעולם. כשהיה סנאטור התנגד למלחמה בעיראק, ולאחר שנבחר לנשיאות נמנע תקופה ארוכה מלהוביל את המערכה בלוב ועשה כל שביכולתו כדי לסיים את המלחמות הכושלות בעיראק ובאפגניסטן.
הוא אמנם לא בחל באמצעים לרדוף, לתפוס ולהרוג את אוסמה בין לאדן וכן הורה על שלל תקיפות מהאוויר נגד מטרות של אל-קאעידה בפקיסטן ובתימן, אולם מטבע הדברים הסיכויים שפעולות אלו יצאו מכלל שליטה אינם גבוהים והסיכון היה בהחלט מחושב. בסוריה, המצב שונה לחלוטין. הוא יודע באיזה מצב הוא מתחיל את המלחמה, אך לא כיצד היא תסתיים. הוא יודע שמרבית הסיכויים הם שפעולה אמריקאית לא תשנה דבר במערכה בסוריה. אף שהוא מבין את הצורך בתגובה, הוא גם יודע היטב - אין לו אופציות טובות.
אובמה הפוליטיקאי כבר הוכיח בעבר שהוא מבין היטב את הלך הרוח ברחוב האמריקאי ופועל בהתאם. הוא עשה זאת בהקשר של בין לאדן וכן בלוב כשהסתפק בתמיכה מאחור כשכוחות נאט"ו בראשות צרפת ובריטניה עזרו להביא לנפילתו של מועמר קדאפי. אובמה הוא חיה פוליטית מדהימה והוא מונע משיקולים פוליטיים קרים ומחושבים. השיקולים הללו הם שהובילו אותו לנווט את היציאה המוצלחת של האמריקאים מעיראק ואת שליחת תגבור החיילים לאפגניסטן - רק כדי שיוכל להוציא אותם חודשים לאחר מכן.
בפוליטיקה האמריקאית אובמה מנצח בכל מקרה. הוא עוקב אחר סקרי דעת הקהל ומודע היטב לכך שעל פי הסקר האחרון של אן-בי-סי, מעל 70 אחוז מהאמריקאים מתנגדים לתקיפה בסוריה ללא אישור של הקונגרס. לכן, מצד אחד הוא הכריז כי הוא מעוניין להתערב צבאית משום שזה הדבר הנכון לעשות עקב השימוש בנשק הכימי. מצד שני הוא הקשיב לרחשי לבו של הרחוב האמריקאי.
אם יתמוך הקונגרס בפעולה צבאית, כולל תמיכה של רפובליקאים בבית הנבחרים, הרי שאובמה יוצא גדול. תקיפה מוצלחת בוודאי טובה לנשיא האמריקאי, אולם גם במקרה של תסבוכת, הרי שהקונגרס יהיה זה שנתן לו מנדט, והוא יהיה שותף מלא למצב הבעייתי שעלול להיווצר.
אובמה מאמין שהקונגרס יצביע בעד התקיפה ובימים האחרונים ניהל באמצעות שר ההגנה צ'אק הייגל, מזכיר המדינה ג'ון קארי והיועצת לביטחון לאומי סוזן רייס מערכה מול ההנהגה הבכירה של שתי המפלגות במאמץ להבטיח את תמיכתן במבצע. אולם, אם הקונגרס יצביע נגד התקיפה, הרי שאובמה יוכל לטעון ששיקולים פוליטיים קטנוניים מנעו ממנו לעשות את הדבר הנכון, בדומה למה שקרה בבריטניה.
זה סיכון שמסתבר שהוא מוכן לקחת. יש לציין כי אובמה אינו מחויב להישמע לקונגרס ותאורטית יוכל להורות לצבא לתקוף בסוריה בכל מקרה – למרות שיהיה לו קשה להצדיק זאת בתסריט הזה.
אין ספק שבישראל ההחלטה של אובמה התקבלה בחוסר שביעות רצון. ניתן להניח שגם בקרב בעלות הברית הנוספות של ארה"ב באזורנו, כמו ירדן וסעודיה, אובמה אינו פופולרי כעת. הוא מצטייר כמנהיג מהסס, חלש ושאינו מסוגל לקבל החלטות. אובמה מבין את זה, הוא אינו תמים.
הוא פשוט מאמין שיש חשיבות גדולה יותר לצורה שבה הוא נתפס בעיני הבוחרים שלו אשר כרגע לא תומכים בהסתבכות פוטנציאלית נוספת במזרח התיכון.
לאמריקאי הממוצע יש דברים חשובים יותר מאשר המלחמה בסוריה, כמו הכלכלה האמריקאית שעדיין מקרטעת וליגת הפוטבול שעומדת להיפתח מאוחר יותר השבוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם