מתווה השלום של מנחם בן: שתי ריבונויות בארץ
לא שתי מדינות ולא מדינה דו-לאומית: "שלומצדק" הוא מסמך המאפשר שתי בירות בירושלים, החזרת פליטים וסיפוח ההתנחלויות לישראל
1 . בלי רצף טריטוריאלי
מושג הרצף הטריטוריאלי מופרך לחלוטין כשמדובר במציאות שלנו: הפלסטינים דורשים פינוי התנחלויות וגירוש תושביהן כדי ליצור "רצף טריטוריאלי" במדינת פלסטין העתידית. כלומר, מבחינתם יישוב ישראלי הוא הפרעה לרצף הטריטוריאלי הפלסטיני. אבל גם ישראל בגבולות הקו הירוק מנומרת ביישובים ערביים-ישראליים לכל רוחבה ואורכה: האם מישהו יעלה על הדעת לפנות אותם כדי ליצור "רצף טריטוריאלי" ישראלי? בוודאי שלא.
עקרון היסוד החדש מהפכני לחלוטין: שתי ריבונויות אזרחיות, ישראלית ופלסטינית, למעשה שתי מדינות, שכל אחת מהן פרושה בפועל על חלקים מכל אזורי ארץ ישראל-פלסטינה (אל תמחק את המיותר. אין מיותר).
ריבונות ישראל חלה על כל ההתנחלויות, על שטחי השיפוט המוניציפאליים שלהן, ואילו ריבונות פלסטין חלה גם על היישובים הערביים שירצו בכך בתחומי הקו הירוק – גם הם בגבולות הקיימים. זאת, ללא כל הזדקקות לרצף טריטוריאלי פורמאלי בין כל השתיים.
2. מה זו ריבונות פלסטינית אזרחית?
כל המערכות האזרחיות יהיו בשליטה פלסטינית: מערכת החינוך, מערכת המשפט, מערכת הבריאות, מערכת התיירות, אישורי הבנייה , רישוי העסקים וכדומה.
3. תנועה חופשית בכבישים בחסות צה"ל וצבא בינלאומי
צה"ל יאבטח את התנועה החופשית בכל הכבישים בשטחי הקו הירוק, ואילו צבא בינלאומי יאבטח את התנועה החופשית בשטחי יהודה ושומרון.
בחסות צה"ל ומשטרת ישראל (בשטחי הקו הירוק וסביב ההתנחלויות) והצבא הבינלאומי ומשטרת פלסטין (בשטחים הפלסטיניים ביו"ש), כל השטח כולו יהיה מאובטח לתנועה חופשית, וכולם ייהנו מההסדר.
4. כניסה ליישובים הריבוניים – בחסות אשרה רשמית בלבד
עם זאת, הכניסה לתוך היישובים פנימה (בניגוד למתחמי הדרכים והכבישים) – הישראליים מצד אחד והפלסטינים מצד שני – תותר רק לבעלי אשרת תייר או אשרת עבודה, ויזה לכל דבר שמעניקה מדינה ריבונית אחת לאזרחי המדינה הריבונית האחרת. כל אחת משתי המדינות תוכל כמובן לסרב להעניק אשרת תייר למי שתרצה: ישראל מן הסתם לא תעניק אשרת כניסה לתל-אביב למחבלים לשעבר, ואילו פלסטין לא תעניק אשרת תייר לראמאללה למתנחלים קיצוניים מקרב קבוצות "תג מחיר" למיניהן.
5. חלוקת השטחים הלא מאוכלסים על פי גבולות 67
כל השטחים הלא מיושבים במדינת ישראל בגבולות 67 ימשיכו להשתייך לריבונות הישראלית. במקביל, כל השטחים הלא מיושבים (שאין בהם התנחלויות) מעבר לגבולות הקו הירוק ישתייכו אוטומטית לגבולות הריבונות הפלסטינית.
6. ירושלים: שתי בירות בעיר משותפת אחת
אין כמובן שום בעיה שממשלת פלסטין תשב במתחם השכונות הערביות במזרח ירושלים ובעיר העתיקה עצמה, ותכריז על כל המתחמים הפלסטיניים שברשותה כעיר הבירה של פלסטין, ממש כפי שירושלים ומוסדותיה ושכונותיה הישראליות ימשיכו להיות בירת ישראל. כן, שתי בירות בעיר אחת. למה לא? ולמה שלא נהיה אור לגוים גם בעניין זה?
7. הרבה יותר מה-22 האחוזים שביקשו
חלוקה כזו תיתן לפלסטינים הרבה יותר מכפי שאבו-מאזן דרש, 22 אחוז משטח ארץ ישראל. תחום ההתיישבות הערבית במדינה כיום, כולל שטחי הבדואים ,הנגב, המרחבים הערביים במשולש הגדול והקטן והמרחבים הערביים בגליל הוא כ-2,000 קמ"ר - מתוכו אפשר להציע לרשות הפלסטינית שליטה לפחות בכל היישובים הישראליים-הערביים בגבולותיהם הנוכחיים, המגיעים לכדי 500 קמ"ר.
לעומת זאת, כל ההתנחלויות הישראליות ביהודה ושומרון, מגיעות לכ-350 קמ"ר. ככה שאנחנו יכולים להציע לפלסטינים ריבונות על שטח גדול יותר באופן משמעותי משטח ההתנחלויות, וגם שטח ריבוני כולל, הגדול הרבה יותר משטח "הגדה" כולה.
בפועל, ייהפכו היישובים הערביים בישראל למעין "שטחי B" הפלסטיניים: כלומר, שליטה ביטחונית ישראלית (ממש כמו היום, בשיתוף צבא בינלאומי שרק ייטיב איתם) ושליטה אזרחית פלסטינית.
8. ערים ערביות-ישראליות – לריבונות פלסטין
אולי כדאי לקחת את אבו-מאזן ושאר חברי הנהגת הרשות לסיור בתוך מדינת ישראל: להראות להם למשל את נצרת הערבית, את טייבה, את אום אל פאחם, ולומר להם: כל יישוב ערבי שייאות להצטרף לריבונות הפלסטינית, בבחירות דמוקרטיות, יוכל לעשות זאת.
נצרת הערבית, ההיסטורית, הנוצרית, יכולה להיות שלכם אבו מאזן, ממש כמו בית לחם. רוצה?
הערים המעורבות היהודיות-ערביות יידרשו הסדרים מיוחדים. ייתכנו רובעים ריבוניים או בתי ספר ייחודיים שישתייכו לכל אחת משתי הריבוניות, ממש כמו החלוקה בין מגן דוד אדום הישראלים הפועל בשטחי יהודה ושומרון למען הישראלים, לבין הסהר האדום הפלסטיני הפועל בשירות התושבים הערביים באותו אזור.
9. הפליטים יוכלו לחזור ליישובים הערביים גם בתוך ישראל
ממשלת פלסטין תוכל להחזיר לתחומיה הריבוניים פליטים פלסטיניים כרצונה, ואלה יקבלו אזרחות פלסטינית, לא ישראלית. אין שום בעיה להחזיר פליטים כל עוד יהיו חלק מפלסטין ועיריית ירושלים הפלסטינית, הרי ממילא השטח המוניציפאלי הערבי מוגדר וכל עירייה ערבית תחליט למי היא מעניקה אשרת כניסה.
10. בוררות בינלאומית בכל המחלוקות המוניציפאליות
בעיות שלא הוסדרו מראש ובכתב בין עיריית ירושלים הערבית ועיריית ירושלים העברית, בתחומי רישיונות בנייה, ביוב, כבישים, חפירות ארכיאולוגיות וכדומה, ייפתרו בפורומים משותפים בחסות בינלאומית.
11. פיצויים לפליטים הערבים מארץ ישראל ולפליטים היהודים ממדינות ערב
כל סיפור הפיצויים לפליטים הערביים והיהודיים יצטרך להיפטר בפורומים משפטיים ובינלאומיים. ייתכן בהחלט שבעיית הפליטים הפלסטיניים מישראל ובעיית הפליטים היהודיים ממדינות ערב מקזזות זו את זו.
12. למי יצביעו הפלסטינים בבחירות? על פי בחירתם
עניין מרכזי ומכריע מאין כמוהו: האזרחים הפלסטינים במדינת ישראל, מה שקרוי כיום "ערבים ישראלים" יצביעו לפרלמנט הפלסטיני ולא לכנסת, אלא אם כן בחרו בזהות הישראלית - ממש כפי שתושבי יהודה ושומרון יצביעו לכנסת הישראלית ולא לפרלמנט הפלסטיני.
ובא שלום על ישראל.
די לזכור שחלק ניכר מערביי ישראל עוינים את ישראל - כמה זמן נסכים לסכיזופרניה הלאומית הזאת? זה יהיה טוב לנו ולהם. וכמובן, אזרחים ערביים ישראליים שירצו לקשור את גורלם עם ישראל העברית יוכלו להסתפח לריבונות הישראלית ולהפוך לישראלים לאומיים שלמים, בלי הבדל דת וגזע.
מה יהיה מעמד הצבא הבינלאומי בשטחים וממי יורכב?
הצבא הבינלאומי יורכב על ידי האו"ם ונאט"ו ממתנדבי כל האומות השוחרות את ארץ הקודש. הוא ייקרא צבא ארץ הקודש ויחליף את צה"ל בכל השטחים הפלסטינים וסביבותיהם. לעומת זאת, בכל האזורים המקודשים למוסלמים יוצבו כוחות שיטור פלסטינים, כפי שצה"ל יוצב בכל אזורי הקודש העבריים, וכוחות בינלאומיים יוצבו באתרי הקודש הנוצריים.
תפקיד הצבא הבינלאומי : לשמור על שקט ושלווה ביחסים בין פלסטינים לישראלים, לרדוף אחרי מחבלים פלסטינים (וגם חלילה טרוריסטים מן הצד היהודי) ואחרי כל התארגנות אלימה להרוס כל מחסן נשק בלתי חוקי וכל בית מלאכה ליצור נשק. באחריות הצבא גם שמירה על פירוז מלא בצד הפלסטיני ועל פעילות צה"לית מתוחמת בשטחי יהודה ושומרון, המוגבלת ליישובים הישראליים בלבד וסביבותיהם.
ומה נעשה כשהאומות יחליטו להחזיר הביתה את חייליהן וישאירו אותנו לבד עם הערבים?
זה לא יהיה אפשרי על פי ההסדרים הצבאיים שייקבעו. שום מדינה לא תוכל למשוך את חייליה מן הכוח הבינלאומי, אלא אם יבואו חיילים אחרים מארצות אחרות שיהיו ערבות להסכם (כגון ארה"ב).
האם יוכלו לקום שדות תעופה ונמלים בשטחי המדינה הפלסטינית?
בוודאי. הרי מדובר במדינה לכל דבר. עם זאת, בתוקף הפירוז, תהיה בקרה בינלאומית על נמלי התעופה והים שלה (בחופי עזה).
האם עזה תהיה חלק מן ההסדר?
אכן לא תהיה ברירה בשלב מסויים אלא להשתלט על עזה ולפרז אותה ואז להכניס אליה כוחות בינלאומיים, כדי שתהיה חלק מן ההסדר.
מה יהיה אם הערבים לא יסכימו?
הערבים בוודאי לא יסכימו. הם אף פעם לא מסכימים, אבל לפחות נוכל לומר בפני העולם משהו נשמע הכי משכנע: שתי מדינות לאום, עברית מצד אחד וערבית מצד שני, ואפילו החלום הפלסטיני ל"פלסטין ריקה מיהודים" יוכל להתגשם.
האם כוחות השיטור הפלסטינים יוכלו לעצור מתנחלים או ישראלים בכלל בשטחי הריבונות שלהם?
כן, אבל לזמן קצר (כמה שעות) בלבד, ובכפוף להסכמי התנהגות הדדיים, שאחריהם יהיו חייבים להעביר אותם למשמורת בינלאומית בחסות בורר בינלאומי, שישפוט בכל המחלוקות בין הצדדים, ויעמיד לדין פורעים משני הצדדים.
בכל מקרה, החל מרגע תחולת ההסכם המוצע, לא יהיה מצב שבו ישראלי ייכלא בבית כלא פלסטיני, ולא יהיה מצב שבו פלסטיני ייכלא בבית כלא ישראלי (להוציא כמובן האסירים הפלסטיניים שכבר נכלאו קודם להסכם השלום החדש ועניינם יהיה נתון למשא ומתן נפרד)
ככלל, בכל מה שנוגע ליחסים הישראליים-פלסטינים, יחליפו בתי מעצר בינלאומיים את בתי הכלא הקיימים. בתי הכלא הבינלאומיים יוכלו ויחוייבו גם הם להכניס נאשם למאסר עולם, על פי חוקים מחייבים בענייני רצח.
מה בדיוק יהיו ההסדרים הכלכליים?
כל ההסדרים הכספיים הנוכחיים ימשיכו להתקיים, כל עוד לא יוחלפו בהסדרים טובים יותר. אף פלסטיני ואף ישראלי לא יינזק מן ההסדרים החדשים. כך למשל, הפלסטינים הישראלים ימשיכו לקבל ביטוח לאומי ישראלי ככל ככל שישלמו אותו. זכויות העבר שצברו יישמרו במלוא במלואן.
חלק ממס ההכנסה שהם משלמים כיום יועבר לידי המדינה הפלסטינית, ממש כפי שמס ההכנסה המנוכה כיום מפלסטינים מן השטחים העובדים בישראל, מועבר לרשות הרשות הפלסטינית. צירוף מאות אלפי ערבים ישראליים להסדר זה (גם אם מדובר בהעברה חלקית בלבד, בניכוי דמי השירותים שהם מקבלים בישראל) יכול להזרים כסף רב למדינה הפלסטינית העתידית.
מה קורה במקרי מחלוקת?
גוף בוררות בינלאומי יכריע במקרי המחלוקת בין ישראל לפלסטין, אם לא יצליחו ליישב את חילוקי הדיעות ביניהם בעצמם.
האם הגבולות שייקבעו בין שתי הריבוניות יהיו קבועים ובלתי ניתנים לשינוי?
לאו דווקא. אפשר יהיה בהחלט להציע "החלפות", כלשון הילדים: תנו 400 דונם ליד אריאל לטובת הריבונות הישראלית, קבלו 400 דונם בגליל לטובת הריבונות הפלסטינית. ושאר הסדרים הדדיים מסוג זה.
מדוע תוכל ישראל לקיים צבא משלה, ואילו מדינת פלסטין תהיה מפורזת לחלוטין? איפה הצדק?
הלוואי שישראל היתה יכולה להרשות לעצמה להיות מפורזת. זוהי מתנה, בחסות הגנה בינלאומית - לא מגבלה. ייתכן שתהיה אפשרות כזו בעתיד הרחוק, לקיים את "וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות".
ברור למשל מה מידת החיסכון בתקציב הביטחון כשהאחריות עוברת לצבא בינלאומי, כגון ההסדר הקיים בגבול לבנון. אלא שישראל בשלב זה לא יכולה אפילו להתחיל להרשות את זה לעצמה. האיסור על פלסטין להקים צבא הוא יתרון כלכלי עצום מבחינתה, הן במובן הכלכלי הישיר והן מבחינה אנושית (כשצעירי פלסטין, בניגוד לצעירי ישראל, לא יידרשו לשלוש שנות צבא).
מה ההבדל בין תכניתך לתכנית ליברמן?
תכנית ליברמן היא תכנית בלתי-מעשית וחלקית, המבוססת על כפייה, ומציעה למשל את מסירת המשולש לפלסטינים תוך פירוק היישובים הישראלים בסביבה והתוויית גבול עויין חדש. לליברמן גם אין פתרון לאותו חלק גדול, ערביי ישראל, שלא יעברו על פי תכניתו לריבונות הפלסטינית. מה שאני מציע הוא פתרון כולל לכל ערבי ולכל יהודי, לכל פלסטיני ולכל ישראלי.
האם המדינה הפלסטינית תחוייב לתת אזרחות לכל ערבי ישראלי שיבקש לעשות זאת?
כמובן, זה הרי בסיס העניין.
האם יהודי ישראלי יוכל לבקש להשתייך לריבונות הפלסטינית?
לא, אלא אם כן יינתן לכך היתר אישי מיוחד מטעם ועדה ממשלתית ישראלית, אלא אם אותו יהודי ישראלי ביקש וקיבל אישור התאזרחות במדינה הפלסטינית, שפירושה ויתור על אזרחותו הישראלית.
מה יהיה דינו של תושב ערבי המתגורר בעיר שרובה ישראלית (נניח, תושב ערבי בתל-אביב)?
הוא יוכל לבחור בין אזרחות פלסטינית לאזרחות ישראלית. אם יבחר באזרחות ישראלית, יהיה דינו כדין כל אזרח ישראלי אחר בתל אביב. אם יבחר באזרחות פלסטינית, ימשיך להיות תושב תל-אביבי בעל זכויות תושב (כגון זכות בחירה בבחירות העירוניות), אבל יצביע לפרלמנט הפלסטיני ויוכל להיות חלק מהמערכת האזרחית הפלסטינית, שנציגויותיה יהיו ממוקמות גם בעירו.
ממש כפי שאפשר להתדיין כיום בענייני משפחה בפני בית דין אזרחי לענייני משפחה או בפני בית דין דתי, כך יוכל להביא את עניינו, על פי בחירתו, בפני בית דין פלסטיני או בית דין ישראלי, ויוכל לשלוח את ילדיו למערכת חינוך ישראלית או פלסטינית.
1. כי כל שאר ההצעות יהיו רעות לכולם.
2. כי הם מקבלים הרבה יותר שטח וריבונות ממה שהיו מקבלים אילו היה מדובר במדינה פלסטינית בגבולות 67 , מה עוד שאין שום ריאליות ברעיון "מדינה פלסטינית בגבולות 67'". אין שום סיכוי לדבר כזה. לא ביחס ל-350 אלף המתנחלים ביו"ש, לא ביחס לחצי מיליון התושבים הישראליים בשכונות החדשות בירושלים.
3. כי יש כאן סיכוי לשלום אמיתי.
4. כי יש כאן פתרון מסויים לבעיית הפליטים, שאין לה פתרון אחר מלבד התיישבות בכל השטחים הפלסטינים בארץ ישראל (כולל היישובים הערביים בגבולות הקו הירוק) ומתן פיצוי לכל השאר.
הליכוד ביתנו
כי הוא תואם את התחייבות ראש הממשלה לשלום המבוסס על שתי מדינות לשני עמים ושומר על כל ההתנחלויות ומונע פינוי טראומטי וגירוש טראומטי.
כי הוא מקיים את המדינה היהודית במובנה הישראלי הרחב. גם ערבים הרוצים להיות חלק ממדינת ישראל יהיו אזרחים שווי זכויות וחובות בה, ברוח שורותיו של ז'בוטינסקי: "שם ירווה לו משפע ואושר/ בן ערב, בן נצרת ובני".
כי השלום הזה כולל בתוכו, מעצם טבעו, הכרה של המנהיגות הפלסטינית במדינת ישראל כמדינת העם יהודי. על זה הרחי מבוססת כל החולקה בין שני העמים.
כי הוא מקים את ההתחייבות למדינה פלסטינית מפורזת.
כי הוא נאמן לכל המיגבלות הבינלאומיות שנוצרו במהלך השנים.
העבודה
כי גם היא מחוייבת לשתי מדינות לשני עמים.
מרצ
כי הוא מקים מדינה פלסטינית.
כי הוא סופר דמוקראטי, סופר שיוויוני וסופר שלום.
כי הוא שיוויוני גם כלפי ערביי ישראל.
הבית היהודי
כי כל ההתנחלויות נשארות.
כי הבית היהודי של כולנו הופך להיות עוד יותר יהודי , כי חלק מן הערבים יעברו לריבונות הפלסטינית.
כי זו הדמנות לעמוד מול הקיצוניים היהודיים, ולעשות הבדלה ברורה בין חושך לאור במחנה חובשי הכיפות הסרוגות, וכך לסלול את דרכו של הבית היהודי ללב הקונצנזוס הישראלי.
יש עתיד
כי זו דרך מעולה לעמוד בכל הבטחותיו של יאיר לפיד לשתי מדינות לשני עמים ולהימנע מכאב הראש מול תומכי שדולת ארץ ישראל במפלגה.
כי זו הדרך להתקבל על דעת העולם.
כי זו הדרך לשמר את הברית עם בנט.
המפלגות הערביות
לא בטוח שיסכימו, אבל ברור שזהו מענה מוחלט לזהות הלאומית שלהן.
גם הן יבינו שמציעים להן את הטוב שבעולמות: גם חופש בחירה מוחלט (רק הם יחליטו אם הם רוצים להצביע לפרלמנט הפלסטיני או לכנסת הישראלית), גם שמירת כל זכויותיהם וגם אפשרות לבחור בין מערכות ישראליות לפלסטיניות.
מוצעת להם הצעה לשמירת כבודם הלאומי הפלסטיני, עם שיוויון מוחלט וסימטרי ביחס לישראלים. כל זאת, בתנאי שיבינו שפירוז והעדר-צבא הוא יתרון ולא חסרון. הלוואי עלינו.
מוצעת להם הצטרפות מוחלטת ומושלמת, הפעם מרצון ולא מתוך כפייה, ללאום הישראלי, אם יעדיפו אותו על הלאום הפלסטיני.
כל בעיותיהם (כגון בעיית נפקדים נוכחים) יוכלו להידון ולהיות מוכרעים בפורמים משפטייים בינלאומיים, אם צריך.
לפני שלוש שנים בערך הזמינה אותי ציפי ליבני, שכיהנה אז כראש האופוזיציה, ללישכתה בכנסת. הייתי אז דעתן מן המניין בעיתון "מעריב" ובטלוויזיה ("נדבר על זה"), והיה זה בוודאי חלק משיגרת פגישותיה עם פובליציסטים למיניהם. היה נעים. והיתה קוקה קולה קרה. אני מדגיש את הנעימות, כי ציפי ליבני היא אדם שיודע להקשיב, ייאמר לזכותה. גם אם עיתונאים שפוגשים פוליטיקאים רוצים בוודאי בעיקר לשמוע. אני רציתי להשמיע.
ומייד התחלתי לומר לה שכל תפיסתה המדינית ותפיסת מפלגתה שגויות לגמרי. כמו גם תפיסת הימין, ובהמשך ניגשתי להסביר את עקרונות "שלומצדק". ציפי ליבני הקשיבה. היא רצתה להבין. במהלך השיחה לקחה נייר או מפית נייר כלשהי, ושירטטה עליה בעט מפה, כדי להבין מה זה "שתי מדינות על כל הארץ"?
"למי יהיה שייך השטח הזה, למשל?", שאלה והצביעה על מקום כלשהו במפה. "זה יהיה שייך לריבונות הישראלית, אם מדובר ביישוב ישראלי, או לריבונות הפלסטינית , אם מדובר על יישוב פלסטיני, ואם לא מדובר ביישוב אלא בדרכים ובכבישים, זה יהיה בין ריבוני, שייך לכולם", השבתי לה.
ליבני שאלה עוד כמה שאלות, רצתה להבין באמת, ואחרי שהות מסויימת, לא במהירות, מתוך מחשבה, אמרה לי לסיכום משפט מתון וזהיר, ובכל זאת משמח: "אני לא מתנגדת". זה כל הסיפור. כלומר, אם יש פרטנרים להצעה הזו, אין בעיה. ציפי ליבני היא בהחלט פרטנר אפשרי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם