אני עוד לא מת: הזכות לעבוד בגיל מבוגר
חוק גיל פרישה מאפשר למעסיקים להוציא עובדים לגמלאות בגיל 67 ובכך פוגע בשכירים שרוצים להישאר במעגל העבודה למרות זאת
על רקע עתירה בהובלתה של עו"ד שושנה גביש שטוענת שחוק זה מהווה אפליה על בסיס גיל, פוגע בשוויון הזדמנויות וסותר את חוקי היסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק, יידרש בג"ץ להתמודד עם שאלות משפטיות הנוגעות לחוק.
חוק גיל פרישה בעייתי לא רק בגלל חוקיותו המוטלת בספק אלא גם עקב סוגיות כלכליות, חברתיות וערכיות העולות מיישומו. תוחלת החיים בישראל ובעולם עולה באופן עקבי בעשורים האחרונים, עובדה ההופכת את החוק במתכונתו הנוכחית לארכאי ולבלתי הולם את הנסיבות החברתיות והכלכליות של זמננו.
לחוק זה השלכות חמורות יותר מפגיעה בכיס. עבור שכירים רבים יציאה ממעגל העבודה פירושה דחיקה ממעגל החיים. בעוד ששגרת העבודה מעניקה להם תחושת סיפוק ונחיצות, מגבירה את ערכם העצמי ואת כבודם האישי, סילוקם עוקר אותם משגרת יומם, פוגע בכבודם ומותיר אותם עם ריקנות גדולה. כך, כשהם בשנות השישים לחייהם, החברה מודיעה להם כי הם אינם נחוצים יותר. זו אינה פגיעה כלכלית גרידא, זו הזנחה חברתית ועוול מוסרי: אותה אוכלוסייה בוגרת מודרת מהחיים החברתיים טרם זמנה ורבים מחבריה שוקעים בדיכאון.
חוק גיל פרישה הינו בעייתי לא רק מנקודת מבטם של אותם עובדים מבוגרים אלא גם מבחינת המשק בכללותו. כאשר אדם פורש לגמלאות, הוא הופך בין-לילה מכוח המניע את המשק לנטל כלכלי על החברה. ממשלם מסים הוא נעשה תלוי בביטוח הלאומי ובקצבאות השונות. והחברה, במקום שתיהנה מהמיומנות שלו ומכוח חיותו, נאלצת לקחת אותו תחת חסותה ולהפכו לנזקק.
תומכי החוק יטענו שהוא מאפשר גמישות של כוח האדם בתוך ארגונים גדולים ושביטולו עלול להוביל לקיפאון בשוק העבודה בכך שהוא יקטין את תחלופת העובדים וימנע הכנסה של כוח עבודה צעיר. כמו כן, יטענו התומכים שביטול החוק או שינויו יפיל על המעסיקים את הנטל הכלכלי הכרוך בהעסקת עובדים בעלי ותק רב שמשכורתם גבוהה. יש אמת בטענות אלו, אולם ניתן למצוא עבורן פתרונות יצירתיים, כמו למשל לנסח את החוק כך שיאפשר למעסיקים להמשיך להעסיק עובד שהגיע לגיל פרישה במשרה חלקית. ניתן גם לעגן בחוק פטור למעסיקים מהפרשות שונות (כגון ביטוח לאומי ופנסיה) בשביל העובדים שמעל גיל פרישה, וכך לצמצם את עלות העסקתם וליצור תמריץ לשמרם.
גישה נוספת המצדדת בהשארת החוק הקיים על כנו מעלה לדיון את תפוקתם הנמוכה לכאורה של עובדים ותיקים הממלאים את אותו תפקיד במשך שנים רבות, ובפרט עובדים בעלי קביעות במגזר הציבורי הפוקקים את המערכת. פתרון אפשרי לכך הינו הפסקה אוטומטית של הקביעות בעת הגעה לגיל הפרישה.
בשורה התחתונה, השאלה שצריכה להישאל היא באיזו חברה אנו רוצים לחיות: חברה הכופה פרישה על העובד או מתירה את הבחירה בידיו; חברה המגדירה את הפרישה כחובה או מתייחסת אליה כאל זכות; חברה המזניחה את עמיתיה המבוגרים או חברה השואפת לשמר את חבריה במעגל העבודה והחיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם