ליאור דיין נרשם לטיסת הלוך בלבד למאדים
אחרי שהתאכזב מהמין האנושי, דיין מנסה להצטרף לתוכנית השולחת קומץ נבחרים לכוכב האדום. הפרויקט ישודר בתכנית הריאליטי הגדולה בעולם
בערך באותו הזמן ישבו באס לנסדורפ וארנו ויילדרס והגו תוכנית שאפתנית הרבה יותר, שבמסגרתה המין האנושי יכבוש את מאדים הרבה יותר מוקדם, כבר ב-2023. מה שלנסדורפ וויילדרס הצליחו להבין ואובמה ונאס"א לא הצליחו הוא שמאז תחילת עידן החלל בסוף שנות ה-50 של המאה שעברה, המין האנושי הלך ונשחק. משנה לשנה הפרופורציות הלכו לאיבוד, ההיגיון הבריא התנוון, וכיום לחיי אדם יש הרבה פחות ערך מאשר היה להם אז - בימים שלג'יי-אף-קיי היה חשוב להדגיש בפני הקונגרס שהמטרה היא להנחית אדם על הירח ולהשיבו בשלום לכדור שממנו הגיע. היום היחידים שמתבטאים בענייני כדורים הם פליטי "האח הגדול" ועורכי הדין של שידורי קשת.
לנסדורפ וויילדרס הבינו שהזמנים השתנו, שהמושג "חיי אדם" איבד מערכו, ושהסנטימנטליות פשטה רגל. לכן הם הגו את תוכנית "מארס 1", שנשענת על שני עקרונות בסיס - שהם גם אלה שגורמים לה להיות אפשרית: 1. כרטיס הטיסה לא כולל חזרה לכדור הארץ. מי שטס למאדים צריך לקחת בחשבון שהוא כנראה יישאר שם. 2. כל התהליך יצולם וישודר במסגרת תוכנית ריאליטי, שלפי תחזיותיו של לנסדורפ הולכת להיות "מאירועי המדיה הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית".
המונח שחוזר על עצמו שוב ושוב באתר האינטרנט של "מארס 1" הוא "הגירה למאדים", מונח הרבה יותר אטרקטיבי מאשר "משימת התאבדות בחלל". למעשה , המונח הזה הוא גם התשובה הראשונה והעיקרית בדף האינטרנט שאמור לענות על השאלה "האם זה באמת אפשרי?". וכך כתוב שם: "האסטרונאוטים של 'מארס1' יעזבו את כדור הארץ בהנחה שהם לעולם לא ישובו. הדבר משנה רדיקלית את הדרישות של המשימה, מאחר והוא מוריד מן הפרק את הצורך בכלי תחבורה למסע חזרה לכדור הארץ, שכרגע לא קיים מבחינה טכנולוגית וצפוי להגדיל באופן ניכר את העלות הכספית".
עוד דברים שמצוינים שם תחת הכותרת "האם זה באמת אפשרי?" הם : שימוש בפאנלים סולריים (מה שיוריד את התלות בהנעה גרעינית יקרה ומסוכנת), שימוש ברכבי שטח (רוברים) פשוטים (התוכנית שלהם היא להטיס עוד לפני נחיתת האסטרונאוטים רכבי שטח אוטומטיים, שיבנו מראש את המחנה על המאדים), הסתמכות על הטכנולוגיה הנוכחית בלבד והתעלמות מצרכים פוליטיים (מכיוון ש"מארס 1" הוא פרויקט פרטי ולא ממשלתי, הטענה היא שלא יהיו שום עניינים פוליטיים שייקרו את התוכנית או ימנעו ממנה לצאת לפועל).
לטענת אנשי "מארס 1", התקציב הדרוש כדי להוציא את העניין לפועל הוא שישה מיליארד דולר. וכאן, במסגרת השאלה איך מגייסים כזה סכום, מגיע הקטע המעניין: באמצעות הפקת תוכנית הריאליטי הגדולה ביותר בהיסטוריה, שתהיה נשגבת עד כדי כך שלא יהיה ערוץ בעולם שלא ירכוש את הזכויות.
תארו לכם דבר כזה: מכריזים על יציאה לדרך ופותחים את ההרשמה לכל אזרחי העולם (מעל גיל 18). לאחר מכן מסננים אותם לכמאתיים מועמדים נבחרים, אשר זוכים להיכנס למחנה אימונים בן עשר שנים המדמה את המציאות במאדים. מובן שבמהלך כל הזמן הזה משדרים את מחנה האימונים המפרך לקהל הצופים בכל העולם בשידור חי ונושם, וקהל הצופים - איך לא - מחליט את מי להדיח, עד שבעצם נשארים עם ארבעת אנשי הצוות הנבחרים, שיזכו להיות המתאבדים הראשונים בחלל, האסטרו-קמיקזות הראשונים של המין האנושי.
אני יודע שזה נשמע מטורף - זה כי זה באמת מטורף. ואני יודע שרוב רובכם הגדול לא היה מעלה בדעתו בשום פנים ואופן, לא משנה באילו נסיבות, לקחת חלק בתוכנית ההגירה למאדים. אבל נכון ל-7 במאי, שבועיים בלבד אחרי שנפתחה ההרשמה, יש כבר יותר מ-78,000 איש שמוכנים שישגרו אותם בתוך קפסולה סולרית היישר אל חיקו של כוכב לכת מסוכן ואכזרי, ללא אפשרות חזרה.
דרך אגב, גם אני בתוכם. גם אני נרשמתי לתוכנית.
הדבר הראשון שהתבקשתי לעשות בתור מועמד הוא לצלם סרטון וידאו בן דקה, שבו אני מציג את עצמי ואומר מדוע אני רוצה להשתתף בתוכנית ומה הופך אותי למועמד מוצלח. מיד ניגשתי למשימה וצילמתי סרטון, ובמסגרתו הרבצתי נאום מזהיר שהולך כך: "שלום, קוראים לי ליאור ואני בן 30 מישראל. אני רוצה לטוס למאדים כי אני מרגיש שאני זקוק לקצת שקט בחיי כרגע, ומאדים, כפי שאני רואה זאת, הוא המקום המושלם בשביל מי שמחפש שקט. אני גם חייב להגיד שאני לא מת על המין האנושי ואשמח לפגוש על המאדים זן חדש של יצורים - בתקווה שהם יהיו יותר מעניינים מבני האנוש.
"אבל למרות שאני לא אוהב בני אדם אני כן מרגיש שאני יכול להיות איש צוות טוב. אני בכושר סביר ומפני שבעברי הייתי בהרבה מכוני גמילה נוקשים, אני משוכנע שאוכל להסתדר בקלות עם התנאים של המסע הארוך. בנוסף, וזו הנקודה החשובה ביותר, אני מאמין שיש הרבה אנשים שישמחו לראות אותי עוזב את האטמוספירה של כדור הארץ לכיוון מאדים ללא הרבה סיכויי חזרה".
חלקכם אולי שמתם לב שהשמטתי את העובדה שהנני אדם נשוי. זה כדי לא ליצור את הרושם שיש לי יותר מדי קשרים על כוכב הלכת הזה שיהיה לי קשה להתנתק מהם ברגע האמת. טקטית זה היה נראה לי מהלך נבון. בנוסף התבקשתי לכתוב מהם התחביבים שלי, ושם כתבתי: "ספרים, רכיבה על אופניים, סמול-טוק ושש-בש". הסיבה שהשחלתי לתוך תחביביי את הסמול-טוק היא כדי ליצור רושם שאני איש חברותי שיכול להסתדר בקלות עם עוד שלושה אנשי צוות במסע הארוך למאדים (שאמור להימשך בין שבעה לתשעה חודשים - תלוי במיקום של מאדים ושל כדור הארץ במסלולם סביב השמש בעת ההמראה). כדי לשרוד מסע כזה, ולא פחות מכך כדי לשרוד אחר כך חיים שלמים עם אסטרונאוטים אחרים, אתה חייב להראות כישורים בניהול סמול-טוק - כך אני רואה זאת.
אתה חייב להיות מספיק מיומן כדי להניח שבכל רגע נתון תוכל לפנות לאסטרונאוט שלידך ולהגיד לו משהו בסגנון: "ראית איזה יופי כדור הארץ זרח היום?" ולא פחות מזה, אתה צריך להיות סופר-מיומן בהומור חלל, להיות תמיד דרוך וערוך כדי לירות שאלה אסטרו-הומוריסטית בסגנון: "אתה יכול לזרוק לי את המחשב הנישא?" (שהרי ידוע שבתנאי החלל ללא גרביטציה אתה אכן יכול לזרוק מחשב נישא לחברך בצד השני של החללית. וזו כמובן בדיחה לא ממש מוצלחת, אך כשאתה נמצא כבר חצי שנה בתוך חללית ואתה שותה את השתן הממוחזר של חבריך למסע ואוכל מזון משומר עטוף באריזת ואקום, גם זה יצחיק אותך).
באותו הזמן לא הבנתי זאת, אך ברגע שלחצתי על כפתור ה-"SUBMIT" הסרטון שלי עלה לאגף סרטי הווידאו של האתר - יחד עם עשרות אלפי הסרטונים האחרים של המועמדים - ועמד למבחן הגולשים, המתבקשים לתת לי ציון בין 1 ל-5. נכון לעכשיו הציון המשוקלל שלי הוא 3.048 (מתוך חמש), שזה לא מרשים במיוחד. האמת היא שחשבתי שדווקא אהיה טוב בזה. אחרי הכל מה שנתבקשתי לעשות הוא לפתוח מצלמה ולדבר, ומאחר שאני עושה בדיוק את זה בשביל תוכנית טלוויזיה מסוימת כבר יותר מחצי שנה, חשבתי שיהיה לי יתרון מסוים. אך מתברר שלא. חוקי המשחק כאן שונים ולא ממש מובנים לי.
מי שמוביל ללא עוררין את טבלת הפופולריות, עם ציון משוקלל של 4.674, הוא בחור שוודי בן 51 ששמו אנדרס. בתחביביו הוא מציין "סרטי מדע דוקומנטריים", "השמש שלפני הגשם" (בדיוק בשביל הדבר הזה המציאו את המונח WTF), "אמנות ישנה, כמו רמברנדט למשל" ושימו לב לדבר הבא שהוא מציין בתור תחביב: "וכמובן לנסוע למאדים". אין ספק שזהו מעשה נוכלות מהרמה הנבזית ביותר, מה שדי מרתיח אותי. רק נוכל שפל ירשה לעצמו לכתוב על משהו שהוא מעולם לא עשה - ומשהו שגם מעולם לא נעשה בידי בן אנוש - שזהו תחביבו. זה כמו שאני אכתוב שהתחביבים שלי הם מסע בזמן, שיטוט ביקומים מקבילים וגלישה בחורים שחורים. קיבינימט.
בשלב הזה אני מתחיל לזהות שאני מתחיל לטפח מין טינה כלפי מועמדים אחרים בתוכנית שמובילים עליי במדד הפופולריות, מה שאוטומטית גורם לי להרהר בשאלה איך אסתדר בצפיפות של חללית עם אנשי חלל לא פחות נלהבים ומוצלחים ממני. בכל מקרה, בסרטון הווידאו שלו - שהקנה לו את הצפיות הרבות ואת הדירוג הגבוה - אומר אנדרס: "יש לי הרגשה שאני לא שייך לכאן בכלל, אני שייך לחלל, והאמת היא שאני בכלל לא רוצה לחיות בכוכב הזה יותר". בהמשך הוא גם מסביר: "מה הופך אותי למועמד מוצלח לנסיעה למאדים? אני רווק, גמיש, אין שום דבר שמחזיק אותי כאן בכדור חוץ מכמה בני משפחה קרובים. אבל זה בסדר, אם אני אסע לא תהיה להם ברירה, הם פשוט יצטרכו לקבל את זה".
מועמדת פופולרית אחרת היא בחורה בת 23 מפינלנד ששמה אילונה. אילונה היא בלונדינית עם עיניים כחולות ופנים סימטריות להפליא - בהחלט מישהי שלא היה מפריע לך להצטופף איתה בפחית סולרית במשך שבעה חודשים, לטובת המדע והמין האנושי כמובן. אילונה גם רהוטה באופן יוצא דופן, ובסרטון שלה היא מכריזה במה שאולי אפשר לכנות אסטרו-סקסיות: "אני רוצה להקדיש את חיי להשגת מידע ולגילויים חדשים. אני רוצה לתרום לטובת המטרה הגדולה של האנושות ולאתגר את המדע, אני רוצה להיות השראה לאנשים בכדור הארץ, אני רוצה להיות התזכורת לכך שהגענו רחוק ועוד נגיע רחוק ...
"אני אוהבת את החיים, יש בי תשוקה עצומה לחיות, ואני בכוונה מעוניינת לכוון את מסלול חיי מחוץ לאזורי הנוחות - רק כדי לראות מה יש מעבר לאזורי הנוחות. אני אוהבת להשיג את המטרות שאני מציבה לעצמי ובדרך להשגתן אני קובעת לי מטרות חדשות, מאתגרות יותר. יש לי הביטחון העצמי הדרוש והסקרנות שהופכים אותי למועמדת המושלמת".
עד עכשיו התקבלו טופסי הרשמה של מועמדים מיותר מ-120 מדינות. רוב הנרשמים, 17,324, הגיעו מארה"ב. המדינה השנייה היא סין, עם 10,241 נרשמים; אחריה בריטניה, עם 3,581. רוסיה, במירוץ החלל הזה, נשארת מחוץ לתמונה.
בשלב הזה לפחות, לפי עמוד סרטוני הווידאו, יש שלוה מועמדים מישראל. אחד מהם הוא אני, כמובן. אחר הוא עומרי עמרני, בן 58, שמכריז שהוא "אמן אוניברסלי" ו"חוקר שתמיד מחפש את האופק". מובן שהנבל משוויץ ביכולותיו היחודיות כישראלי: "נולדתי בקיבוץ, שירתתי שש שנים בצבא, אני הטוב ביותר", הוא מצהיר. המועמד הישראלי השלישי הוא יבגני גוטמן, בן 25, סטודנט באוניברסיטת בן גוריון שאפילו זכה במהלך שירותו הצבאי ל"אות מצטיין הנשיא לחיילים". מובן ששני הנבלים האלו מדורגים גבוה ממני.
אני יכול להתנחם בכך שלמרות שהגולשים מדרגים את הסרטונים וקובעים מיהם המועמדים הפופולריים, מי שקובע בפועל מי ממשיך לשלב הבא היא ועדה מיוחדת של אנשי "מארס 1". רק בהמשך, לאחר שיוכרזו המועמדים שעולים שלב וזוכים להיכנס למחנה האימונים (שמיקומו עוד לא נחשף - רק נאמר שהוא ידמה את המצב במאדים, כלומר שהוא כנראה יהיה במקום קר מאוד) יתחיל שלב ההדחות.
לאחרונה, בפעם הראשונה בחיי, התיישבתי מול המסך וצפיתי ב"האח הגדול". גיליתי שהקסם של התוכנית נעוץ בכך שהיא בעצם מציעה לדור הבודד שלנו מין נחמה שאי אפשר להשיג בשום מקום אחר. הנחמה הזו נשענת על עיקרון רוחני, שאם לסכם אותו במשפט הוא יהיה משהו כמו: תסתכל עליהם - ואז לא תראה כמה אתה לבד. 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, בית "האח הגדול" מזמין אתכם להיכנס לחוויית ה"ביחד" שלו. גם כשכלום לא קורה שם - נחמת הביחד פועלת במלוא עוצמתה.
ביום חמישי שעבר שוב לא הצלחתי להירדם ומצאתי את עצמי סובל מתסמונת הגבר האינסומני הנשוי: אשתי ישנה לידי במיטה, העיר ישנה מחוץ לחלוני ואני ערני ובודד מתמיד. הדלקתי טלוויזיה ואיכשהו הגעתי לערוץ 20 - ערוץ "האח הגדול". בערוץ שודרה תמונה סטטית, היישר מהמצלמה שהוצבה מעל לבריכה שבחצר בית האח. מובן שבשעה מאוחרת כל כך כולם היו רדומים וכלום בעצם לא קרה בבריכה: לא היו ריבים ואיש לא קילל את האתיופים או ניסה להתמזמז עם דוגמנית ההלבשה התחתונה. רק גלים קטנים שהרוח המעטה בנווה אילן יצרה נעו על פני מי הבריכה באיטיות, אבל מעבר לזה כלום לא קרה. וזה היה הכלום הכי מנחם שראיתי בחיי. ופתאום לא הרגשתי יותר לבד. השארתי את הערוץ פתוח ככה עוד חצי שעה - כלום כמובן לא קרה בזמן הזה - עד שנרדמתי בשלווה קוסמית שניתנה לי באדיבות הידיעה שבית שלם בערוץ 20 ישן יחד איתי.
מהבחינה הזו החיבור בין הריאליטי לפרויקט "מארס 1" הוא פשוט חומר נפץ, כי הרי ההתעניינות הגדולה שלנו במאדים תמיד הייתה בשל הדמיון הגדול שלו לכוכב שלנו - מה שהוביל אותנו להערכה שהסיכוי הכי טוב שלנו לפגוש חיים זרים ולגלות סוף-סוף שאנחנו לא לבד ביקום החשוך הזה הוא בכוכב הזה (שוב, נחמת הביחד).
אין ספק שהמין האנושי לוקה באובססיה לכוכב האדום. מובן שיש חשיבות רבה לעצם העובדה שכוכב הלכת הזה הוא היחיד שמציע לנו את האפשרות התאורטית של "הארצה" ומאפשר את הפיכתו למין בסיס שני של המין האנושי, אך ההיבט הזה קוסם ומושך אותנו פחות. האפשרות שנגלה איזו בקטריה (מיקרואורגניזם, בשפה היותר מקצועית) מלפני אלף שנה באחד הסלעים של מאדים - מה שיוכיח לנו סופית שיש עוד כמונו - היא זו שמטריפה אותנו.
כלומר, הרייטינג הגבוה - גם של "האח הגדול" וגם של מאדים - נובע בשני המקרים מאותו חיפוש כפייתי אחר דברים שיגרמו לנו להרגיש קצת פחות לבד בחיים המשעממים שלנו, או לחילופין ביקום החשוך והדומם שלנו. ולכן נראה לי שהשילוב בין הריאליטי למאדים הוא לא פחות ממושלם.
אלא שלא כולם חושבים כמוני. לא קשה למצוא אנשים בקהילה המדעית שיש להם ביקורת רבה כלפי התוכנית של "מארס 1" ומאמינים שזהו גימיק שלעולם לא יצא לפועל. במגזין WIRED נתנו לתוכנית לפני חצי שנה את התואר המפוקפק "תוכנית החלל הפרטית הכי חצופה של 2012". במגזין הסבירו שסביר להניח שהתוכנית "לעולם לא תהפוך לריאלית ותתרומם מהקרקע".
הרמתי טלפון לאבי בליזובסקי, המייסד והעורך הראשי של אתר המדע הפופולרי "הידען", וביקשתי את דעתו על התוכנית. "אני לא רואה את זה נעשה בתוך עשר שנים", קבע מייד. "גם אם הם יעשו את זה באופן היעיל ביותר - אני לא בטוח שתעשיות החלל בעולם מסוגלות לבנות בקצב כל כך מהיר. לוויין תקשורת לוקח ארבע-חמש שנים לבנות. לא הייתי ממהר לקבוע שזה ניתן לביצוע בלוח הזמנים שהם מציעים".
הטענה שלהם היא ששישה מיליארד יספיקו לכסות את עלות הפרויקט. מה דעתך על זה?
"בנאס"א, עד כמה שזכור לי, דיברו על עלות של 40-35 מיליארד בשביל להגיע למאדים. אני לא יודע איך הם יתגברו על זה ששיגור קילו מטען לחלל עולה בין עשרים לשלושים אלף דולר. זה לא מסתדר לי עם שישה מיליארד דולר. זה כלום, שישה מיליארד, זה רק הדלק, לדעתי. זו תוכנית שאולי הייתה יכולה להיות טובה אם הייתה נפרשת על יותר מעשר שנים, ואם היה לה תקצוב קצת יותר ריאלי. זאת אומרת, אני בעד הדבר הזה, אבל עם כמה תיקונים: קודם כל שתהיה אפשרות לחזור, לפחות למי שרוצה. אין דבר כזה, אנחנו לא בתקופת העבדות שעושים לך מושבת גולים באוסטרליה וזהו".
שאלות אחרות שמעלה בליזובסקי מטרידות את כל הקהילה המדעית: איך אנשי "מארס 1" מתכננים להגן על האסטרונאוטים מהקרינה הקוסמית הכבדה במאדים? איך הם יספקו די אוכל למסע הארוך? מה יקרה אם אחד ממשלוחי הציוד המתוכננים למאדים ייכשל ולא יגיע ליעדו? מה יקרה אם לאחר שכבר יהיו אנשים על המאדים, החברה שמפעילה את התוכנית פתאום תפשוט רגל (מכל סיבה שהיא) - מה אז? מה יקרה עם האסטרונאוטים היושבים במאדים? ומה עם האספקט הפסיכולוגי של טיסה ממושכת כל כך? מה עם הכימיקלים המסוכנים הנפלטים מפני הקרקע במאדים? מה עם בעיית אובדן הסידן ומסת העצם בגלל חוסר הכבידה במסע למאדים? וכל זה בלי שנכנסו בכלל לשאלות האתיות הרבות העולות במסע כזה.
"בקיצור", אומר בליזובסקי, "הם צריכים לפתור יותר מדי בעיות רציניות מאוד, ובנוסף לזה הם חסרי אחריות בכך שהם לא מחזירים אותם".
לזכותם של אנשי "מארס 1" ייאמר שלחלק קטן מהשאלות הנ"ל הם דווקא כן נותנים תשובות מניחות דעת, ובאשר לחלקן האחר (החלק הגדול) הם פשוט מצהירים ש"הדבר עלול להוות בעיה" ושבאופן כללי הם לומדים את הנושא ומבטיחים לעשות ככל שיוכלו כדי לשמור על חיי האסטרונאוטים. "חשוב להבין" - הם כותבים בדף האינטרנט שאמור לענות על השאלה "האם המסע למאדים בטוח?" - "שבכל מסע ראשוני לכוכב לכת חדש יש יותר סיכונים מאשר בטיול לסופרמרקט השכונתי. אבל אם תשוו את המשימה שלנו למשימת הנחיתה הראשונה על הירח ב-1969 - שלנו הרבה יותר בטוחה".
אני חייב לומר שאותי, בתור מועמד פוטנציאלי, מה שמדאיג הוא דבר שונה לחלוטין, משהו שגיליתי במהלך הקריאה על המשימה. זה היה גילוי מחריד שגיליתי לאחר שכבר שלחתי את טופס ההרשמה.
"אין ספק שבמהלך תקופה ממושכת", נכתב באחד הדפים ממש כבדרך אגב, "יהיה מחסור במוצרים כמו תה וקפה". כאן, אני חייב להגיד את האמת, שקלתי לפרוש. אני לא יודע כמה מוטיבציה יש לי להגיע לכוכב לכת שלא אוכל לשתות בו קפה על הבוקר. מה גם שבהתחשב בכך שהטמפרטורה הממוצעת במאדים היא מינוס 55 מעלות צלזיוס, זו קצת חוצפה לשלוח אותנו לשם בלי שתייה חמה.
מעבר לזה, חשוב לציין שלתוכנית יש תומכים רבים ששמם הולך לפניהם. אני מניח שראוי שנציין לפחות שניים מהם, בולטים במיוחד. האחד הוא ג'רארד ט' הופט, חתן פרס נובל לפיזיקה - ללא ספק שם מליגת-העל של הקהילה המדעית. מהצד השני של המפה, פול רומר - אחד מממציאי הפורמט של "האח הגדול" ואיש טלוויזיה ותיק ובכיר - תומך גם הוא באופן נלהב בפרויקט. אם שני האנשים האלו תומכים בפרויקט ומאמינים כי הוא אפשרי, זה אמור לשכנע כל אדם באשר הוא להאמין שזה הולך לקרות: עד 2023 ננחית ארבעה אסטרונאוטים - סליחה, ארבעה טאלנטים - על אדמת המאדים.
צריך להבין שהגשת טופס המועמדות (מה שלוקח אגב כמה שעות טובות: הטופס ארוך ומסובך) לא מקנה לך אוטומטית כניסה למאגר המועמדים. קודם כל עוברים על הטופס שלך, ורק אם מאשרים אותו אתה הופך למועמד לגיטימי. יום לאחר ששלחתי את טופס המועמדות שלי הגיע הדוא"ל המיוחל. "ליאור היקר", נכתב שם, "מזל טוב! אנחנו שמחים להודיעך שטופס המועמדות שלך התקבל בידי הלקטורים של 'מארס1'. יש לזכור: אימייל זה לא מקנה לך מקום בשלב הבא של תוכנית האסטרונאוטים למאדים. כל טופסי המועמדים יועברו לבדיקה מדוקדקת אחרי אחד בספטמבר 2013. אם נבחרת לעבור לשלב הבא, נשלח לך אימייל ונודיע לך על כך. עליך לשים לב לאימיילים הנכנסים בתיבת המייל שלך במהלך חודש ספטמבר - כך שלא תחמיץ אם נשלח לך אימייל קבלה לסיבוב הבא".
כבר עכשיו הודעתי לכל קרוביי שלא יקבעו איתי שום דבר לחודש ספטמבר. בחודש ספטמבר, הסברתי להם, אני צריך להיות מאוד מרוכז ולהיות תמיד בסביבה שיש בה WIFI, כדי שאוכל לבדוק מיילים. אין מה לעשות, זה המחיר שאני משלם בתור אסטרונאוט לעתיד. זה המחיר שאני משלם בתור אדם שיש סיכוי טוב שיהיה חלק מאחד הרגעים המונומנטליים ביותר של המין האנושי. והאמת היא שכבר עכשיו אני מתחבט בשאלה מה יהיה המשפט האלמותי שאגיד כשארד מהחללית ואגע באדמת הכוכב האדום. נכון לעכשיו אני חושב על: "צעד קטן לדיין, צעד גדול למעריב". אני רק מקווה שגסיסת הפרינט לא תקטע לי את התוכניות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם