מבחן היום שאחרי
ממשלת ימין נוספת תחשוף את נתניהו ואת ישראל למתקפה עולמית. האינטרס הלאומי מחייב לשלב בקואליציה את התנועה ויש עתיד
ובהתאם לכך גם פורחות הספקולציות בקשר לקואליציה שתקום לאחר הבחירות, שהרי הא בהא תליא. מי שמתכוון, למשל, לחדש את המו"מ עם הפלסטינים על בסיס גבולות 67' עם חילופי שטחים, אינו יכול להקים קואליציה ימנית של הליכוד-ביתנו, החרדים והבית היהודי. מאידך, מי שהולך להטיל גזירות כלכליות קשות, אינו יכול לבטוח בתמיכת הסיעות החרדיות. לכן, כל מי שמייחל לחידוש תהליך ההידברות עם הפלסטינים, צריך גם לייחל שבקואליציה שלאחר הבחירות נראה גם את יאיר לפיד, ציפי לבני ושאול מופז (אם ייבחר).
תהיה בממשלה הבאה? ציפי לבני צילום: ראובן קסטרו
איני מזכיר את שלי יחימוביץ' מפני שהיא כבולה בהצהרתה ההחלטית שלא תיכנס לממשלת נתניהו. נכון שהיום היא פוליטיקאית, אבל עדיין משדרת יושר ועקביות שעשויים למנוע ממנה להפר את התחייבותה הפומבית. זה אינו אומר שההצהרה הזאת היא חכמה. היא לא. אסור לפוליטיקאי, במיוחד ישר ועקבי, לכבול עצמו בהצהרה חד-משמעית כזאת, מפני שסיטואציות פוליטיות משתנות והתפתחויות מתהוות ויכול להיווצר מצב שהמצהיר עצמו יגלה שהצטרפותו לממשלה תתרום הרבה יותר מאשר הישארותו מחוצה לה.
ההצהרה הזאת היא גם די מסוכנת ליחימוביץ' מבחינת עתידה כיו"ר העבודה. היא עלולה ליצור קרע פנים-מפלגתי בתנאים מסויימים. אם, למשל, ילך נתניהו לקואליציה שתכלול את התנועה ויש עתיד, מה שיעורר תקווה שהוא עשוי להתקדם במסלול המדיני, ויחימוביץ תתעקש לא להצטרף גם במצב כזה, יש להניח שתקום התנגדות קשה לכך במפלגתה עד כדי משבר - ובסצנריו קיצוני אפילו כדי הדחה, שאפשרית על פי תקנון המפלגה בפריימריס חוזרים שיתקיימו 14 חודשים אחרי הבחירות. בעיקר אם העבודה לא תזכה ביותר מ17-16- מנדטים, כפי שמנבאים לה סקרים כיום.
מותר להמר שלאחר הבחירות יכריז נתניהו כי נוכח האתגרים הלאומיים הצפויים ובלה-בלה בלה, הוא רוצה להקים ממשלת אחדות - ויקרא לכל המפלגות הציוניות, מימין ומשמאל, להצטרף אליה. "ממשלת אחדות" היא סיסמה יפה, אבל מקסם שווא. מתכון בדוק לשיתוק מזה ולמשברים מזה, כאשר בכל זאת מנסים לעשות משהו רציני. ראו המשבר סביב תכנית רוג'רס שהביא לפרישת גח"ל מממשלת האחדות של גולדה ב-1970 והמשבר בין ראש הממשלה יצחק שמיר לשר החוץ שמעון פרס לאחר הסכם לונדון שחתם האחרון עם המלך חוסיין ב-1987 ושטורפד בידי שמיר.
למחרת הבחירות יעמוד נתניהו
בפני פיתוי גדול. הוא יוכל כנראה להקים בקלות ממשלת ימין עם החרדים ובנט, אבל זה עלול לעלות לו ולמדינת ישראל ביוקר. ממשלה כזו, שאין סיכוי שתפנה למו"מ אמיתי עם הפלסטינים, תהיה מטרה לביקורת ולהתקפות קשות בעולם, תחריף את בידודה של ישראל ולא תתרום לשיפור היחסים עם ארצות הברית. אם ראש הממשלה באמת רוצה לקיים מו"מ כזה, כפי שהוא טוען, אסור לו לכלוא את עצמו בממשלת ימין-נטו. האינטרס הלאומי צריך לחייבו לשלב בקואליציה מפלגות כמו התנועה ויש עתיד, אפילו תוך ויתור על מפלגת ימין. זה יהיה מבחנו. הממשלה שיקים תעיד על כוונותיו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם