חרפת הרפיסות

יש רשות פלסטינית שמשלמת הון עתק למשפחות האסירים, ויש מרצים שיפרסמו גילוי דעת למען הענקת עוד ועוד זכויות, שלא מעוגנות בשום חוק או דין

בן דרור ימיני | 16/1/2013 9:55 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
רק לפני שלושה שבועות, בסוף דצמבר, דחה בית המשפט העליון עתירה של "האסירים הביטחוניים" (השם המכובס לטרוריסטים) שדרשו לחייב את המדינה לאפשר להם לימודים באוניברסיטה הפתוחה. מבחינתם זו לא רק האוניברסיטה שצריכה להיות פתוחה - גם הכלא צריך להיות פתוח לכל גחמה שלהם.
  
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, קבע בעבר שגם אסירים, ובכלל זה ביטחוניים, אמורים ליהנות מזכויות אדם. הוא צודק. ישראל היא מדינת חוק. וככל שיש זכויות יסוד לאסירים - מכוח החוק הישראלי ומכוח הדין הבינלאומי - הן חלות גם על האסירים הביטחוניים. זה לא עניין מובן מאליו.

האמריקאים והבריטים, בכלא "אבו-גארייב" או בגווטנאמו, הוכיחו שהם רחוקים מהנורמות הנהוגות בישראל. הם מצפצפים, מן הסתם, על הדין הבינלאומי. ישראל, לעומתם, היא נסיכת זכויות האסירים. משום ששם היו יכולים רק לחלום על תנאי הנופש, "הכל כלול", שמהם נהנים טרוריסטים בבתי הכלא בישראל.

אין שום צורך שישראל תאמץ את הנורמות של האמריקאים או הבריטים. צריך לנהוג לפי הנורמות הראויות שקבע בג"ץ. אבל גם אין שום צורך להעניק לאותם רוצחים מתועבים מילימטר אחד מעל המפלס המחויב לפי הדין הבינלאומי והדין ישראלי. לא כך נהגה ישראל בעבר. לא כך היא נוהגת היום. האסירים הפכו לקבוצת לחץ שזוכה לסיוע של הרשות הפלסטינית, החמאס ומליצי יושר מקרב מחנה האידיוטים השימושיים בישראל.  
  
עשרות מחברי הסגל האקדמי של האונברסיטה הפתוחה, למשל, פרסמו גילוי דעת שכל כולו מחאה על החלטת בית המשפט העליון בעניין לימודים אקדמיים. הם לא הצליחו להבהיר
מהיכן בדיוק לקוחה זכות הטרוריסטים ללימודים אקדמיים. מהחוק הישראלי? מהדין הבינלאומי? לא. אין שם כלום. ואם חפצה האקדמיה לדעת מדוע חלקים בתוכה נראים כמו חבורת הזויים - הם עצמם מספקים את התשובות. מישהו יזם עצומה, והם התייצבו כמו עדר למסדר החתימה.
  
הם נתפסו לסעיף בתגובת המדינה, בנוגע לקורס שעוסק ב"ג'נוסייד", שהפך לפופולרי ביותר. זה קורס "שמבטא מסר אוניברסלי ומוסרי, ואנו גאים על היותו אחד הקורסים המבוקשים", כתבו המרצים. זו הייתה יכולה להיות טענה מרתקת, אם הם היו מצליחים להוכיח שהקורס הזה, או הלימודים בכלל, הופכים את האסירים לקצת יותר הומניים. הרי אותם אסירים לא היו פעילי שלום. הם לא ביקשו לחסל את הכיבוש. הם אויבי השלום, וברמה זו או אחרת, הם חסידי רצח אזרחים וחסידי ג'נוסייד. הם לא שינו את הדעות שלהם. הם לא הביעו חרטה על הפשעים הנתעבים שביצעו מול שפע הטוב שהעתירה עליהם מדינת ישראל. רבים מהם, ובעצם רובם, הופכים בכלא להרבה יותר רדיקליים. הם יגמרו ללמוד את הקורס, ובלי קשר אליו ימשיכו להיות חסידי הרצח והטרור. אז מה בדיוק רצו המרצים לומר?

האסירים, עם או בלי המרצים, ממשיכים לחגוג. הסרטון שנחשף עכשיו מוסיף שמן למדורת עידוד הטרור. אם אלה התנאים בכלא, לאחר "הזכויות שנשללו", אז כדאי להגיע לכלא. יש מסיבות. יש חגיגות. יש עיצוב אידיאולוגי. יש רשות פלסטינית שמשלמת הון עתק למשפחות האסירים. ויש מרצים שיפרסמו גילוי דעת למען הענקת עוד ועוד זכויות, שלא מעוגנות בשום חוק או דין. הרפיסות מנצחת, וזו לא סיבה למסיבה. לפחות לא לישראלים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
בלוגים של בן דרור ימיני
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

בן דרור ימיני

צילום: דעות

נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. עיתונאי ומשפטן. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" והיה עורך העיתון הלוחמני "הפטיש"

לכל הטורים של בן דרור ימיני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים