ראשי » חדשות » דעות

עם הפנים לטהרן

כל השיקולים שלנו בעימות עם חמאס צריכים להיגזר מהאינטרס העליון שלנו: ליצור את התנאים הטובים ביותר להתמודדות עם האיום האיראני

תמונת המציאות כפי שנראית לי עכשיו מורכבת משלושה רבדים. הרובד התחתון הוא - אנחנו מול הפלסטינים. כאן מדינת ישראל מצויה במלחמה נגד שתי ישויות פלסטיניות. ישות טריטוריאלית, שלטונית ואידיאולוגית אחת היא רצועת עזה שתחת שלטון החמאס, אשר מנהלת נגדנו מזה כמה שנים מלחמה באש, באלימות ובטרור עד כמה שהיכולות שבידה מאפשרות לה. מפעם לפעם היא זקוקה לרגיעה ולאתנחתא לצורכי צבירת יכולות רבות יותר וקטלניות יותר.

הישות השנייה היא הרשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן, המצויה בטריטוריה של יהודה ושומרון. להבדיל מהישות החמאסית, היא לא דוגלת באלימות, אין לה אידיאולוגיה דתית, היא נחשבת למתונה (אם כי אינה מוכנה להגיד, כאידיאולוגיה ,שהיא בעד "שתי מדינות לשני עמים", אלא רק בעד "שתי מדינות" כי היא שוללת הכרה בעם יהודי). אבל, היא מנהלת נגד מדינת ישראל מלחמה מדינית חריפה, מנהלת נגדנו מסע הסתה בלתי פוסק, ומחנכת את הדור הצעיר שלה לשנאת ישראל.

למרות כל אלה, ברור שהרשות עדיפה על פני החמאס, ועניינה של מדינת ישראל הוא שהחמאס לא ישתלט על הישות הזאת. התופעה המעניינת היא שליישות שבהנהגת אבו מאזן אין שום רלוונטיות לגבי המלחמה האלימה של החמאס, לגבי מה שמתרחש עכשיו בישות החמאסית, ולגבי תוצאות "עמוד ענן". ובמקביל, לישות החמאסית אין שום רלוונטיות לגבי המלחמה המדינית שמנהל נגדנו אבו מאזן.

הרובד הגבוה יותר של התמונה הוא הסביבה. בצפון, החזית הצבאית המאיימת של סוריה, חיזבאללה ואיראן מצויה בתהליך של שבירה. בדרום, משטר דתי במצרים העוין את ישראל, אך ממש ברגעים אלו הוא עומד בפני המבחן האמיתי שלו. לפניו שתי אפשרויות בחירה עיקריות: המשך הסטאטוס קוו עם ישראל, שפירושו בין השאר ריסון החמאס, או הליכה אחר האידיאולוגיה הצרופה וסיסמאות "כיכר תחריר". עבור ישראל ניתנה עכשיו ההזדמנות להשפיע על הבחירה המצרית.

והרובד העליון הוא האיום המתהווה של איראן גרעינית. ממש בימים אלו בישרה לנו הסוכנות לאנרגיה אטומית, כי איראן מתקדמת במהירות להשגת יכולת גרעינית. לדעתי, כל מערכות השיקולים שלנו בהתמודדות הנוכחית מול החמאס ובמערכת היחסים עם מצרים, צריכה להיגזר מהאינטרס העליון שלנו: ליצור את התנאים המדיניים והאסטרטגיים הטובים ביותר

להתמודדות עם האיום האיראני הגרעיני.

וזה מביא אותי לתמונה רחבה יותר בקשר ל"עמוד ענן". נשמעו בקרבנו דברי הבל על כך שהנשיא אובמה יבוא איתנו חשבון אחרי בחירתו ויתנקם בנו. דברים המעידים יותר על תקוות דובריהם ועל עולם המושגים הצר שלהם. אובמה פועל עכשיו לפי האינטרס האמריקאי הרואה בחמאס ארגון טרור, ובאופן הברור ביותר הוא וממשלו התייצבו לצד מדינת ישראל, למגינת ליבו של עיתון "הארץ" וגרורותיו בתקשורת.

ואך החל המבצע ומיד אמרו שהוא שונה מ"עופרת יצוקה". למה? כי אז הייתה לנו לגיטימציה בינלאומית, וראשי מדינות אצו לירושלים מכיוון שממשלת ישראל ניהלה תהליך מדיני מול הישות הפלסטינית של אבו מאזן, ועכשיו אין תהליך מדיני. אז קצת לחדד את הזיכרון: ראשי מדינות חשו לירושלים כדי ללחוץ עלינו לצאת מעזה; התוצר של "עופרת יצוקה" היה דו"ח גולדסטון, וכל ויתורי אולמרט לאבו מאזן לא עזרו.

ברגע זה, יש לנו תמיכה של ממשלות אירופאיות, בראש ובראשונה בגלל השיטה בה צה"ל פועל המונעת אבידות באוכלוסיה האזרחית הפלסטינית. אני חש שיש אצלנו כאלו שממש "מתים" לתמונות של משפחות פלסטיניות הרוגות ולהתנפלות עולמית ופנימית על ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק. יש לקוות שגם הפעם הם יתאכזבו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

עמוס גלבוע

יליד ישראל, מוסמך האוניברסיטה העברית במדעי המזרח וערבית, תא"ל במיל'. שימש בתפקידי מודיעין בכירים וכיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים. כיום משמש כיועץ לענייני מודיעין ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

לכל הטורים של עמוס גלבוע