המורם: לרבנים בישראל אין מעמד מיוחד מול החוק

גם אם הרב ליאור חושב שהמשטרה נטפלת אליו סתם, אין לו פריבילגיה על פני כל אזרח אחר שזה קורה לו. יישב נא מול החוקרים ויסביר להם

בן כספית | 28/6/2011 3:24

תגיות: הרב דב ליאור

את התופעה הזו צריך להפסיק. גם אם הרב ליאור חושב שהמשטרה נטפלת אליו סתם, אין לו שום פריבילגיה על פני כל אזרח אחר שזה קורה לו. יישב נא מול החוקרים ויסביר להם.

הרב דב ליאור פלאש 90

אם יש כאן חבורה שמאמינה שלרבנים מותר לעשות הכל, אז החבורה הזו לא מבינה את העיקרון הדמוקרטי, לא מפנימה את עליונות החוק ושואפת לכונן כאן מדינת הלכה דתית-לאומנית-משיחית. אז למה אנחנו מתלוננים כשארדואן עושה את זה בטורקיה? ולמה אנחנו באים בטענות לאייתולות באיראן?

הדת לא אמורה לנהל את ענייני המדינה. אין שום קשר בין הדברים. בכל העולם היהודים מתיישרים לפי החוק המקומי וחיים איתו בשלום. בכל העולם, חוץ מבמדינה שלהם. המדרון החלקלק בו אנו נמצאים עוד יוביל אותנו בחזרה למצדה, ולא כדי לראות אופרה.

הרי כבר היינו שם. מה היה קורה לכל אחד מאיתנו אילו היה מתנהג כפי שהתנהג הרב דב ליאור בחצי השנה האחרונה? התשובה ברורה: הוא היה מבלה את הלילה בתא המעצר, ולמחרת בבוקר שופט תורן היה מאריך את מעצרו בשלושה-ארבעה ימים לפחות. אבל הרב דב ליאור הוא לא כל אחד מאיתנו. הוא רב. הוא מורם מעם. הוא מעל החוק. הוא מייצג את התהליך הזוחל שמתרחש כאן בשנים האחרונות - תהליך הפיכתה של ישראל ממדינת חוק דמוקרטית לממלכה משיחית.

זה בכלל לא חשוב אם המעצר מוצדק או לא. לרבנים בישראל אין מעמד מיוחד מול החוק. הם שווים לכל אזרח אחר. במדינה בה ראש ממשלה עומד לדין ונשיא עומד להיכנס לבית הסוהר, אסור לחקור רב. זוהי הדרך הבטוחה לאנרכיה.

הדמוקרטיה הישראלית מאויימת בהרבה מכפי שנדמה לה

לכן מעצרו של הרב דב ליאור אתמול הוא אירוע חשוב בהרבה מסך מפגיניו. הוא שלב נוסף במלחמת המאסף שמנהלת "הממלכה", שהיא מדינת ישראל הריבונית, שומרת ואוכפת החוק, מול מבקשי נפשה שמנסים להחליף אותה במלכות תורנית-הלכתית מודל 2011.

את השלב הקודם הפסדנו. העובדה שאף רב לא נשפט ונענש לאחר מסע ההסתה הפרוע והאלים שנוהל נגד ראש ממשלה בישראל (שגם נרצח אחר כך), התירה את דמנו הקולקטיבי. יש קשר הדוק בין התנהגותו משולחת הרסן, חסרת הבושה והמתנשאת של הרב ליאור, שמקבל את שכרו מהמדינה בה הוא כל כך מזלזל, לבין החלפת נוסח ה"יזכור" בטקסי זיכרון, הגרירה של יחידות צבאיות גדולות לתפילת "הגומל" בכותל לאחר סיום קו בעזה, ועוד אין-ספור תופעות התחרדות, התמשחות והקצנה של חיינו כאן. התופעה הזו החלה בהיסוס, בצעדים קטנים וזהירים, אבל לאחרונה היא מתעצמת והצעדים הופכים לגסים ומאיימים.

הדמוקרטיה הישראלית מאויימת בהרבה מכפי שנדמה לה. יותר

ויותר אנשים מאמינים שהרב קודם למפקד, גדולי התורה גוברים על הכנסת והממשלה, ובמקום להתאמן לקראת המלחמה הבאה אנחנו צריכים להתפלל יותר חזק ולקוות לנס.

האנשים האלה לא היו כאן כשקמה המדינה הזו, בלי ניסים אבל עם הרבה בחורים צעירים שנלחמו ונהרגו למען תקומתה. הציונות החילונית הקימה את מדינת ישראל מתוך חורבות השואה (גם שם לא זכינו לנס גדול), רק כדי להיווכח עכשיו איך מנכסים את ההישג הפלאי הזה לטובת השכינה ואיך צה"ל, צבא נאור, ענייני, מוסרי וערכי, מתחיל להידמות לצבא השם.

הבעיה היא שלא תמיד השם פנוי לשטויות שלנו. לפעמים הוא מחליט פשוט לא להתערב (וכך הושמד שליש מהעם היהודי בזמנו) ולכן מי שסומך רק עליו מסתכן ולוקה בנפשו. ובכלל, מדוע לערב את היהדות, דת עתיקה ונפלאה, עם הבלי העולם הזה? האמונה מקומה בלב פנימה, ובבית הכנסת, ולא בבית המחוקקים. מי שמנסה להשליט אותה על הממלכה, לא לומד מההיסטוריה העגומה שלנו.