מותר האדם מן הבהמה
הילודה הופכת אנשים אינטליגנטים לרובוטים, שדעתם נתונה בעיקר להחלפת חיתולים והעברת הגנים הלאה. תשובה למורלי פרישמן
ישנם בישראל לא מעט פובליציסטים ימניים חדים כתער, וגם לא מעט שמאלנים שמקישים מלים כנחש; קיימים כותבים עם כיפה שמוכנים למען קידוש השם לרשום מלים כדורבנות, ומאידך חילונים שיעשו אותו דבר לטובת האבולוציה. ישנם הרבה עיתונאים סוציאליסטים, ופה ושם גם כמה סוציאליסטים; אבל אני מתקשה למצוא אנשים שכתיבתם מונעת על ידי רציונל טהור ונטול אמוציות.
כמעט בכל נושא, הדיון הציבורי מבטא בעיקר רגשות אינפנטיליים כמו גאווה על עצמאות כלכלית שלא נותנת לרובנו מאומה (אבל מרפדת היטב את הכיס של טייקונים שהשתלטו על שדות הגז); לפראזות גזעניות נבובות על עם נבחר (שמרגיזות את העולם מבלי שנרוויח מהן גרוש); ולהתנצלויות אינסופיות על עוולות היסטוריות דמיוניות, שגרמנו לכאורה לפלשתינאים (כאילו שהיינו חייבים להם משהו).
הדיון הציבורי בארץ חסר את השכל הישר. קשה למצוא אדם שיעז לומר שאת הכותל המערבי אפשר למסור עוד היום לכל מי שרק ירצה לקחת, כי חשיבותו האסטרטגית
לצערי, כמעט ולא ניתן לאתר מאמר שיציע להחזיר שטחים לא תמורת שלום - אלא תמורת צירוף ישראל לאיחוד האירופאי – למרות שלכולנו ברור שאם נהיה חלק מאירופה לא תהיה מדינה ערבית שתעז להתקיף אותנו. וגם אין מי שיציע להחליף את חוק השבות, שמביא לכאן בשנים האחרונות נתמכי סעד ממוצא יהודי מפוקפק, במדיניות הגירה על בסיס כלכלי שתפתח את הדלת למי שיש לו מקצוע מבוקש וכסף בכיס.
מטבע הדברים, התגובה לרעיונות חדשניים היא הלם ופסילה על הסף ללא נימוק. הדבר בולט במיוחד כשמגיעים למאמרים שבהם קראתי לריסון האובססיה הישראלית לילודה. אם יש משהו שלבטח לא חסר במדינה הזו – זה בני אדם.
ישראל היא כבר היום המדינה הצפופה ביותר בעולם המערבי (למעט ערי מדינה כמו סינגפור או הוותיקן). רק מדינת עולם שלישי אחת עדיין צפופה מאיתנו. בנגלדש, אשר מסמנת את האסון הדמוגראפי והכלכלי אליו אנחנו צועדים, אם לא נפסיק ללדת ילדים בשרשרת. הנוף יהיה בטון מקיר לקיר; מחירי המים ירקיעו לשחקים (כי אין בארץ ישראל מספיק מים); מחירי הפירות והירקות יעלו (כי שטחי הגידול החקלאי יצטמצמו); מחירי הדיור יאמירו (כי עוד ועוד אנשים יבקשו לגור על אותה טריטוריה).
גם ברמת הפרט, הילודה עוצרת את הקריירה (בעיקר של אמהות), מרחיבה את הפערים הכלכליים בין גברים לנשים, גורמת לתסכול פסיכולוגי (למי שלא שמע על דיכאון שאחרי לידה נזכיר כי מחקרים מוצאים ששביעות הרצון האנושית מגיעה לשיא כשהילדים עוזבים את הבית), ובסופו של דבר הופכת אנשים אינטליגנטים לרובוטים, שדעתם נתונה בעיקר להחלפת חיתולים ולבהמות שרואות בהעברת הגנים לדור הבא את חזות הקיום.
מותר האדם מן הבהמה. בכל זאת – כאשר כתבתי שמיקור חוץ של הילודה - דהיינו אימוץ ילדים מחו"ל והבאת מהגרי עבודה משכילים מעבר לים - ישפר את המצב הכלכלי, מרבית הקוראים זעמו. מורלי פרישמן אפילו פרסם כאן מאמר תגובה שטען כי אני מעורר בו פלצות, רק בגלל שהראיתי כי ילדים – בין אם הם מתוקים ובין אם לאו – הם עסק כלכלי לא רווחי לאימפריית היי-טק שמפסידה הכנסות בגלל חופשות לידה (בניגוד למדינת עולם שלישי שמרוויחה ממכירת תינוקות לאימוץ בעולם המערבי). כולי תקווה שהזעם והפלצות נובעים מכך שמישהו גילה שהמלך הוא עירום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם