כאן חולבים
הפכנו לעבדים רתומים למחרשת ענק מודרנית, את זה צריך לשנות
שיעורי המס השולי הנהוגים בארץ מטעים ואינם משקפים את המצב האמיתי. כי מס ההכנסה, המע"מ והביטוח הלאומי הם רק ההתחלה. עליהם נבנים עוד תלי תלים של מסים, היטלים, ארנונות ושלל גזרות שמוטלות עלינו על בסיס יום-יומי. כל מי שגר כאן, משלם את מסיו, מגדל את ילדיו, מטפל בחוליו ופורע את חובותיו מכיר את שלל הדרכים המגוונות והאין-סופיות של המדינה, על מוסדותיה ונציגיה השונים, לרדת לכיסינו.
קהל גדול ורב, צמא למזומנים שלנו, עושה בשלו בכספנו. בדרך כלל זה חוקי, לפעמים לא כל כך, אבל זה פועל. אנחנו משלמים. ביום ובלילה, בחורף ובקיץ, באוויר, בים וביבשה. הרי אי אפשר בלי רפואה שחורה, וחינוך אפור, ותחרות אמיתית אין, והכל מתחלק בין כמה משפחות שמוכרות לנו הכל ומתעשרות בקצב רצחני.
רוצים דוגמה? בבקשה: אין מים. לא יורד גשם. מה עושים? מעלים בשיעור מטורף את מחיר המים, משיתים עליהם גם מע"מ, הופכים את חייה של המשפחה הממוצעת לגיהינום, ואת חשבון המים הממוצע שלה מעלים מכמה עשרות שקלים לכמה מאות. והציבור שותק. מקימים תאגידי מים שגובים מחירים מוטרפים, בלי שום סיבה. למה מקימים תאגידי מים? כדי שיוכלו בעוד שנתיים-שלוש להפריט גם את המים. לטובת עוד איזה טייקון.
עוד דוגמה? בבקשה: יש תאונות דרכים. השנה חלה עלייה בהרוגים מתאונות. מה עושים? מקצצים. השר האחראי ישראל כץ מפציץ את הרדיו בתשדירי שירות שקריים, ואנחנו שומעים את יהורם גאון מספר לנו על "מהפכת התחבורה בדרך אליכם", ומתפלאים איפה היא המהפכה הזו, בין השריפות ברכבת לאין רכבת תחתית, וממשיך יהורם גאון לספר ש"יש יותר ניידות תנועה בדרכים", כשבמציאות יש הרבה פחות ניידות בדרכים, אבל זה לא משנה כי הוא אומר את הדברים.
והשר כץ, שנאלץ לאחרונה להוריד מרחבי הארץ את שלטי הענק שמפארים אותו ואת מפעליו, גוזר כמה קופונים תקשורתיים, ובינתיים במקום להשקיע בניידות שמורידות תאונות באחריות (בכל מקום בו נמצאות ניידות יהיו פחות תאונות), משקיעים במצלמות מהירות שמכניסות כסף לאוצר (מהכיס שלנו). זה ההיגיון המכונן.
המאמר שכתב כאן נדב איל ביום שישי, תחת
לא מדובר בטקסט פוליטי. זה לא שייך לשמאל או לימין. השיטה הזו שייכת לממשלות השמאל והימין, לכל המנהיגים שמוכרים לכם, הרי אנחנו לא באמת מחליפים כאן את השלטון בכל ארבע שנים (או שנתיים ורבע), אנחנו בסך הכל מחליפים את הפרצופים של אלה שימשיכו לתדלק את אותה שיטה בדיוק.
שיטה שהופכת את המקום הזה למושבת עבדים מודרנית, שמרסקת את המעמד הבינוני לרסיסים, שהופכת מאות אלפי משפחות עובדות לכאלה שצפות מעט מעל או מתחת לקו העוני, שיטה שמבריחה מפה את הצעירים והכי גרוע, שיטה שהורגת את התקווה.
כי בישראל 2011, בדיוק כמו בישראל 2000, אין תקווה. זה לא רק שאי אפשר להתעשר כאן מעבודה, עכשיו כבר אי אפשר לחיות כאן טוב מעבודה. אי אפשר לשמור על הראש מעל המים מעבודה. השכר הממוצע במשק יאפשר למשפחה הממוצעת חיי עבדות דלים, נטולי הנאה, תמיד על גבול הסכנה.
איזה זוג צעיר יכול לקנות כאן דירה בלי עזרה מההורים או זכייה בלוטו? מה הפלא שבמקום לחשוב על עבודה, מתכננים את המכה, חושבים על הקומבינה, חולמים על האקזיט. מה הפלא שכמעט ואין כבר עובד עברי, לא בחקלאות ולא בבניין ולא בעבודות הבית. מה הפלא שהחלום הישראלי הפך לסיוט?
ועוד משהו: בכל רגע נתון יכולים להגיע אליכם גובים עם צו לתפיסת מיטלטלין הביתה בגלל דוח תנועה עתיק, בן עשר, 15 שנה, שבחיים לא ראיתם קודם. לפעמים במקום גובים אתם מקבלים הודעה מהבנק על עיקול שהוטל על החשבון או הודעה על עיקול שהוטל על המכונית.
ואז מתחילה ההתרוצצות, הניסיון לברר מה קרה, מה שוב עשיתם, איך שוב נתפסתם, ואז מתברר שמדובר בדוח תנועה או שניים, 70 שקל במקור, שהפך בינתיים ל-500 ומשהו שקלים, ומוסיפים לו את דמי הטיפול והוצאות הגבייה, והוא פתאום מגיע לכמה אלפי שקלים, וגם זה לא חוקי, אבל מצליחים לעקוף איכשהו את החוק, וחודרים אליך הביתה ביד ארוכה וברגל גסה, וכל זה אחרי שאתה הופך את הבית ונשבע לעצמך שבחיים לא ראית את הדוח הזה קודם.
אתה יודע שאתה משלם את דוחותיך בדרך כלל, ושואל את עצמך איך פספסת אותו, ואולי הוא נשלח לכתובת הלא נכונה או סתם נעלם בדואר, אבל אין עם מי ועל מה לדבר, תשלם לפני שייקחו לך את הטלוויזיה, שבה בישרו לך הרגע על ייקור הדלק; או על העלאת הארנונה; או על מאות השקלים שצריך להוציא על תלמיד לקראת שנת הלימודים החדשה; או על אלפי השקלים שעולה לך הפעוטון, שמחסלים חלק ניכר מהמשכורת עוד לפני שהתחיל החודש.
נגיד שוב: זה לא פוליטי. אין לזה קשר לביבי או לציפי או לאיווט או לאלי ישי. זה כולם, זה כולנו, זו השיטה שלנו, כך נראים החיים שלנו, הפכנו לעבדים הרתומים למחרשת ענק מודרנית, אין יוצא ואין בא, זיעתנו מתדלקת את מכונת העושר הזו, שהופכת את המעטים למיליארדרים ואת המיליונים לעבדים. את המצב הזה צריך לשנות. תנו לחיות בארץ הזאת.
אקו"ם