תחבורה ציבורית במיתון

מספר הנוסעים הצטמצם, ההכנסות קטנו וגרמו לביטולי קווים ולחשש מחזרה לשנים האפלות של התחבורה הציבורית. תקופה בה חגגו האיחורים והשירות הגרוע. תושבים בכל רחבי ארה"ב מודאגים ומחפשים דרכים אחרות להגיע מהר ממקום למקום. עסק ירוק

רז גודלניק | 7/10/2010 15:17

היום (ה') תתכנס בניו יורק ישיבה של מועצת המנהלים של רשות התחבורה בעיר (MTA), כשעל סדר היום שלה העלאה במחירי התחבורה הציבורית בעיר. מחירו של כרטיס לנסיעה חודשית בלתי מוגבלת ברכבת התחתית ובאוטובוס יעלה לדוגמא מ-89 דולר ל-104 דולר. מחיר כרטיס לנסיעה בלתי מוגבלת באוטובוס לשבוע יקפוץ מ-45 דולר ל-50 דולר. תושבי ניו יורק לא יאהבו לשמוע את זה, אבל כנראה שאין ברירה - מערכת התחבורה הציבורית שלהם, שמשרתת מדי יום 8.5 מיליון נוסעים, שקועה במשבר כספי עמוק. והיא לא לבד.

המיתון הכלכלי בארצות הברית משאיר את חותמו גם על מערכת התחבורה הציבורית ואין כמעט מדינה או עיר שבה לא נדרשת המערכת הזו להחלטות קשות בכדי להמשיך ולתפקד. ירידה במספר הנוסעים מחד וקיטון בהכנסות שמגיעות מהמדינה מאידך מגדילות את הלחץ על מערכות שגם בימים כתיקונם נמצאות בחיפוש תמידי אחר איזון תקציבי. התוצאה בהחלט לא סימפטית – פחות נותני שירות, קווי אוטובוס ורכבת תחתית נסגרים או מקוצצים ומחירי הנסיעה עולים ועולים. מה תהיינה ההשפעות לטווח ארוך ומה עושים בינתיים הנוסעים?.

nrg ירוק מציין את יום התחבורה הציבורית:

◄כביש חדש, דרך ישנה
◄המלצה: להלאים את התחבורה הציבורית
◄תחבורה מעולם אחר: כביש שנסעתי בפראג
◄מחקר: כביש 6 מגביר התלות במכוניות פרטיות
◄כלי רכב משתלטים על נתיבי התחבורה הציבורית
◄התחזית: עומס תנועה מבייג'ינג ועד למכסיקו סיטי
◄פעם היה אחרת: תור הזהב של התחבורה הציבורית

עולים לרכבת התחתית בניו יורק. מספר הנוסעים קטן צילום: איי-פי

אנשים לא נוסעים כשהם לא עובדים

העיר ניו יורק היא הדוגמה הכי בולטת להשפעות ההרסניות של המיתון על התחבורה הציבורית. מערכת התחבורה הציבורית בעיר היא הגדולה ביותר בארצות הברית מבחינת מספר נוסעים, עובדים ותקציב. מבחינת אוטובוסים לדוגמה, המערכת משרתת 2.2 מיליון איש מדי יום (באמצע השבוע) שנוסעים ב-6,300 אוטובוסים ב-239 קווים שונים. גדולה ככל שתהיה, המערכת הזו אינה מחוסנת מהשפעות של תהליכים כלכליים כדוגמת המיתון. סממן ראשון שלו אפשר למצוא בירידה במספר הנוסעים.

ב-2009 ירד מספר הנוסעים ברכבת התחתית ב-3.2 אחוזים וירידה דומה נרשמה במספר הנוסעים באוטובוסים. גם ברכבות שבהם נוסעים אנשים מהפרברים מסביב לעיר ומרובע אחד לשני חלה ירידה כוללת של כשבעה מיליון נוסעים באותה תקופה. "אנשים לא נוסעים כשהם לא עובדים", הסביר תומס דינאפולי חשב מדינת ניו יורק והוסיף כי "לחוסנה של הכלכלה יש השפעה גדולה על מספר הנוסעים". דינאפולי יודע על מה הוא מדבר, ב-2009 איבדה העיר ניו יורק 110 אלף מקומות עבודה.

הירידה במספר

המשתמשים בתחבורה הציבורית גרמה כמובן לאובדן הכנסות חשוב, אך מבחינת ה-MTA זהו רק קצה הקרחון מבחינת איבוד ההכנסות כתוצאה מהמיתון. מערכת התחבורה הציבורית בניו יורק לא מסוגלת להתקיים רק מההכנסות שלה והיא זקוקה לעזרה ממדינת ניו יורק וממשלת ארצות הברית כמו אוויר לנשימה. הבעיה היא שהקופה של מדינת ניו יורק מדולדלת לא פחות מזו של ה-MTA כתוצאה מהמיתון ולכן גם היכולת שלה לעזור מוגבלת יותר. התוצאה הינה שה-MTA צפוי לרשום השנה גירעון של 400 מיליון דולר, שיביא את הגרעון הכולל של הרשות לסדר גודל של כ-900 מיליון דולר.

מדינת ניו יורק לא נשארת אדישה לבעיות של ה-MTA. ב-2009 אישר מושל ניו יורק, דיוויד פטרסון, חבילת סיוע ל-MTA שכללה בין היתר הטלת מס על עובדים באזור שה-MTA משרתת בסדר גודל של 0.34% ממשכורתם. התוכנית כללה גם העלאות במחירי הנסיעה ב-2011 וב-2013 שאמורים לייצר תוספת של 7.5% בהכנסות ה-MTA. במקביל החל ה-MTA בשורה של קיצוצים, החל במספר העובדים וכלה בשירות עצמו.

בחורף יהיה קשה יותר

הקיצוצים אמורים לכלול פיטורי 3,400 עובדים ב-MTA, כולל הפחתה במספר העובדים שנמצאים בתחנות של הסאבוויי. היו כאלו שחששו שהתוצאה תהיה בין היתר גם פגיעה בביטחון של הנוסעים – "יהיו פחות אנשים שידאגו לך", הסביר אחד העובדים. כרגיל, לא כולם יהיו שותפים למאמץ – יו"ר ה-MTA, ג'יי ואלדר, סירב לקצץ במשכורת השנתית שלו שמגיעה ל-350 אלף דולר בשנה. ואלדר הסביר לכתבים כי "המשרה של יו"ר ה-MTA מתוגמלת באופן היסטורי באופן דומה לזה שבו אני מתוגמל. אני מאמין שכך זה יישאר". אגב, למען האיזון צריך לציין שנציג עובדי ה-MTA שדרש ממנו את הקיצוץ במשכורתו משתכר לא רע בעצמו ומביא הביתה 105 אלף דולר בשנה. לא נמסר אם הוא כן מוכן לקיצוץ במשכורת שלו.

גם השירות עצמו לא נמלט מחרב הקיצוצים – מספר קווים ברכבת התחתית יבוטלו, זמני ההמתנה בקווים רבים בתחתית יגדלו, השירות ב-14 קווי אוטובוס יופסק באמצע השבוע כמו גם ב-22 קווים אחרים בסוף השבוע, עשרה קווי אוטובוס אקספרס יבוטלו וארבע נוספים יאוחדו.

ומה יעשו תושבי ניו יורק שנזקקים לשירותי קווי האוטובוסים שבוטלו? לראש העיר בלומברג יש פתרון – שירותי הסעה פרטיים. כן, מוניות שירות של שמונה נוסעים אמורות למלא את מקום הקווים שבוטלו ולהציע אלטרנטיבה חלופית לאוטובוסים. היתרון הוא שהנהגים יותר גמישים ויעצרו גם בתחנות לא מתוכננות. החסרון הוא שמחיר הנסיעה הוא 2 דולרים והנהגים לא מקבלים את המטרוקארד, שכמעט כולם משתמשים בו לנסיעה ברכבת התחתית ובאוטובוסים, כך שאם קנית כרטיס לנסיעה שבועית או חודשית ללא הגבלה, מדובר מבחינתך בהוצאה נוספת. בחודש שעבר התחילה תוכנית נסיונית שבמסגרתה חמש חברות יתפעלו חמישה מסלולים של קווי אוטובוס שבוטלו. התוכנית אמורה להמשך שנה ובסופה יוחלט אם להרחיב אותה למסלולים נוספים.

שינוי אחד יהיה גם ידידותי לסביבה – מי שיקנה כרטיס מטרוקארד חדש במקום להטעין את הישן בכסף ישלם דולר אחד עבור הכרטיס עצמו. זה בטח לא ממש ינחם את הניו יורקרים שנזקקים לשירותי התחבורה הציבורית. חלקם מחפשים חלופות כמו נורמן הרננדז מוודסייד שהחל לרכוב על אופניים במקום להשתמש בתחתית – "מחירי הנסיעה על אופניים לא עולים כל שנתיים", הוא הסביר. אחרים נאלצים ללכת ברגל במקום לנסוע באוטובוסים שקוצצו. בחורף מן הסתם יהיה להם הרבה יותר קשה.

גם סיאטל ולוס אנג'לס נפגעות

גם במקומות אחרים ברחבי ארצות הברית מערכות תחבורה ציבוריות סובלות מהשפעות המיתון הכלכלי. בלוס אנג'לס לדוגמה, הודיעה לפני שבועיים רשות התחבורה המקומית על ביטול או קיצוץ 18 קווי אוטובוס. המטרה היא לחסוך כ-30 מיליון דולר בכדי להתגבר על גרעון כולל של 250 מיליון דולר בתקציב האוטובוסים והרכבות באזור. הגרעון הזה נוצר גם הוא בין היתר כתוצאה מקיטון בהכנסות בגלל ירידה במספר הנוסעים, הפחתה בתקצוב שמגיע מהמדינה ומירידה בהכנסות ממס שמיועד למימון פרוייקטים של תחבורה ציבורית.

גם ערים אחרות בארצות הברית סובלות מירידה דומה בהכנסות ממיסים שנועדו לממן את התחבורה הציבורית. בדרך כלל מדובר בתוספת קטנה למס על מכירת מוצרים ושירותים (מע"מ), אשר קשור קשר ישיר להיקף הפעילות הכלכלית ולכן גם ההכנסות ממנו קטנות בתקופה של מיתון. הירידה הזו משפיעה לא רק על פעילות עכשווית, אלא גם על תוכניות להרחבת ושיפור שירותי התחבורה הציבורית בעתיד. בסיאטל, לדוגמה, ירידה של 25% בהכנסות הצפויות ממיסוי תגרום לדחייה בתוכניות הרחבה שאושרו על ידי תושבי העיר ב-2008 והיו אמורות להסתיים בתוך 15 שנה.

לא קשה לראות את הצד השלילי של השפעות המיתון על מערכות תחבורה ציבורית - התחבורה הציבורית תתכווץ וייתכן שאף איכות השירות תיפגע. ישנם כאלו החוששים שהתוצאה תהיה חזרה לשנים האפלות של מערכת התחבורה הציבורית בהן היא הייתה שם נרדף לאיחורים, שירות גרוע, סיכון בטיחותי ואופציה למי שלא יכול או שאין לו ברירה אחרת. אם אני מנסה למצוא פן חיובי להשפעות המיתון, הרי זו העובדה שהמיתון גורם למערכות הללו, שבחלקן רחוקות מלהיות יעילות, לחפש דרכים כיצד להתייעל ולנצל את המשאבים שלהם יותר טוב.

חבילת התמריצים הפדראלית שהייתה אמורה לעזור לכלכלה האמריקאית להתמודד עם המיתון כללה הקצאה של 6.9 מיליארד דולר לפרויקטים של תחבורה ציבורית. לא ברור כמה מהתקציב הזה הגיע בסופו של דבר ליעדו, אבל עדיין אפשר לקבוע שגם עם הסיוע הזה, מצבן הפיננסי של מערכות התחבורה הציבורית בארצות הברית רחוק מלהיות איתן.

לא רק שהמיתון הכלכלי פגע בתחבורה הציבורית באופן ישיר ועקיף מבחינת הכנסות, אלא שגם אין ממש מי שיילחם את מלחמתם של הצרכנים. לא מדובר בבנק שאסור שיפשוט את הרגל או חברת מכוניות אמריקאית שהממשל חפץ ביקרה, אלא בציבור רחב של אנשים, שרובם ככולם בוחרים בתחבורה הציבורית כי זו האופציה הנוחה ו/או הזולה ביותר עבורם. הם אלו שנאלצים לשלם את המחיר, לשלם יותר ולקבל פחות. נקווה עבורם (ובעצם גם עבורנו) שמערכות התחבורה הציבורית תצאנה בסופו של דבר מחוזקות מהמשבר הזה, כי העתיד שלהן בסופו של דבר הוא נדבך חשוב בעתיד בר קיימא של כולנו.