המלצה: להלאים את התחבורה הציבורית
75% מהנסיעות של תושבי המדינה יבוצעו ברכבות ובאוטובוסים, זה היעד שאליו מכוון מומחה התחבורה יורם אסידון. "בקרוב לא תתאפשר כל תנועה בכבישים", הוא מזהיר. "נהגים יתחילו ללכת על גגות כלי הרכב התקועים"
יום התחבורה הציבורית ב-nrg ירוק:
◄כביש חדש, דרך ישנה
◄תחבורה מעולם אחר: כביש שנסעתי בפראג
◄מחקר: כביש 6 מגביר התלות במכוניות פרטיות
◄כלי רכב משתלטים על נתיבי התחבורה הציבורית
◄התחזית: עומס תנועה מבייג'ינג ועד למכסיקו סיטי
◄פעם היה אחרת: תור הזהב של התחבורה הציבורית
אסידון מזהיר: "ישראל מסיבות סביבתיות, כלכליות, חברתיות, בריאותיות לא יכולה לאמץ מנהגי נסיעה אמריקניים. גם לא מערב אירופיים, כיוון שהיא קטנה, צפופה, מתקרבת במהירות רבה למצב שבו לא תתאפשר כלל תנועה בכבישיה". לדבריו, הדרכים פשוט יסתמו "נטבע בים של פח - נראה מחזות סיוט כשנהגים יתחילו ללכת על גגות כלי הרכב התקועים, רק כדי להגיע ליעדם".
על-פי נתונים רשמיים היקף הנסועה בישראל (סך הקילומטר שעוברים כלי הרכב) ב-2009 עמד על 49 מיליארד קילומטר. 65% מזה (32 מיליארד) בוצע על ידי רכב פרטי. זאת לעומת 863 מיליון קילומטר באוטובוסים. "אפילו אופנוענים נסעו יותר קילומטרים מהאוטובוסים – 927 מיליון קילומטר וזה ממש אבסורד. ב-2008 האוטובוסים נסעו 914 מיליון קילומטר כלומר חלה מאז ירידה של 5.5%. זה מצב חולני", מדגיש אסידון.
במשך שנים נטען שישראל צריכה להיות בעלת רמת מינוע גבוהה.
"זו פיקציה. בארצות הברית יש 800 כלי רכב על כל 1,000 איש (כולל פעוטות וקשישים) ובאירופה 500. בישראל רק 330 ל-1,000. המונח 'רמת מינוע' הוטבע ונדחף בידי בעלי אינטרסים. לא יתכן מצב שבישראל יהיו שני מיליון כלי רכב על שלושה מיליון בעלי רישיונות נהיגה. זה אומר שהגענו בעצם לרוויה. אנחנו לא יכולים להגיע לרמת-מינוע של 500 רכבים ל-1000 נפש כי
לדבריו, כבר כיום רמת המינוע במרחב שבין נתניה ועד אשדוד עברה את הממוצע האירופי. בסינגפור, מסביר אסידון, הבינו זאת לפנינו. שם על שטח של 600 קמ"ר (כמו גוש דן רבתי) מצטופפים 4.5 מיליון בני-אדם (כמו במרכז הארץ) ורק תודות לתחבורה ציבורית יעילה הם יכולים לנוע ממקום למקום בקלות וביעילות.
אז איך אפשר לעשות את זה נכון?
"כל ערי ישראל צריכות לאמץ את פרויקט המטרונית החיפני. זה הדגם הנכון והמתאים לנו - לא רכבת תחתית ולא רכבת קלה. יש לתת עדיפות ובלעדיות לתנועת רכב ציבורי מהסוג הזה להסעה המונית, על פני הרכב הפרטי. מבלי לחייב חפירות ועבודות תשתית מורכבות וממושכות, שמשתקות, פוגעות ומשבשות לשנים רבות את החיים בערים שלמות (דוגמת ירושלים)".
"אילו הייתה תחבורה ציבורית יעילה, נגישה, טובה, זולה, נוחה ומסובסדת נכון בידי המדינה - כי אין דרך אחרת – רוב המשפחות העובדות לא היו נדרשות כלל לכלי רכב פרטיים, בוודאי לא לרכב שני", טוען אסידון. "תחבורה צריכה להיחשב במדינה מתוקנת למוצר צריכה בסיסי כמו לחם ומים - ועל המדינה לספק אותו לאזרחיה ולא להפריטה. היא אמנם עסק כלכלי אבל איננה יכולה להיות עסק רווחי".
ואיך המדינה יכולה לממן עבור תושביה את התחבורה?
"למשל, באמצעות מס מיוחד על דלק לרכב פרטי. זה יהיה לטעמי צדק פואטי. מי שיש לו כסף לממן נסיעות פרטיות יועיל לסבסד תחבורה ציבורית, באמצעות מנגנון המיסוי. הפרטת התחבורה הציבורית – מהלך שהחליף מונופול במונופול, היא אחד האסונות שקרו כאן".
תחשיב לדוגמה שמציג אסידון מדגים את החור הגדל והולך בכיס שרכב פרטי גורם במשפחה ממוצעת בישראל. רק ההוצאה החודשית על דלק של מכונית פרטית (מחיר רכישה 130-110 אלף שקל) עומדת על 2,600 שקל. זאת לפני שדיברנו רשיון, ביטוח וביקורים במוסך. לצורך העניין, נסיעה קבועה (שלוש פעמים בשבוע) דרך כביש 6 מאזור חיפה עד קרית-גת וחזרה (200 קילומטר) תעלה עד 800 שקל בחודש. "מי שמשתייך לעשירון החמישי ומטה לא יכול ליהנות מרכב ליסינג על חשבון החברה המעסיקה. הרכב על חשבונו – וזה אומר הוצאה חודשית של 2,500 - 4,000 שקל".
הרבה מאוד כסף.
"להוציא כל כך הרבה כסף על פח וגלגלים זה ממש לא יאומן. והסיבה היחידה היא: היעדר תחבורה ציבורית נוחה, יעילה וזולה לקהל הרחב. מה שדרוש כאן זה שילוב מדויק בין רכבת לאוטובוסים ומוניות שירות. הקצאת שבילי אופניים מיוחדים למי שגר בצפון ועובד במרכז הארץ ומעוניין להחזיק שני זוגות לצרכיו (או לשכור על בסיס שעתי) – גישה כבר מקובלת במערב אירופה: זוג אחד יחכה לו תמיד בתחנת הרכבת בבוקר, כדי שימשיך למקום עבודתו, והזוג הנוסף, לכשיחזור בכיוון ההפוך - בנסיעה הביתה".
"ישראל", מדגיש אסידון, "היא מדינה קלאסית לתחבורה ציבורית. צריכים להקים בה מיד רשות תחבורה יבשתית מטרופולינית אחת, רשות-גג לארבע הרשויות המרחביות (גוש דן, חיפה רבתי, באר-שבע רבתי וירושלים רבתי) שתפקידה לנטר ולממש את היעד: 75% מהנסיעות יבוצעו בתחבורה הציבורית בכל הארץ, ורק 25% ברכב הפרטי. אנחנו כבר עתה במצב חירום בנושא הזה. מי שלא מכיר בכך הוא או אינטרסנט או בת-יענה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם