מדריך למורים: לקרוא שפת גוף של תלמידים
מכתפיים שמוטות ועד מבט נודד – משרד החינוך פרסם מדריך שאמור לסייע לאתר מצוקת תלמידים על פי שפת הגוף. "כלי עבודה של ממש"
- ומהן תנועות הגוף הרצויות למורים?
- אפס בהתנהגות: תלמידי תיכון פתחו שנה בהתפרעות
- שנת הלימודים התחילה: שני מיליון בגנים ובתיה"ס
- דוח הצפיפות: כמה תלמידים בכיתה ביישוב שלכם?
מדריך חדש מעניק למורים שיעור בשפת גוף, במטרה לעזור להם לזהות מה עובר על כל תלמיד ותלמיד - ובמקרים מסוימים אף לערב אנשי מקצוע. המדריך מעניק משמעות להתנהגות הגופנית של התלמידים בכיתה: מהראש המוטה או הכתפיים השמוטות, דרך הקול הרועד כאשר הם מתבקשים לתת תשובה ועד לצורת הישיבה על הכיסא ואפילו האופן שבו משולבות האצבעות. הכל, כך מתברר, יכול ללמד את המורה דברים נוספים על מצבו של התלמיד.
מחברי המדריך, צבי יוגב, חוקר גוף ומומחה לתקשורת בין-אישית, וטובה בן ארי, הממונה על זכויות התלמיד במשרד החינוך, אומרים כי שפת הגוף של התלמידים היא "כלי עבודה" של ממש למורים. "מורות ומורים יוצרים בעבודתם את השליחות החינוכית, ולכן תלמידיהם מהווים חלק בלתי נפרד מחייהם" נכתב במדריך. "המורים מוכרחים להתאמן בקריאת שפת הגוף של הילדים, אותה שפה שאיננה משקרת. שפת גוף היא שפתו הראשונה של האדם והיא למעשה השפה האמיתית. זאת, משום שהשליטה בה קשה יותר באופן משמעותי מאשר השליטה בשפה המילולית. האדם יכול להחליט מה לומר ומה לא לומר במסריו המילוליים, אך כשמדובר בשפת גוף, המצב שונה לגמרי".
איתור סימני מצוקה של תלמידים על פי שפת גוף
מתוך מדריך משרד החינוך
מה אומרות עיניך
ומה, למשל, ניתן ללמוד משפת הגוף של התלמיד? תלמיד שיושב בכיתה ואצבעותיו משולבות או מוסתרות מתחת לשולחן חש, כנראה, חרדה או פחד. מנגד, אם הוא יושב בחופשיות וידיו נמצאות על השולחן ולא מוסתרות, נראה שהוא בטוח בעצמו.
סעיף אחר מציע למורים לשים לב היטב למבט של התלמיד. אם מבטו מושפל מטה נראה שדימויו העצמי נמוך מאוד. מבט נודד מצביע על חוסר
ריכוז ובאחריותו של המורה לבדוק אם מדובר בסיטואציה שחוזרת על עצמה פעמים רבות, שכן ייתכן שמדובר בבעיה נוירולוגית, או בבעיה חד פעמית שגורמת לו להרגיש מוטרד. סעיפים נוספים מתייחסים להזעה, לקול רועד, לאופן שבו התלמיד יושב ואפילו לכיווץ השפתיים.
זוהי הפעם השנייה בה מעניק משרד החינוך משמעות מיוחדת לשפת הגוף. לפני כחצי שנה פורסם במעריב מסמך בו פירט משרד החינוך את תנועות הגוף הרצויות למורים. כך למשל נאמר להם לא לנופף באצבע או בעט כאמצעי איום, לא לעמוד מאחורי שולחן ולא להקריא מהדף. כעת הפוקוס עובר לתלמידים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם