שרה נתניהו, עכשיו באים?
קריאתה של אשת ראש הממשלה שלא לגרש ילדי העובדים הזרים היא בבחינת מעט מדי, מאוחר מדי
המחשבה הראשונה שעלתה במוחי הייתה: הנה, אומרים ששרה כל כך משפיעה על ביבי. עכשיו סופסוף זה קשור לדברים טובים ולא למינויים או מינויי חצר. ביבי מספר ששרה עושה אותו אדם טוב יותר, הנה הזדמנות לראות את הפלא הגדול.
אחרי ששתיתי מים והתאוששתי, התחלתי להתרגז. שרה, עכשיו באים?! אחרי שהממשלה, שאגב בעלך הוא הראש שלה, כבר החליטה; אחרי שהורי 800 הילדים שאמורים להישאר עסוקים בניסיון קלוש לעמוד בהקצבת הזמן כדי לעמוד בהגשת המסמכים כדי שישארו בארץ; עכשיו נזכרת?
שרה, אני רוצה מאוד להאמין לך, באמת. אני רוצה להאמין שבארוחות הערב שלך ושל בעלך דיברת איתו. שבין "תעביר את המלח" לבין "אז איך היה היום במשרד?" באמת אמרת לו: "תשמע, לא עושים כזה דבר, אתה לא יכול לגרש ממדינת היהודים 1200 ילדים שנולדו כאן". וגם אם יספרו לי שאמרת לו " ביבי שלי, תבין – אני מנוסה בדברים האלה, זה לא יצטלם טוב, אנחנו ניפגע מזה. אין סיכוי שתעבור ציבורית צילום של ילדים מגורשים מכאן", עדיין אשמח לדעת שעשית משהו.
אבל הבעיה היא שהכל נראה כל כך מלאכותי. ממש במקרה אחר שעליזה אולמרט יצאה נגד הגירוש של הילדים האלה, החליטה גם שרה נתניהו לתת כתף. ממש במקרה כשהשבוע פורסם שמבקר המדינה חוקר את המינויים האישיים של שרה ונתניהו, הוחלט להוציא את המכתב המקסים הזה שאולי יעזור לדימוי התקשורתי המתדלדל.
ציונות או אנושיות?
אני יודע שחצי מהטוקבקים לטור הזה יהיו שתמיד מבקרים את שרה, לא משנה מה תעשה. אבל במקרה הזה אני חושש ששרה עשתה מעט מדי ומאוחר מדי.
הדבר הנוסף שמטריד אותי הוא שכבר עכשיו מדווח שמקורות מקורבים אומרים שזו יכולה להיות תפנית בפרשה. אם כך, אז המכתב מלאכותי עוד יותר. ההחלטה לגירוש התקבלה אבל האסימון בלשכת נתניהו כנראה נפל. השנה תתחיל באמצע ספטמבר בזעם עצום וגובר: תמונות של ילדים ומשפחתם ימלאו את מסכי הטלוויזיה ויחרבו עוד את דעת הקהל הבינלאומית גם יהיו קשות לצופה הישראלי. השיטה לצאת מהסבך: פניה נרגשת של אשת ראש ממשלה ופסיכולוגית לשר אלי ישי שיהפוך את הפור. אלי ישי ישקול וליבו יתרכך. סוף טוב.
ושוב חוזרת השאלה: עכשיו באים?! איפה הייתה שרה נתניהו עד עכשיו? למה לא השמיעה קול? במשך שנה וחצי יכולה הייתה הגברת נתניהו למצוא במה לדבריה הרחמניים כדי למנוע
את ההחלטה, אך לשווא. פסיכולוגית הילדים בוודאי יודעת שהנזק כבר נגרם: ילד שחי במציאות לא ברורה וללא ידיעה האם ילך לגן שלו מחר, האם יגור במדינה שלו מחרתיים - הוא ילד שחי במצוקה. האם בעלה הוא לא זה שאמר מיד בתום ההחלטה כי "זוהי החלטה שקולה ויציבה"?
מדינה שמגרשת 400 ילדים שדוברים עברית, חיים פה בעברית אבל לא זורם בה דם עברי, היא מדינה איומה שקשה לי להאמין שאני חי בה. הכתם שבגירוש הזה הוא כתם מוסרי שאף אחד מאיתנו כישראלי וכאדם לא יוכל להתנקות ממנו. היעדרם של הילדים האלה מהמדינה שלנו הוא הסכנה הדמוגרפית האמיתית להיותנו חברה סובלנית.
"החלטה זו מושפעת משני שיקולים עיקריים", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחר קבלת ההחלטה בממשלה. "השיקול של אנושיות והשיקול השני הוא של ציונות". כולי תקווה שבמקרה הזה השיקול של הציונות יהיה ביטוי לאנושיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם