בית קורדובה כמשל
המסגד שיוקם על חורבות הגראונד זירו מוכיח שאידיוטים מועילים לא מתים, הם רק מתחלפים
האידיוטים המועילים לא ראו את רצח הקולאקים, את הרעב הנורא, את משטר האימים של סטאלין. עצמו עין מרצון בשם הרעיון. נוצלו משום שרצו להיות מנוצלים בשם אידאולוגיה משיחית פסאודו מדעית. עיוורונם לטירוף ולאכזריות הפך אותם לשותפים. ידיהם חמוצות בדם חפים מפשע.
בישראל, תומכי הקומוניזם הגנו על משפטי הראווה, על האנטישמיות הבוטה. הם ספדו ל"שמש העמים" שבשמו, בעווית שיגיונית, התפצלו קיבוצים ומשפחות. לרוע המזל, אידיוטים מועילים לא מתים. הם רק מתחלפים.
בשבוע שעבר לאחר פולמוס סוער וסמיך, מרגשות, הוסר המכשול האחרון. עיריית ניו יורק אישרה סופית את הקמת המסגד סמוך לגראונד זירו. בעוד שנה, ב-11 בספטמבר 2011 ובמימון לא ברור, ייחנך המסגד במרחק יריקה בפרצוף מאתר נפילת התאומים. כן, כן, באותו מקום ארור בו לפני תשע שנים נטבחו 3,000 בני אדם חפים מפשע תחת הקריאה "אללה אכבר", תשמע שוב הקריאה מפי המואזין.
ניו יורק גועשת. אצבע בעין אומרים המתנגדים. כמו להקים אנדרטה לזכר טייסי הקמיקאזה בפרל הארבור. כיצד ייתכן שמכל האתרים והמקומות במנהטן הוחלט להקים את המסגד דווקא סמוך לגראונד זירו? התומכים, קואליציה של ליברלים ומוסלמים, מדברים בשבח הרב תרבותיות, כיבוד "האחר" והפיוס הבין דתי. "בית קורדובה", ייקרא המרכז האיסלאמי בגראונד זירו. אלגוריה לחליפות קורדובה המוסלמית, המסמלת את תור הזהב בספרד.
המתנגדים זועקים "היא הנותנת". חליפות קורדובה אינה סמל לפלורליזם, אלא לשאיפה לשוב ולכונן חליפות מוסלמית על אירופה. המערב המנוון והבור אינו מפנים את הגל העומד להטביעו. קורדובה, בירת חבל אנדלוסיה בספרד, אינה מסמלת דו קיום - אלא כיבוש. לטענת המתנגדים, מאז ומעולם דרכו של האיסלאם הייתה להקים מסגדים על חורבות מקדשי אויביו. בין אם באיה סופיה באיסטנבול, קורדובה בספרד או הר הבית שעל חורבות בית המקדש היהודי (שם הוקם מסגד בעקבות אגדה פרשנית על פיה סוסו של מוחמד חנה שם).
מה שבטוח, גם אם כוונות המייסדים טובות וראויות, הרי שבאופן סמלי ומעשי, מטרת בן לאדן ושלוחיו הושגה - במקום בו נפלו התאומים, במקום בו הוכנעה המעצמה, יוקם מסגד ענקי. לצורך הדיון, בואו נקבל את ההנחה כי מקימי המסגד הם אנשים נאצלים המבקשים להביא לפיוס ודו קיום. אלא מאי, האם למישהו מכם יש ספק שתביעה יהודית להקים בית כנסת קטן ומצ'וקמק ברחבה צדדית על הר הבית תידחה באופן גורף על ידי אותם ליברלים ומוסלמים בטענה שמדובר בפרובוקציה מסוכנת? הרי על פי הערבים, בית המקדש כלל לא היה קיים. ואותם
וזו הנקודה האמיתית לדיון. בעולם מתוקן לא צריכה להיות בעיה עם הקמת מסגד או כל בית תפילה אחר בכל מקום בו קיימת דרישה לפולחן דתי. שיתוף בין-דתי הוא דבר נאצל. סובלנות היא ערך נפלא. אלא שהאיסלאם במאה ה-21 מבקש להכרית את התרבות המערבית. הוא מנצל את חולשות המערב, את התפיסות הליברליות, כדי לקדם רעיונות דכאניים ותפיסות מונוליתיות. הם יקימו מסגד במקום בו נרצחו אלפי בני אדם בשם הנביא, אך יסרבו בכל תוקף לאפשר תפילה יהודית על הר הבית. סובלנות סלקטיבית בתמיכה קולנית של האידיוטים המועילים.
אך אין מדובר רק בטמטום ועיוורון. השמאל המתבטל והמפרכס אל מול התביעות הדתיות, הלאומיות והתרבותיות של האסלאם, תוך התנכרות ולעג לזכות דתות אחרות לממש פולחן דתי, מוכיח לא רק צביעות ושנאה עצמית אלא גם גזענות. פעם אחר פעם מתגלה השמאל הליברלי בקלונו. ההתייחסות לערבים כאל פרימיטיביים שאין להם שיג ושיח עם השכל הישר, רציונליזם ופלורליזם, היא גזענות.
קחו לדוגמה את הנושא שמסעיר את השמאל הישראלי בזמן האחרון. לפני כחודש התפרסם כי פעילי שמאל ישראלים, המארגנים את ההפגנות בשייח ג'ראח, ביקשו מנשים להגיע בלבוש צנוע להפגנות מתוך צורך ב"פשרות ובהתחשבות, הנובעות מהבדלים בתפיסות ובאורחות החיים". אפילו הוכן קוד לבוש. חופש הפרט ופמיניזם בצורתם הבסיסית נדחו בשם המאבק המקודש בכיבוש.
לא חלף זמן רב, והנה בשבוע שעבר פרסם ישי פרידמן ב"מקור ראשון" ידיעה על פתיחתה של סדנה לטיפול בנפגעות תקיפה מינית מבין המפגינות נגד הגדר. שם הסדנה "התמודדות עם הטרדות מיניות - במהלך פעולה ישירה נגד הכיבוש". על פי המסתמן, ורב הנסתר על הגלוי - כנראה משום שהנושא מביך את פעילי השמאל - במהלך ההפגנות לסולידריות עם הפלסטינים מתרחשת תופעה של הטרדות מיניות. במקום ללכת להתלונן במשטרה ולהוקיע את המעשים בקול גדול, נשות המאבק נשלחות לסדנה שם יבהירו לנפגעות כי מדובר, ואני מצטט, ב"היפוך ביחסי הכוח שבין כובשות לנכבשים, שולטים ונשלטות". רציונליזציה של המעשים המתועבים.
אם להיות הוגנים, הרי שהסדנה מבקשת ללמד גם התנגדות אקטיבית למעשים. כן, נראה אותן בבילעין, מעיפות סטירה לגבר ערבי גאה שצובט אותן בתחת. אחד הטיעונים הקלאסיים של שמרנים אמריקאים בשאלת חופש הפלות תוהה מדוע אותם אנשים המתנגדים בכל תוקף לעונש מוות, תומכים ללא סייג בחופש הפלות. הליברלים דוחים את הטיעון כדמגוגיה צרופה. אבל אם מתנתקים לרגע מסיסמאות, יש בטיעון תהייה מעניינת. באמת, כיצד ייתכן שאנשים טובים הנלחמים על חייהם של רוצחים ואנסים נאלחים, מוכנים לאשר בלי להניד עפעף גרידה של עובר? עובר שאם יבשיל אולי ייצא ממנו בטהובן או איינשטיין, או סתם אדם פשוט שקם בבוקר, מנשק את האישה והילדים והולך לעבודה עם כריך עטוף נייר פרגמנט. מאין העיוורון הדוגמטי המגובה כביכול בטיעונים לוגים מוסריים?
גם לגבי הסכסוך כאן אני תמה כיצד אנשים חכמים, אוהבי אדם, נלחמים נגד הכיבוש בגרון ניחר אך בד בבד מקבלים בשתיקה תופעות חמורות פי כמה של דיכוי, גזענות וטמטום פרימיטיבי.
במאמר שפורסם לפני שנים בכתב העת "תכלת", ניתח רוברט קגן את הקונפליקט המהותי בין אירופה לארצות הברית. אירופה החדשה והליברלית מביטה על ההיסטוריה במבט פוסט מודרני. לדידה, שיח דיפלומטי ודיאלוג הן הדרך המועדפת לפתרון משברים והפחתת איומים. מנגד, ארצות הברית עד עידן אובמה תפסה את העולם כטריטוריה דארוויניסטית. ג'ונגל הובסיאני בו אדם לאדם זאב, כשעל אמריקה מוטלת האחריות לעתיד האנושות מול אויבים נטולי מעצורים מוסריים.
אם אמריקה היא השריף של העולם, אמר קגן, אירופה היא בעל המסבאה החושש לרווחיו. בחירתו של אובמה סימלה שינוי של 180 מעלות. ארצות הברית משליכה את כוכב השריף ועוברת לתפקיד משקית ת"ש. חוששני שבעת הזו השינוי נתפס כהזדמנות פז. בית קורדובה כמשל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם