אוחובסקי, אני מתבייש בך
דווקא אתה מכולם צריך לדעת איזו דרך קשה עובר מי שמחליט לצאת מהארון. איך אתה יכול לטעון שאמנים מחויבים לחשוף כך את חייהם הפרטיים?
אתה צודק, אני באמת מתבייש. אך לא באמן-הארוניסט מתבייש אני, אלא בך.
אתה, כנשיא ארגון נוער גאה, צריך מכל האנשים לדעת שארון הוא מקום מפחיד, הוא מקום אישי והוא, לצערי, מסמל את ההתמודדות שלנו עם הפוביה הפנימית והסובבת אותנו. גם נער היוצא מהארון 'מכין את הקרקע', בודק את תגובות סביבתו כאשר נשמעות המילים: הומו, גיי, לסבית, טרנסג'ינדרים.
אתה, שניתן לו תואר כבוד בארגון ששם לו מטרה לעזור לכל נער או נערה, מתלבט ומתלבטת, בזהותם המינית והמגדרית, ללוות אותם בתהליך הכל כך אישי שהיא והוא עוברים, ברגישות רבה ולרוב במשברים גדולים, מכתים את המטרה והדרך הכל כך פרטית שעוברים כל נער ונערה בגיל העשרה. אני נכלם.
אני שצלחתי את שבעת מדורי הגיהנום ביציאתי מהארון, מבית מחסה ועדבית החייל, מנישול ממשפחתי ועד אטימות ממסדית – מתבייש אני במילותיך.
אמן המופיע בעצרות, בוחר אותן בקפידה רבה ביודעו כי סמל אחד שיצולם איתו בפריים ותפורסם תמונתו בשער האחורי של עיתון, תסגור לו דלת אחת ותפתח אחרת, יוזמן לאירוע אחד ולא יוזמן לאחר. אמן העומד על במה אשר לצידה מתנוסס דגל גאווה, אומר דבר או שניים. נכון גל, אולי לא מה שהיית רוצה שיאמר, אך למעשה ללא אומרו דבר, משדר: "אני גאה להיות כאן הערב אתכם ולהביע תמיכה בקהילה ובמשפחות הפצועים והנרצחים. אני רוצה להודות שהזמנתם אותי לכאן". אם בוחר הוא להניח יסודות לבניין, מכשיר את הקרקע או מחליט לא לצאת מהארון כלל - ההחלטה היא שלו, ושלו בלבד. הספקולציות – שלנו.
זוהי בחירה קשה כאשר אתה אמן מוכר, וזוהי עבודת חייך. אין לך את הפריבילגיה לקום ולהחליף מעסיק, לשנות סביבת עבודה, ובמדינה קטנה כשלנו – גם נדירה היא ההזדמנות השנייה. אם כל אלו היוצאים מהארון עד כה לא נפגעו מיציאתם, יכול אתה להבטיח כי האמן הארוניסט בטוח לו? תרשה לי לרגע להזכיר לך את גל אוחובסקי הצעיר שגם אחרי שיצא מהארון וחי עם איתן בן זוגו עדיין כתב טור שבועי בעיתון 'העיר' מחיי הקהילה הגאה תחת השם הבדוי משה.
אולי בכל זאת טעית?
נניח לרגע גל, לו היציאה מהארון הייתה מכתיבה לך את הקריירה מחדש, מציאות אלטרנטיבית בה אף אחד כבר לא היה קונה את המגזין בו אתה כותב טור שבועי – והמערכת הייתה נאלצת להפסיק טורך, בה אנשים לא היו צופים בסרטים וסדרות שיצרת מפאת נטייתך המינית – והמכירות היו צונחות. האם גם אז היית מחזיק באותה הדעה? אני משער את התשובה.
מעניין מה היה אומר ג'אגר (מ"יוסי ו.."), שחלום חייו היה לצאת מהארון, שאינו מצליח להשתחרר ממנו גם אחרי מותו.
ואיך אני, שהיה המדריך האחראי באותו הערב המחריד של הראשון באוגוסט, שנוריתי מאותם כדורים של אלו שאינם איתנו היום ואלו שנותרו נכים ופצועים, אחשוב כמוך?
אנחנו הולכים
לישון עם עצמנו בלילות, וקמים עם עצמנו בבקרים. אין להתערב בהחלטות שבינו לבין עצמו, אין אשם הוא האמן שמקצוע חייו מוביל נגזרות של שקיפות אישית – הוא מודע למציצנות ועם זאת אין עליו להקריב חייו על מזבח הסקרנות הציבורית.
ולכן כתגובה ישירה למילותיך הדמגוגיות, בעיניי זה לא משפיל את הנרצחים. זה לא משפיל את המאבק כולו. אנשים מתו מפני שלא קיבלו אותם. אתה לא מכבד ולא נותן זמן. מותר לאנשים לבוא גם כשהם לא מוכנים, ולא רק בשביל לעמוד בקהל. ואני מחבק את האמן הסטרייט/ההומו/ההומו-בארון שיבוא להתאבל איתנו המשפחות, נקבל אותו כמו שהוא.
אחרי כל האנטגוניזם שעוררת בשנה האחרונה, אולי בכל זאת טעית?
הכותב הוא מנחה, כותב ויוצר. מפצועי הברנוער, הנחה את עצרת הזיכרון לזכר שנה לפיגוע הירי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם