חקירה נגדית: דווקא אותי החליטו לחקור?
בימים אלו מתנהלת נגד נתן זהבי חקירה בגין הסתה לאלימות נגד חרדים. זהבי עצבני, ודורש ועדת חקירה ממלכתית שתחקור למה חוקרים אותו
כמובן הפשפוש העלה חרס. חקרתי את איש צוות החקירה המיוחד - צח"מ בשפה המקצועית - והוא אמר לי שהכול יתבהר כשאגיע לחקירה. הגעתי למשטרת רמת גן, עליתי לקומה הראשונה, שם נמצא הצח"מ, והתקבלתי על ידי שלושה לובשי אזרחי מאופקים שאפילו שניסיתי להתלוצץ אתם, שמרו על ארשת פנים קפואה.
חוקריי אמרו לי שהסתי לאלימות נגד חרדים והצעתי פרס למי שישבור לסתות ופיות של חרדים ועוד כהנה וכהנה. חייכתי. אני זוכר את התכנית שדיברתי על שבירת לסתות, אבל הדברים כמו שהוצגו על ידי השוטרים היו רחוקים מהדברים שאמרתי.
כדי להסביר את העניין אני מחזיר אתכם לנובמבר 2009 כשחרדים הפגינו נגד חניונים הפתוחים בשבת, נגד נסיעה בכבישים כאלו ואחרים, נגד בנייה באתרים שלטענתם נמצאו בהם כמה פולקעס וגולגלות שלדבריהם שייכים לאבותינו הקדושים.
אותם חרדים, המאורגנים על ידי קמב"צים מוכשרים, התנהגו באלימות נגד כוחות הביטחון, השליכו ביצים, אבנים, שקיות חרא, סיכנו חיי אזרחים כששרפו עגלות זבל ודחפו אותן לאמצע הכביש, וקראו ללא בושה לחיילים, לשוטרים ולעובדי מדינה אחרים "נאצים, גסטפו" ועוד קריאות מתועבות שמוציאות כל אדם שפוי משפיותו.
באותם ימים הציעה כנופיה אחרת לחיילים סרבני פקודה מהימין להמשיך לסרב ולפעול נגד הוראות הצבא שהם משרתים בו, ואם ייעצרו, הם יקבלו פיצוי בסך אלף שקלים ליום מאסר. חיילים שעברו על חוקי הצבא והמדינה זכו בטקס חגיגי מול מצלמות טלוויזיה לצ'קים, ובין המברכים אותם, לא להאמין, היו גם חברי כנסת המזוהים עם כהנא, שתנועתו הוצאה אל מחוץ לחוק.
בין מחלקי הצ'קים היו רבנים שקוראים לשפוט ראשי ממשלה, שרי ביטחון ונושאי תפקידים בכירים אחרים על פי חוקים שחוקקו נגד הנאצים ועוזריהם. רתחתי מזעם. השילוב הזה מוציא אותי מדעתי בכל פעם שהחארות הימנים ההזויים האלה משתמשים בשואה ובנאצים נגד שופטים, שוטרים, פרקליטים, חיילים ואנשי שב"כ.
ב-22 בנובמבר 2009, בתכנית הרדיו שלי, הצעתי בציניות ארסית למדי הצעה לאנשי כוחות הביטחון המוכים והמבוזים על ידי החוליגנים: שכל מי שמישהו ממפרי החוק יקרא לו "נאצי", שישבור לו את הלסת והפה, ואם ישב במעצר, אני אתן לו אלף שקלים פיצוי. ברור שכמה דקות לאחר מכן סייגתי את דבריי, אמרתי מפורשות שאין פרס ואין בטיח, אבל ניסיתי להראות את האבסורד של מה שמתרחש מתחת לעינו הפקוחה של החוק והמחוקק, והחולרות העבריינים לא נשפטים ולא משלמים על מעשיהם הנבזיים.
מיד לאחר השידור פנו כל מיני אנשי ימין שעיקר התעסוקה בחייהם הוא להתלונן על אנשים, על תקשורת ועל פוליטיקאים מהמחנה השני, ותבעו לחקור אותי בגין הסתה לאלימות.
למען ההגינות אני חייב לציין שהתלונות נגדי הן דבר של יום-יום, ועד היום נזרקו כל התלונות - ובצדק - לסל האשפה כי לא היה בהן דבר וחצי דבר שיש בו משום עברה על החוק.
כמה ימים אחרי השידור החלו להגיע אליי טלפונים שאתרי האינטרנט ותחנות הרדיו החרדיות חוגגים על חשבוני וצוהלים אחרי שקיבלו מכתב ממנהל תחום תפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה שהוא הורה לפתוח נגדי בחקירה. הרגשתי די טמבל, מדוע מיהרו להורות על חקירה ולא הודיעו לי אלא לכנופיה הצהלה ושמחה?
על סמך מה הוא פתח חקירה? הרי לא נתבקשתי להעביר לו את מלוא הקלטת של התכנית - וכנראה הוא קיבל תמליל של אותו חלק בתכנית שנאמרו בו הדברים על הפרס שאני מציע, אך לא הדברים שביטלו את ההצעה.
אגב, זימנתי לשיחה ברדיו את פרופסור זאב סגל מהאוניברסיטה, שהוא הפרשן המשפטי של "הארץ" ודמות מוערכת במערכת המשפטית והאקדמית. לאחר שהשמעתי לו את כל מה שנאמר אמרתי לו שכל מה שיגיב יהיה מקובל עליי ואם יאמר לי שעברתי על החוק, ארכין ראש ואתנצל בגדול, וגם אתן את הדין על דבריי. לאחר שמיעת הדברים אמר פרופסור סגל בשפתו הרהוטה והמקצועית, בעדינות הראויה, שהוא לא היה מקים צוות חקירה מיוחד ומגיש נגדי תביעה.
חוקרי המשטרה - אפילו שהבהרתי להם שלא אענה לשאלות כי כל החומר נמצא בקלטת שהעמדתי לרשות הפרקליטות - ניסו כאנשי מקצוע לשאול שאלות, חלקן מכשילות. לא עניתי. נתבקשתי לתת טביעת אצבעות, והסברתי לחוקרים - שנהיו לאט-לאט חביבים יותר-שיש בידי המשטרה את טביעות אצבעותיי הטריות מימי שביתת הרעב שעשיתי בירושלים למען חולי הסרטן. הם התעקשו, וגם אני התעקשתי. לבסוף הצעתי להם בבדיחות הדעת שאתן להם טביעת אצבע עם אותה אצבע שמחטטים באף - להפתעתי, הם הסכימו לפשרה. נתתי.
אחרי החקירה יצאנו למרפסת לעשן סיגריות. שאלתי אותם איך הם מרגישים שאני - שמנסה להגן על כבודם הרמוס, על ההשפלה שהם עוברים - איך הם מרגישים בנוגע לחקירה. הפעם הם שמרו על זכות השתיקה.
חשבתי שאחרי כמה חודשים נשכח העניין, אבל אז בשבוע שעבר צלצל אליי החוקר שמעון זהבי (אין קשר משפחתי), וזימן אותי להשלמת חקירה. איזו השלמה? אני שואל אותו מופתע לחלוטין. הוא משיב לי, ומסביר בנימוס שלבקשת הפרקליטות הוא חייב לשאול אותי כמה שאלות נוספות. הסברתי לו שעמדתי לא השתנתה וכל החומר בידיהם, אך הוא התעקש.
שוב הגעתי ביום שלישי האחרון למשטרת רמת גן, המחשב לא עבד, השוטר תיקן אותו, בינתיים יצאנו למרפסת לקפה וסיגריה. כשתוקן המחשב שאל אותי זהבי שאלות שכבר נשאלתי בעבר.
"את ההקלטה עם דברי סגל העברתי לפרקליטות, אז מה השאלה?", אני שואל. זהבי מתעקש אם הזמנתי אותו לעלות לשידור. נמאס לי. "אין תגובה", אני אומר לו; ולעוד כמה שאלות הקשורות לדברי סגל ולשאלה למה זימנתי אותו אני לא עונה.
עכשיו אני בדילמה - זומנתי לחקירות על ידי הפרקליטות, חקירות באזהרה ראוי להדגיש, עכשיו גם אני צריך להצטרף למקהלת הפוליטיקאים, הברנז'אים, העיתונאים שתוקפים את הפרקליטות וממררים את חיי הפרקליטים?
האם לפתוח עם אביגדור (איווט) ליברמן, חיים רמון, דניאל פרידמן ועוד כמה חבר'ה חזית מאבק נגד פרקליטות המדינה, המשטרה ובתי המשפט, ובכך לתת עוד כוח לחרדים המשתוללים (לא כולם כמובן) המתנחלים הקיצוניים העבריינים ומשרתיהם בתקשורת?
התשובה היא לא. אחרי שעות רבות של חשיבה החלטתי שאולי באמת מוטב שאועמד למשפט, ואז אביא לבית המשפט את כל התמונות של המתפרעים, את תמונות הטקסים ההזויים, את כל קטעי העיתונות עם הראיונות שעורכים למשמיצנים, וכמובן את הקלטת התכנית במלואה ואת דבריו המלומדים של פרופסור סגל על ההחלטה לפתוח בחקירה נגדי.
אם אחרי כל זאת ירשיע אותי בית המשפט, אדע שבזבזתי עשרות שנים מחיי במלחמה על צדק חברתי, שוויון, הגינות, שמירת החוק - ואז, כעבריין מסוכן ואויב הציבור, אפתח דף חדש בחיי. אם זה יקרה, פרקליטות יקרה, תהיה לך סיבה טובה מספיק לחפש אותי, אבל אני מבטיח שגם עשרים צוותי חקירה מיוחדים לא יביאו אותי לדוכן הנאשמים.
נ.ב. לאחר שבעניין המשט הוקמו חמש ועדות חקירה ובנושא חיים רמון היו ארבע - אני מוותר על דרישתי להקמת ועדת חקירה ממלכתית (המופיעה בכותרת הכתבה) לבדיקת הסיבות להחלטת הפרקליטות לחקור אותי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם