דרושה חקירה לוועדות החקירה
זכותה של ישראל להתנגד להקמת ועדת חקירה בינלאומית לחקירת המשט. אולם מה שאינו לגיטימי הוא הזיגזוג, הבלבול, הסירוב – ולבסוף ההחלטה לקחת חלק באותה ועדה
כבר לפני כחודשיים (!) הציע מזכ"ל האו"ם הצעה זהה: להקים ועדת חקירה מטעמם בראשות ניו זילנדי ובהשתתפות נציג ישראלי ונציג טורקי לחקירת המשט, וישראל סירבה ליטול בה חלק. לאחר מכן, הקימה הממשלה את ועדת טירקל המצומצמת בניסיון להדוף את הלחץ הבינלאומי בתחום, בהמשך הרחיבה את הרכב וסמכויות ועדת טירקל, בין לבין הוקמה גם ועדת איילנד והגישה את דוחותיה, ועכשיו – חודשיים תמימים לאחר מכן, ולאחר שהנושא עבר לדיון במועצת זכויות האדם של האו"ם – הסכימה ישראל להשתתף בוועדה הבינלאומית, בהרכב דומה לזה שהוצע מלכתחילה.
התוצאה הסופית אפוא היא לחצים בינלאומיים כבדים (גם מצד ארה"ב וגם מצד האו"ם), החרפת התדמית של ישראל בעיני העולם, הקמת שורת ועדות חקירה במקום אחת, העברת הנושא לחקירת מועצת זכויות
האדם של האו"ם, ולבסוף – חזרה לנקודת ההתחלה.
זכותה של ישראל לסרב להשתתף בוועדת חקירה בינלאומית בדומה להתנהלותה סביב ועדת גולדסטון. ועדה בינלאומית שתקבל גיבוי ישראלי ולבסוף תגנה את התנהלותה עלולה להוביל לתוצאה בעייתית ולחייב את ישראל לבצע צעדים שהיא אינה מעוניינת בהם, והסירוב להשתתף בה – גם הוא לגיטימי. מה שאיננו לגיטימי הוא הזיגזוג המתמיד, ההחלטות הסותרות והבלבול השורר, שרק מרע את תדמית ישראל בעולם ומעורר בוודאי תמיהה באשר ליכולת הנהגתה לקבל החלטות רציניות ונחושות. רק לנושא זה דרושה, אולי, ועדת חקירה נפרדת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם