הישראלי נמצא כדי לשלם. ועוד קצת לשלם
המרחב הציבורי שלנו נגזל בגועליות, וכולם מהנהנים, מכניסים יד לארנק, ושותקים. העם הכי לא פראייר הפך לעדר כספומטים מהלכים
אבל בשטח, מתברר שגם המפלט האחרון כבר איננו. כלומר, יש ים - אבל נראה אתכם מנסים להתמקם בחופיו. נראה אתכם מגיעים לחוף כמו פעם: מוצאים מקום קרוב, פורסים סדין ישן, מעיפים מכפות הרגליים את הכפכפים ורצים למים. לידיעת הקייטנים: המשימה הזאת כבר אינה אפשרית.
מי שמגיע באדיקות לים (ואני עושה זאת מאז ילדותי, בחורף ובקיץ) מכיר את המראה שכבש את החופים בשנתיים-שלוש האחרונות. רוב רובו של השטח המוכרז מכוסה באוקיינוס של כיסאות נוח, מיטות שיזוף, שולחנות נמוכים ושמשיות שמקושקשות בפרסומות למשקאות אלכוהוליים.
בדרך כלל יש מתאם מעצבן בין המיקום שבו נפרשו הכיסאות לבין התחום שהמצילים סימנו מוקדם בבוקר כבטוח ביותר לרחצה. בדרך כלל - פרט לסופי השבוע - המפגן המרשים הזה של סידור רהיטי גינה נותר ריק ונטוש, כמיצג אמנותי משונה.
באת להצטנן - ויצאת רותח. השאלה היא מי נתן את ידו לכך שכל חוף וחוף בישראל יהיה מוצף במאות כיסאות ושמשיות ריקים, תמיד בדיוק מול איזור הרחצה, שסביבם מסתובבים מהגרי עבודה גברתנים שדורשים סכומי עתק על הזכות לשכור לזמן מוגבל פיסת חול קטנטנה. רוצה לפרוס סדין ולשבת על החול? אין בעיה, לך תדשדש חצי קילומטר בחול הרותח, ולא יהיה לך ולילדיך איפה להיכנס בבטחה למים.
זה לא קרה מעצמו. לא עבריינים משולחי רסן הם אלה שהשתלטו בוקר תמים אחד על החוף: את הכיסאות האלה מציבים מפעילים שזכו כדת וכדין במכרזים שערכו העיריות. מי אחראי לתנאי המכרז? למה בכל חוף (ואין לנו יותר מדי קטעי חוף פנויים) שב וחוזר אותו מראה? למה הורסים לנו את אחת האפשרויות האחרונות והדלות שלנו ליהנות ממשהו קטן בחינם?
הורג אותי שבישראל - מדינה לא נטולת הישגים בלשון המעטה - כל מה שקשור במרחב הציבורי נע תמיד רק בכיוון אחד: לעבר הגרוע והיקר יותר איך זה היה פעם? איך במשך עשרות שנים התקיים הפלא הימי הבלתי
תגידו: כיסאות? זה מה שהורג אותך? ואני אומר: כן, כי הכיסאות הם סימפטום קטן ומעקצץ לבעיה קשה ורחבה יותר. סמל ומופת לאחת מהתעלומות הגדולות שאופפות את קיומנו פה - איך העם שמחזיק מעצמו הכי לא פראייר בעולם, יוצא כזה פראייר כשמדובר בסביבתו הקרובה. איך המרחב הציבורי שלנו נגזל בגועליות כזאת, וכולם מהנהנים, מכניסים יד לארנק, ושותקים?
חניונים שהיו פעם חינם - עכשיו גובים, שלא לומר גונבים, סכומים מופרכים. חופי הכנרת נחמסו וגודרו. הנוף נגזל לטובת בתי דירות כעורים שמהם נהנים בעיקר רוכשי נדל"ן זרים. הבריזה נחסמת על ידי מגדלים. העם הכי לא פראייר בעולם מסתובב בארצו שלו כעדר של כספומטים מהלכים. כל פירור, כל מולקולה, כל אטום שאופף אותנו הוא הזדמנות עסקית בשביל מישהו שאינו אנחנו. ואנחנו, אנחנו פה כדי לשלם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם