בזמן התרסקות המסוק: חגיגה בביתו של נתניהו
במקביל לדיווחים על האסון ברומניה, חגגו נתניהו ורעייתו במעון רה"מ, עם חבריהם, יום הולדת לבן יאיר. לשכתו: "הוא עודכן רק באמצע המסיבה"
מחייכים מאוזן לאוזן, מארחים את הקרואים, מרעיפים אהבה על הילד. שעיה סגל, "היועץ האסטרטגי", מנצח על האירוע ומתפאר, בלחישה, איך תדרך את שרה מה להגיד ומה לא בערב כזה. והגיעה הפמליה הקבועה: ג. יפית, ומוטי גלעדי, ולאה ויורם גלובוס, ושלוה הסל, ומנחם הורביץ, עורכי הדין דוד שמרון וחיליק גוטמן, הרופאים צביקה ברקוביץ ואליעזר רחמילביץ, וכו' וכו'. איך יחמיצו אירוע משמח שכזה?
עד כאן, מדובר בחומר שאינו ראוי לדפוס. חגג יום הולדת, אז מה. ואז נופל האסימון. שלשום בערב, כשבית ראש הממשלה לבש חג, ישבה המדינה מרותקת למסכי הטלוויזיה. בהתחלה הטלוויזיה הרומנית, אחר כך הטלוויזיה שלנו. שישה קצינים מחיל האוויר התרסקו על הר ברומניה, מעלים את זכר הטראומה ההיא בפברואר 1997, מכניסים שוב, בפעם המי-יודע-כמה, מדינה שלמה לאבל.
אתה שואל את עצמך איך יכול להיות שבערב כזה מרשה ראש הממשלה לעצמו לארח קרואים חגיגיים בביתו, שהוא בית השרד שהמדינה מעמידה ומממנת לטובתו. איך אין שם אף אחד שקם ואומר, ואולי אפילו צועק ודופק על השולחן, שזה לא ראוי. שצריך לבטל את המסיבה הזו, ויפה שעה קודם. אפשר יהיה לחגוג מאוחר יותר. ביום שישי, במוצאי שבת. אבל לא הערב.
התאונה ברומניה התרחשה סביב השעה ארבע אחרי הצהריים. למערכת הביטחון הגיעה ההודעה לפני חמש בערב. מרגע שהרמטכ"ל יודע על התאונה, חולפות כמה דקות או שניות עד שראש הממשלה יודע. בשביל זה המציאו את המזכיר הצבאי. כך שהיה זמן לבטל. או, לפחות, לשנות מתכונת. אבל איש לא חשב לבטל. או לשנות מתכונת.
כשסיפר לי מי שסיפר על העניין הזה אתמול בבוקר, לא האמנתי שזה יכול להיות. עד כדי כך לא האמנתי, ששכחתי לבדוק. ואז, בגיליון הערב של "גלובס", בתחתית העמוד הברנז'אי, מופיעה המסגרת הקטנה תחת הכותרת "יאיר חוגג באהבה" ומאשרת שכן, היו דברים מעולם, והם היו אצלנו, כאן, שלשום בערב, כשכולנו נצמדנו בעיניים לחות לטלוויזיה, ואצל ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, חגגו.
נכון, עכשיו יתחילו מצקצקי הלשון לדבר על "רדיפה", ועל "רכילות", ונדמה לי שגם הם יודעים שאין כאן שום רדיפה, ואין פה שמץ של רכילות. זה סיפור על שיקול דעת, זה סיפור על קבלת החלטות, זה סיפור על התנהלות ועל אי היכולת להבחין בין רע לטוב.
אם ראש הממשלה לא
עיון מדוקדק בתגובתה של לשכת ראש הממשלה רק מדגים את גודל השערורייה: איך יכול להיות שראש ממשלת ישראל מקבל הודעה על היעלמותו של מסוק ובו שישה אנשי חיל אוויר קרוב לשעתיים וחצי אחרי האירוע? גם אם לקח לידיעה הזו שעה שלמה להגיע עד צה"ל, כל מנהל לשכה מתחיל יודע שראש ממשלת ישראל אמור לקבל עדכון ממזכירו הצבאי באותו רגע ממש. כך זה היה תמיד, וכך זה אמור היה להיות גם ביום שני בערב.
אפשרות נוספת היא שמזכירו הצבאי של נתניהו ניסה להשיגו ולא הצליח. אחד הגורמים בסביבתו של ראש הממשלה סיפר אתמול שהאלוף לוקר התקשר אבל אמרו לו שראש הממשלה "באירוע פרטי". אם הדבר נכון, אין חמור ממנו. היום זה מסוק שנעלם, מחר זה יכול להיות מטוס שעושה דרכו לתוך מגדלי עזריאלי.
כל מי שמכיר את סדרי העבודה התקינים בין אגף המבצעים של צה"ל ללשכת ראש הממשלה יודע שמי שמנסה להגיד שלקח לידיעה הזו שעתיים וחצי לצלוח את המרחק הזה עושה צחוק מהעבודה. הוא אומר בעצם שנתניהו גילה את אובדנם של ששת קציני צה"ל הרבה, הרבה מאוד, אחרי רבים מאזרחי המדינה הפשוטים שגלשו באינטרנט או ראו במקרה את הטלוויזיה ברומניה.
ועוד דבר: גם גרסתו של נתניהו לפיה ברגע שקיבל את ההודעה עזב את המסיבה אינה מחזיקה מים. יכול להיות שהיום יתאמו כבר האורחים גרסאות, אבל אתמול סיפרו כמה מהם במפורש שנתניהו יצא פעמיים שלוש מהאירוע לשיחות טלפון קצרות אך לא עזב אותו והשתתף בו עד הסיום, בסביבות תשע, ואפילו תשע וחצי בערב.
מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה: "הפנייה חצופה ונבזית. מדובר באירוע, שתוכנן מראש לפני כמה חודשים, ואשר התקיים במעון ראש הממשלה בירושלים. בעיצומו של האירוע, כשעה לאחר שהחל והמוזמנים כבר הגיעו, קיבל ראש הממשלה נתניהו את הדיווח הראשון ממזכירו הצבאי על תאונת אימונים ברומניה.
"ראש הממשלה פרש מייד לחדר העבודה שלו במעון הרשמי, המשיך לקבל עדכונים שוטפים ואף שוחח בטלפון עם שר הביטחון והרמטכ"ל. במהלך כל הערב, עד לעזיבת אחרון האורחים, שמר ראש הממשלה בחשאיות את דבר התאונה משום שההודעה הייתה צריכה להימסר קודם כל למשפחות החיילים והמפקדים שהיו במסוק בשליחות המדינה", לשון התגובה.
אקו"ם