עוזרי הח"כים בדרך להסתדרות
הרי ברגע שבו הח"כים ירימו ידם בעד העלאת שכר ושיפור תנאים לעוזרים, מיד יקום קול צעקה שימחה נמרצות על ההטבות
בימים אלה נחלקים העוזרים הפרלמנטרים בסוגיית הצטרפות העוזרים להסתדרות. השוללים את ההצטרפות אומרים שהם אינם רואים את הרציונל מאחורי הצטרפות לארגון העובדים הגדול במדינה. מי מהם מטעמים אידיאולוגיים (ובואו נזכיר לעצמנו שבתור מי שעוסקים בפוליטיקה, ללא מעט מהעוזרים משנה סדורה נגד ההסתדרות), ומי מתוך חשש שבואם של ה"אדומים" מההסתדרות ירע איכשהו את מצבם או תהפוך אותם לקומוניסטים בכוח ובפועל. השוללים טוענים עוד, ובצדק, שמי שמחליט על שכר העוזרים הם חברי הכנסת – על בסיס המלצות ועדת גרונאו, הוועדה שבודקת את תנאי הח"כים – ועל כן אין כל טעם בהצטרפות להסתדרות, אלא יש לשכנע את הח"כים להצביע בעד העלאת שכר בוועדת הכנסת, הוועדה שהדבר בסמכותה.
יש לי בעיה עקרונית עם העובדה שהשכר שלי הוא חלק מ"תנאיהם" של חברי הכנסת. בכל הכבוד, אני אינני פריט ריהוט למשרד אותו קונים מתקציב ההוצאות של חברי הכנסת, וגם איני רכב שרד. אני שכיר. איש מקצוע. אדם. אבל גם אם נקבל את המצב שבו אני "הטבה לח"כ" איתו אני עובד, הרי אין שום סיכוי שוועדת הכנסת תעלה את שכר העוזרים. זה לא כי לח"כים יכאב אם נרוויח יותר, או אם נהנה מתנאים סוציאליים טובים יותר. זה גם לא משהו שיעלה למדינת ישראל כסף רב.
הבעיה היא שברגע שבו הח"כים ירימו ידם בעד העלאת שכר ושיפור תנאים לעוזרים, מיד יקום קול צעקה מדן ועד אילת שימחה נמרצות על ההטבות של הח"כים המושחתים שמסדרים לעצמם ולעוזרים שלהם משכורות עתק, בזמן שעם ישראל נאנק תחת גזרות כלכליות. אף ח"כ, מעריך את עוזריו ככל שיהיה, לא ירצה שתמונתו תתנוסס בעמודי העיתונים עם כותרת שמציגה אותו כמי שמבזבז את כספי הציבור על העוזרים "שלו", ה"הטבה שלו".
אז מה קורה בעצם? אנו נותרים עם משכורת נמוכה יחסית, ועם מעסיק (הכנסת) שאינו מכיר בנו כעובדיו, ומנהלים (הח"כים) שחוששים להעלות את שכרנו. ועד העוזרים, גוף וולנטארי שהוקם לפני כמה שנים ועושה לילות כימים כדי להגן על זכויות העוזרים, לא יכול לסייע. בסופו של יום, חברי הוועד גם הם רק עוזרים פרלמנטרים. אין לוועד שלנו שיניים או שרירים כדי לכופף את הכנסת ולהכריח אותה להעלות משכורות, להגמיש תנאים ולתת תוספות מהן נהנים כל עובדי המדינה פרט לעוזרים.
נחזור לכלל שבו פתחנו: "גדול יותר זה גם חזק יותר". שוו בנפשותיכם מצב בו הסתדרות העובדים החדשה מכריזה סכסוך עבודה בכנסת בגין התנאים הקשים של העוזרים. אחרי ארבעה עשר יום,
זה לא תסריט דמיוני או מומצא. זה קורה כל הזמן. זו הערבות ההדדית בין העובדים – היום אשבות למען עובדי הביטוח הלאומי או עובדי מפעל בדרום, ומחר הם ישבתו עבורי. זהו מכפיל הכוח של העובדים. הכוח נמצא תמיד אצל בעלי הממון – ברצותם ישלמו וברצותם יפטרו. ברגע שהעובד ניצב לבד מול המעסיק, או אפילו מספר עובדים, אין לו סיכוי. ברגע שרוב העובדים במדינה ניצבים מול אותו מעסיק, למעסיק אין סיכוי.
חתמתי בשמחה על טופס ההצטרפות להסתדרות. אני מקווה מאוד שרוב העוזרים ינהגו כמוני. אני מקנא מאוד במתנגדי המהלך – הרי אם יפסידו במאבק על ההצטרפות להסתדרות, ירוויחו המתנגדים, כמו כולנו, מתוצאות ההצטרפות עצמה. אני מאחל להם, מכל הלב, שכך יהיה בכל ויכוח בו ימצאו עצמם בצד המפסיד.
הכותב הוא עוזרו של ח"כ איתן כבל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם