5 שנים להתנתקות: האם נדע לשמור על עצמנו?
התועלת שבהתנתקות גדולה מנזקיה: אם ננהג נכון בהיבט הדמוגרפי, אמור להיות לישראל יתרון בהנחה שלא ניסוג לקווי 67'
חמש שנים אחרי ההתנתקות נגלה כי כמעט כל אזהרותיהם של מתנגדי התכנית התממשו והתגלו כמדויקות לחלוטין. נגלה גם כי כמעט כל הנחות היסוד של תומכי התכנית קרסו אל מול מבחן המציאות והתבררו כמשאלות לב בלתי מבוססות.
במישור הפנים-פלסטיני חלו התפתחויות מדאיגות: חצי שנה לאחר ההתנתקות ניצח החמאס את הפת"ח בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, ושנה וחצי לאחר מכן הכריע את הפת"ח והשתלט על הרצועה. מנהיגי הרשות הפלסטינית מצידם בחרו בהקצנה של עמדותיהם, העלו את דרישותיהם וויתרו על כל נכונות להתגמש במו"מ.
במישור הביטחוני ההתפתחויות חמורות לא פחות: כוחו הצבאי של החמאס גדל עשרות מונים וברצועה מוצב כיום כוח קדמי של הצבא האיראני. ירי הרקטות על ישראל גבר, וישראל נאלצה לבסוף לצאת למבצע צבאי חסר תקדים לריסון החמאס.
במישור הבינלאומי והדיפלומטי התוצאות היו מזיקות לא פחות: בניגוד לתחזיות, הלגיטימציה הבינלאומית לזכותה של ישראל להגן על עצמה ירדה וכמעט נעלמה. במקום לזכות באהדת העולם, הובילה ההתנתקות למציאות של החרפת הדרישות כלפינו. העמידה הנחושה של החמאס הובילה לאיום הולך וגובר בבידוד בינלאומי של ישראל, בעקבות הצעדים הצבאיים שישראל נאלצה לבצע בשל ההתנתקות.
גם במישור הפנים ישראלי התבררה התכנית כקטסטרופה. הקרע בעם התעצם וההבטחה כי יש פתרון לכל מתיישב התבררה כתעמולה שקרית ונבזית. הטיפול במפונים היה שערורייתי ובלתי מוסרי.
מסיכום הדברים עולה תמונה ברורה, שהייתה צפויה מראש לשוללי התכנית: מבחינות רבות מצבה האסטרטגי של ישראל התדרדר בעקבות ההתנתקות.
ואף על פי כן ולמרות הכל, התועלת שבהתנתקות גדולה מנזקיה. בסיכום כולל, מצבה האסטרטגי של ישראל השתפר יותר משהוחמר. כנגד הנזקים האדירים שיצרה ההתנתקות היא הביאה לשינוי חיובי אסטרטגי בנושא אחד: ההיבט הדמוגרפי. שינוי מהותי שאם ננהג נכון אמור להקנות לישראל מרווח תמרון ואורך נשימה בבואה להתמודד עם הסוגיה האסטרטגית הגדולה יותר: כיצד לנהוג ביהודה ושומרון.
ישראל אינה שולטת כיום על 1.3 מיליון הפלסטינים המתגוררים ברצועת עזה. השורה התחתונה היא שלישראל לא היה מה לחפש בלבו של שטח קטן, מאוכלס בצפיפות, נחות גיאוגרפית ובעל משמעות אסטרטגית והיסטורית קטנה בהרבה מרכסי ההרים ביהודה ושומרון.
בין הירדן לים חיים היום כשישה מיליון יהודים, ומעט יותר מארבעה מיליון ערבים. אם מורידים את רצועת עזה מהמאזן הדמוגרפי הרי שבשטח שבין הירדן לים ישנו כיום רוב יהודי של כ-67 אחוזים.
נזקיה של ההתנתקות גדולים אך הם נובעים משתי טעויות אסטרטגיות בביצועה:
הטעות הראשונה היא הנסיגה
לא הייתה שום סיבה לפנות את אלי סיני, ניסנית ודוגית שהיו צמודים לגדר המערכת מבלי שהשטח שבו הם יושבים היה תובע מישראל ולו מחיר דמוגרפי פעוט. שלושת הישובים הללו היו צריכים להיות מסופחים לישראל במקום לשמש ככר השיגור המרכזי של רקטות על ישראל. לו הייתה ממשלת ישראל נוהגת כך, היו הפלסטינים מבינים כי למטבע יש גם צד שני, וכי ישראל יכולה לא רק לסגת אלא גם לספח אזורים חיוניים לצרכיה הלאומיים.
הטעות האסטרטגית השנייה הייתה הנסיגה המופקרת מציר פילדלפי. נסיגה זו ביטלה והפקירה את יכולתה של ישראל לפרז את הרצועה ולהגביל את יכולת ההתעצמות של החמאס. את המחיר על כך התחלנו לשלם ונשלם בעתיד עם כניסתם של טילים בעלי טווח וחימוש גדולים בהרבה מכפי שהכרנו עד ההתנתקות.
"אם מגיעים למסקנה שלא ניתן להגיע להסכם כלשהו עם הפלסטינים ומבקשים לבצע נסיגה חד צדדית משטח כלשהו, חובה ללוות כל ויתור שלנו בצעדים שמפצים את ישראל בשטחים ונכסים אחרים. כך למשל את הנסיגה מעזה חובה היה לכרוך לכל הפחות בהשלמת גידור גושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ושומרון אל שטח ישראל", כתב בנימין נתניהו בספרו של שביט והוסיף: "כמו כן היה נכון לגדר אל תוך ישראל חלקים גדולים מבקעת הירדן וממדבר יהודה שהם ריקים מאדם".
את תמיכתו בתכנית ההתנתקות התנה נתניהו בביצוע הצעדים הללו ונענה בהבטחות מצדו של ראש הממשלה שרון. לו היה שרון עומד בהבטחותיו בנושא היה מצבה האסטרטגי של ישראל טוב בהרבה.
למרות הטעויות בביצועה, הייתה ההתנתקות צעד מוגבל בשטח שחשיבותו האסטרטגית מוגבלת. טעויות ההתנתקות העמידו את ישראל בפני איומי טרור גדולים, אך מוגבלים. לעומת זאת חזרה על הטעויות שבוצעו בהתנתקות, ביהודה ושומרון, תעמיד את ישראל בפני סכנה קיומית.
בניגוד לרצועה, רכסי ההרים של יהודה ושומרון שולטים על מרכז הארץ, ונסיגה טוטלית מהם לקווי 67' תותיר את ישראל בגבולות שאינם ניתנים להגנה, 15 ק"מ רוחבם במותניים הצרות. בכל מדיניות עתידית צריכה ישראל לשלב נסיגה וסיפוח, איזון נכון בין התמודדות עם האתגר הדמוגרפי לצד שמירה על האינטרסים הביטחוניים והנכסים הלאומיים-היסטוריים המרכזיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם