תושבי הנגב נגד הקמת העיר ניצנית
הקמת העיר ניצנית בלב המדבר הייתה חזון גדול של לובה אליאב. אלא שתושבים באזור אינם שבעי רצון מהפרויקט והשבוע אף הגישו את התנגדותם לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. "מדובר במהלך שיחריב את הטבע בשטח המרהיב הזה", הם טוענים
◄אוגוסט 2009: מתנגדים להקמת היישוב ניצנית
◄דצמבר 2009: גובר המאבק נגד הקמת היישוב ניצנית
◄מרס 2010: הוגשה התנגדות להקמת היישוב ניצנית
עקיבא , 53, חקלאי וממייסדי היישוב עזוז, מתרגש קצת ומצית עוד סיגריה ברוח המדברית. הוא מכניס את הסיגריה ואת המצת מתחת לחולצה, מדליק, שואף, ורק אז מוציא את הסיגריה הבוערת מהמיגון המקורי נגד הרוח. עם עבר בסיירת מטכ"ל ומגוריו במדבר, לא התקשה עקיבא להתרחק מהתקשורת ולדבוק בחלוציות המדברית של עזוז. אבל למען המאבק החדש הוא משנה מעט את הרגליו. תחושת המאבק על המקום הנפלא הזה גורמת לו להניח הצידה לרגע את עקרונותיו, ולסייר איתנו בשטח המריבה. השמש שורפת את הראש באמצע היום, אבל עקיבא מתעקש להציג את השממה באור של שמורת טבע. מבחינתו זה אזור שוקק חיים, אפילו שהדממה זועקת מכל עבר.
עקיבא מצביע על החווה החקלאית המשוחזרת שאליה מגיעים בני הנוער מניצנה לפעילות חינוכית. מזרחה משם נמצאת מערה שעקיבא עצמו גילה ב-1980, ובתוכה שלוש מכוניות מרצדס חדשות שהיו מוכנות להעברה לתוך מצרים. מדרום לשם המקום הנפלא המוכר בשם "חמוקי ניצנה". השטח הזה הוא אתר הטיולים היחיד באזור שצה"ל טרם סיפח. כל השאר מוגדר כשטחי אש. "יש לנו כאן שטח נגיש ביום ובלילה כדי לצפות בעושר של בעלי חיים, לרכוב על אופניים ולטייל בכיף", אומר עקיבא. "כל זה עתיד להיגזל מאיתנו אם נשתוק, ולכן החלטנו לצאת למאבק גדול שבו תומכים רוב תושבי האזור".
תושבי אזור פתחת ניצנה רגילים להתקדם כמחנה אחד לקראת כל צעד באזור. אולם הפעם נוצר סדק גדול. נדמה שרוב התושבים מתנגדים למיקום העיר החדשה, ואילו בעלי תפקידים רשמיים מצדדים בפרויקט - חלק מחזונו של לובה אליאב ז"ל, האידיאולוג של ההתיישבות באזור. בחדרו של אליאב בכפר הנוער ניצנה נותרו על הקיר התוכניות של העיר
במכתב ההתנגדות לוועדה כתבו התושבים: "אנו רוצים להבהיר כי אנו מעוניינים בפיתוח האזור וכי אנו נאלצים להתנגד לתוכנית. זאת לאחר שבמהלך כל שלבי התכנון התעלמו מבקשותינו החוזרות לשנות את מיקום השטח הבנוי. . . המתכננים בחרו למקם את העיר על כתף ניצנה. בשטח עצמו ובצמוד לו קיימים אתרי מורשת ונוף מרכזיים בפתחת ניצנה. אתרים אלה מהווים בשבילנו אבן שואבת לתנועת תיירות ומטיילים. זהו שטח פתוח שערכו לא רק במה שיש בו, אלא גם במה שאין בו. שקט של שקיעה בחמוקי ניצנה, תצפית לעבר סיני ופיקני בוקר בבוסתן של כפר הנוער. . . אנו דורשים לפסול את התוכנית הנוכחית, לא להסתכן בהרס מיותר, לפתח את הפתחה ולהגדיל את כמות תושביה-תוך שמירה על נוף כתף ניצנה ואתרי הפתחה, למעננו ולמען כל מי שאהבת המדבר בלבו".
על משבצת הטבע הנפלאה הזו אמורה לקום העיר ניצנית. תושבי האזור החליטו, כאמור, להיאבק בהחלטה. הם אינם מתכוונים לוותר על בעלי החיים, הריחות, האדמה, אבני הבזלת, העתיקות, הקולות, המראות והנוף עוצר הנשימה שאליהם התרגלו במשך השנים.
בעוד עקיבא מסביר את משנתו נגד העיר ניצנית תחת השמש הקופחת, מגיח למקום ג'יפ מיושן מעט המפזר את האבק על עינינו הדומעות. המנוע משתתק, הדלת נפתחת, ומהג'יפ יוצאת נירה צדוק, 50, רעייתו של אלון צדוק, אם לשניים ועוד מעט סבתא. היא נראית כמו נערה מטופחת שתעתה במדבר הרחב, אבל אין זה כך. נירה היא מהמשפחות הראשונות באזור. מכירה כל אבן. עם איפור קל בעיניה, שיער מקורזל ומטופח וטון דיבור עדין, היא מגלה נחישות של דור המייסדים ומצטרפת למחאה של עקיבא.
משפחת צדוק פונתה מסיני. היא הגיעה לניצנה מהיישוב קדש ברנע והייתה למרכיב חשוב בקרב דור המייסדים של ההתיישבות באזור. הפריחה של המושב הסמוך לגבול המצרי, קדש ברנע, היא בעיקר הסיפור של דור המייסדים הנחוש, ובו יש מקום של כבוד לנירה ולאלון צדוק. נירה מתבוננת בשממה שמסביבה ומסבירה: "זו שטות וטעות להקים כאן עיר. מדובר במהלך שיחריב את האזור היחיד כאן שאינו שטח אש. אנו בעד הרחבת כפר הנוער ניצנה ונגד הריסת הטבע כאן, בשטח הגדול והמרהיב הזה".
נירה , לדבריה, אינה מתנגדת להרחבת ההתיישבות באזור פתחת ניצנה. להפך. כוותיקה באזור היא מכירה את הצורך בהרחבת ההתיישבות ובמציאת מקורות תעסוקה לקליטת הדור הבא: "אנו זקוקים לשירותי רפואה וקהילה אזוריים כי האוכלוסייה מתבגרת. יש בעיה של יצירת מוקדי פרנסה שאינם רק חקלאות, והשאלה היא אם עיר חדשה תיתן מענה לבעיות האלה. אנו חוששים שזו תהיה עיר רפאים. מבחינתי מדובר בגחמה. לא חשבו מספיק על התושבים המתגוררים כאן. לא ייתכן שלקליטת מתיישבים חדשים אצלנו אין תקציבים, אולם להקמת עיר חדשה מוצאים תקציבים. חייבים להזיז את המיקום בצמוד לכפר הנוער ניצנה או לאשלים".
עקיבא מציע פתרון מקורי: "שיחלו לתכנן שכונות צמודות לכפר הנוער ניצנה ושאר הכסף יושקע בהרחבת יישובים קיימים, המשוועים לתקציבי קליטה ופיתוח. הקמת שכונות ליד כפר הנוער ניצנה תחסוך למדינה סכומי כסף גדולים - הקרבה לתשתיות תוזיל את עלויות הפיתוח, ואילו במקום המתוכנן צריך להקים את התשתיות מחדש מאפס, וזה יהיה יקר מאוד".
אחרי שקיבלנו מכת חום באזור המיועד להקמת העיר ניצנית נסענו ליישוב באר-מילכה. במרפסת הקטנה של האדריכלית ניצה צפריר-כהן, 40, נשואה ואם לילדה, יש חממה מתוצרת בית לריבוי פסיפלורה ובזיליקום. ניצה מוזגת מיץ תפוחים עם קוביות קרח ומתחילה להרביץ התנגדות להקמת ניצנית: "יש כישלון בהתייחסות לציבור כאן. מדובר בהתנגדות גורפת להקמת העיר במיקום הזה. רוב התושבים בעד פיתוח ומעוניינים ביישוב בנוסח מדרשת שדה בוקר. שם שווקה שכונה אחרי שכונה, וכך אנו מציעים לעשות בצמוד לכפר הנוער ניצנה. לא להקים עיר במקום לא ראוי ובתכנון שאינו על דעת התושבים באזור".
ניצה , לדבריה, קוראת מחקרים מהעולם. היא הגיעה למסקנה כי "משאבי החקלאות מוגבלים כאן, ואילו הפיתוח התיירותי חשוב ואינו מוגבל. איך אפשר לעודד טיולים לאור ירח, כאשר באזור המטויל היחיד יקומו מבני בטון ואורות העיר יפסיקו את החוויה הזו".
דודי יצחקי, 38, השכן מבאר-מילכה, מצטרף לשיחה ופותח בפילוסופיה התיישבותית משלו: "זה בסדר ללכת בגדול, אבל צריך לראות מה דורסים כדי להקים את העיר הזו. תפקידו של מי שמקבל החלטות לראות תמונה מאוזנת. האנשים כאן מחוברים להתיישבות וחושבים על מקורות פרנסה כמו חקלאות ותיירות. הקמת העיר אינה מקדמת את החיבור הזה. יש מעט שכיות חמדה כאן, ואת אלה רוצים להרוס למען הקמת עיר? זה לא הגיוני. מה גם שהולכים להוציא תקציבים גדולים על הקמת תשתיות, בעת שאפשר להקים בצמוד לניצנה שכונות חדשות, תוך חיסכון בתקציבי מדינה".
אולם, כאמור, ישנם גם קולות אשר תומכים בתוכנית להקמת העיר ניצנית. שמואל ריפמן, ראש המועצה האזורית רמת נגב, דוחה את עמדת המתנגדים. "הם נוקטים מסע הפחדה", הוא אומר. "היישוב נקבע בתוכנית המתאר הארצית תמ"א 31 לפני כ-15 שנה ונשאר במסגרת התוכנית הלאומית שסומנה באותו מקום. זו לא המצאה שלי להקים יישוב. המתנגדים אינם מסתכלים קדימה. אי אפשר לקיים על חקלאות יותר מ-200 משפחות בפתחת ניצנה, ואין אפשרות לקיים למענן חיי קהילה. כדי לקיים כאן התיישבות יש חשיבות לשמור על האופי החקלאי באזור ולחזקו בהקמת יישוב קהילתי מצד שני".
לדברי ריפמן, המתנגדים להקמת ניצנית סותמים את הגולל על האפשרות לקיים התיישבות באזור פתחת ניצנה. לטענתו, מבדיקה שנעשתה עולה כי בעוד כשש שנים לא ניתן יהיה לקיים מעונות יום וגני ילדים באזור, ובוודאי לא לקיים בית ספר, וזאת בגלל מחסור בילדים. "אזור פתחת ניצנה מוקף בשמורות טבע ובשטחי אש", ממשיך ריפמן, "ומניתוח של חלופות אחרות לא נמצא מקום יותר טוב. כמי שהאמין ומאמין בהתיישבות בנגב אני משוכנע שגם היישוב ניצנית יקום ויהיה יישוב נוסף בדרום הנגב".
ראש תחום תכנון ב "אדם טבע ודין", יעל דורי, מותחת ביקורת על הקמת העיר ניצנית, שעליה חלם לובה אליאב: "התוכנית צפויה להביא לפגיעה בשטחים פתוחים חשובים וייחודיים, הפתוחים כיום לציבור הרחב. התוכנית נעדרת הצדקה תכנונית לאור העלות הגבוהה של הקמת יישובים חדשים, העתודות הקיימות והזמינות לפיתוח, שאינן ממומשות ביישובי הסביבה והפגיעה הצפויה בהם. לאור זאת הגשנו התנגדות להקמת היישוב העירוני החדש באזור פתחת ניצנה. מדובר בתוכנית הסותרת את מדיניות התכנון הארצי בדבר חיזוק יישובים קיימים, פיתוח צמוד דופן ועצירת הפרבור. למרות סתירה זו בחרו מוסדות התכנון להמשיך לקדם את התוכנית, אשר תידון בקרוב בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז הדרום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם