התקשורת בישראל שמאלנית וחד-ממדית
חלק מכלי התקשורת בחו"ל דווקא הציגו כראוי את העמדה של ישראל בפרשת המשט. הבעיה שדווקא התקשורת בארץ מעוותת את הדיווחים
חיילי צה''ל משתלטים על אחת הספינות צילום: איי-פי
אני אומר באחריות, יש עוד מקורות מידע חוץ מה"ניו-יורק טיימס", ומהם קיבלתי תמונת מצב מאוזנת יחסית: לצד גערותיהם הצפויות להחריד של דוברי ממשלות אירופאיות, נשמעו קולות שפויים ביותר מצד פרשני טלוויזיה אמריקאים ואפילו, כמה מפתיע, אירופאים בכירים.
אלה אולי לא יצאו מגדרם בשבח מדינת ישראל, אבל הרבה מילים רעות נשמעו שם על ה"פלוטילה", כשסביב המונחים "זכויות אדם" ו"פעילי שלום" בצבצו מירכאות כפולות ומכופלות. כפי שניסח זאת פרשן אמריקאי (לא, לא יהודי) באחת הרשתות, עוקף מימין אף את הדוברת של שמעון פרס בקובעו: "מייק נו מיסטייק, החמאס הוא ארגון טרור, וכשאתה מחליט להיות בן ברית שלו, יש לזה השלכות".
כשעקבתי באמצעות רשת האינטרנט אחרי התקשורת הישראלית, לעומת זאת, התרשמתי כי המצב מעט שונה. למעט כמה יוצאים מן הכלל, מרבית העיתונאים ובעלי הדעה שטפו, שלא לומר טמטמו, את הציבור בתערובת חמוצה של רגשות אשם, הלקאה עצמית, מחדל, החמצה, כשלון-ידוע-מראש, ועדת חקירה, קריאות לתחקיר מקומי ולעוד חקירה בינלאומית, למיצוי דין, להתנצלות פומבית, לפיטורי האחראים ו/או הפלת הממשלה ו/או שינוי מבנה הקואליציה ו/או "כל האפשרויות עומדות על הפרק".
מרחוק, דרך אתרי האינטרנט, יכולת לחשוב שאזרחי ישראל בושים ונכלמים בממשלתם ובצבאם, ומשוטטים ברחובות חפויי ראש וחסרי אונים. אולם לא עברו 36 שעות מרגע חזרתי לארץ, וכבר נתקלתי בשלושה מפגני תמיכה ספונטניים בלוחמי השייטת, הפגנת מחאה מול
השגרירות הטורקית ואינספור יוזמות אינטרנטיות המשקפות התנגדות נחרצת לכל מה שעשוי להתפרש כהתנצלות או חרטה לגבי האירוע. מימין ומשמאל כאחד. אם בספרי המבואות לתקשורת המונים מאוזכרת העובדה כי התקשורת היא בבואתה של החברה – אזי אלו בודאי שלא נכתבו על סמך המתרחש בזירה התקשורתית הישראלית.
יטיפו פרשניה ומומחיה של התקשורת הישראלית "מחדל" ו"כישלון" ככל שיטיפו, הציבור – או לפחות חלק משמעותי ממנו – סבור כי אם חייל ישראלי נהרג, זה מחדל. מות השאהיד של פנאט טורקי מסניף איסטנבול של ה"אחים המוסלמים" פשוט לא נתפס בציבור כ"כישלון מהדהד". ובאופן כללי, מסתבר, מעדיף רוב הציבור אמברגו נשק על עזה תחת שלטון הבלהות של חמאס, מאשר את העיר שדרות נצורה במקלטים ובממ"דים.
הפגנת התמיכה בצה''ל מול השגרירות הטורקית בתל אביב צילום: רענן כהן
הסקר, בביצוע מכון "מאגר מוחות", שהופק כחלק ממחקרם של מירים ביליג ואודי לבל לקראת כנס מחקרי יהודה ושומרון שנערך ביום חמישי במרכז האוניברסיטאי באריאל, מלמד שרוב מוצק בציבור סבור שההתנחלויות "הן מעשה ציוני אמיתי" ואף "חגורת הביטחון של המדינה".
מתברר אפילו, שרוב הנשאלים מוכנים לקבל את הרעיון של נסיגה מהתנחלויות. אולם "מייק נו מיסטייק": אותם נשאלים גם סבורים כי פינוי התנחלויות לא יביא שלום, בטח לא בדורנו. הסקר, יש להדגיש, נערך בקרב תושבי המדינה שאינם גרים בהתנחלויות.
''יאיר לפיד'' בארץ נהדרת צילומסך
אין לי חשק להתלונן על "תשקורת" עוינת ושמאלנית, ובוודאי שלא אקרא מכאן לאימוץ מודל חדשותי המחניף לדעת הקהל. תקשורת צריכה לערער, לשאול, לבקר – וכל המלל הידוע משיעורי תקשורת בתיכון. אבל נראה שכלי התקשורת הישראלים, ובוודאי ערוציה המרכזיים, הנם מונוליתיים אחד-אחד, וכשהם מסתדרים בשורה, או-הו, איזה יופי של מסדר. בעיקר נדמה, וביתר שאת בעת האחרונה, שפרשניה מתחרים זה בזה לא בניגוח מוסדות השלטון ומוקדי הכוח במדינה, אלא בניסוח עמדות המרוחקות ככל שניתן מאלו של קוראיהם ומאזיניהם.
"מחדל" ו"כישלון" הם הרבה פעמים עניין של השקפה ואם התקשורת לא מסוגלת לשקף בצורה עקבית, מאוזנת ומהימנה את קשת העמדות הנשמעות בציבור הישראלי, היא לא רק תחטא ליעודה. היא תיגרר למשבר אמון עמוק עם צרכניה, ותפשוט רגל. שניים רבים והשלישי זוכה, אומר הביטוי. ואכן, כל שיידרש ערוץ פוקס ניוז לעשות הוא להוסיף כתוביות בעברית בשידוריו לקהל הישראלי, והרי לכם מדורת השבט הטלוויזיונית הישראלית הבאה. בשידור ישיר מוושינגטון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם