קרב גז: בין החלופה הימית לחצר האחורית
כשתאגיד עורך סקר סביבתי האזרחים חשדניים, ובצדק; למה שנאמין לבעלי ההון? כשהרגולטור מגיע לאותה מסקנה, הוא מייד נחשד בקשרי הון-שלטון. תושבי חוף הכרמל ממשיכים במאבק נגד הקמת מתקן גז סמוך לחוף דור
מדובר באחד המאבקים הסביבתיים המרתקים והטעונים שילוו אותנו בתקופה הקרובה. אחת הסיבות לכך היא איכותה וכוחה של האוכלוסייה שמתגוררת באזור שבו הגז מקידוחי תמר ודלית מיועד להגיע אל היבשה. בין האזרחים שהתייצבו על רגליהם האחוריות יש גיאולוגים, אנשי מים וסביבה ואחרים שחולקים ביניהם מאגר נרחב של ידע. אחד הפעילים במטה המאבק, למשל, הוא יגאל וינר, בעבר מנהל מחוז צפון ברשות הטבע והגנים. יום אחד הוא נציג הממלכה, ולמחרת אותה ממלכה מתכננת לבנות לו מול הפרצוף מתקן תשתיות ענק, עתיר צנרת וחומרים נפיצים, המשתרע על 150 דונם.
כמו בכל מאבק סביבתי, גם כאן מעורבות הרבה אמוציות ושפע מניפולציות. התושבים, למשל, הצליחו לקבע בתודעה הציבורית את העובדה שמתקן הגז עתיד לקום בחוף דור - אחת מרצועות החוף היפות בישראל. האמת היא שהחלופה המועדפת על היזמים ממוקמת כקילומטר וחצי מהחוף, על מטע אבוקדו גדול שמצידו האחד מאגר מים ומעברו השני מתקן לטיהור שפכים. אולי לא מיקום אידיאלי, אבל לא בדיוק חלקת טבע פסטורלית.
בתחילת הדרך, רמזו התושבים שמוטב להצמיד את המתקן לאזורים שממילא מרוכזות בהם תשתיות מזהמות - כמו חדרה או חיפה. אחרי שהבינו שהם עלולים להיות מואשמים בNimby -Not in My Back Yard - (לא בחצר האחורית שלי), שינו קו והציבו בחזית המאבק את הדרישה לבחון ברצינות את החלופה הימית.
כולם מסכימים, גם אנשי משרד התשתיות, שבישראל הקטנה והצפופה, עתירת הכבישים והצנרת, אין חלקת אדמה שממתינה למתקן כזה בזרועות פתוחות. השאלה היא, האם העברתו לים היא אפשרות סבירה. במשרד התשתיות סבורים שלא, בעיקר בשל הזמן הממושך
איש לא יודע מה יהיו תוצאותיה של בדיקה כזו, אבל עצם הדרישה לבצע אותה היא יותר מלגיטימית, והשבוע קיבלה רוח גבית מוועדת העורכים שמונתה על-ידי המועצה הארצית. הבעיה היא, שבמצב האמון הרעוע השורר בין האזרח הישראלי לרשויות שמנהלות את חייו, גם אם תיערך בדיקה כזו על-ידי גורם אמין ובלתי תלוי, אם המסקנה תהיה פסילת החלופה הימית - ספק אם התושבים יקבלו אותה בהשלמה.
כשתאגיד עורך סקר סביבתי האזרחים חשדניים, ובצדק; למה שנאמין לבעלי ההון? כשהרגולטור מגיע לאותה מסקנה, הוא מייד נחשד בקשרי הון-שלטון. בספורט הישראלי, בכל פעם שהשופטים מרגיזים מישהו, מיד עולה ההצעה לייבא שופטים מחו"ל. כשהשופטים מחו"ל מגיעים, נזכרים שהם בכלל אנטישמים.
מה נשאר? שאלתי השבוע את אחד הפעילים הבולטים במאבק של תושבי חוף הכרמל, הידרוגיאולוג במקצועו, מה יקרה אם החלופה הימית תידחה על-ידי גורם מקצועי בלתי תלוי. "אם זה באמת ייעשה כמו שצריך", אמר, "לא תהיה לנו ברירה ונצטרך לקבל את זה. אנחנו לא נגד גז בישראל, אבל אנחנו תובעים בדיקה רצינית ושקופה לפני שמשנים את פניו של אזור שלם ומסכנים את התושבים".
דוגמה לחשדנות העכורה שמאפיינת את מערכת היחסים בין התושבים לרגולטור ניתנה לפני מספר ימים, כשעשרות מתושבי חוף הכרמל פוצצו סיור של עיתונאים עם מנהל רשות הגז, שוקי שטרן. אחרי שהרעיפו עליו שאלות מחמיאות בנוסח "כמה תשובה שילם לך", יידו התושבים מטר ביצים על שמשת מכוניתו. החדשות הטובות הן, שהביצים כנראה היו אורגניות - ביישובי חוף הכרמל פועלים כמה משקים משובחים. החדשות הרעות הן, שאלה כנראה לא היו הביצים האחרונות שמושלכות במאבק הזה.
aviv67@gmaill.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם