עונת הנדודים
עשרות יישובים יפורקו והבתים ייהרסו. המסר שיוצא ברור: הבדואים הם אויב, והמערכת התכנונית היא הכלי להיאבק בהם
נשמע דמיוני? כמובן. אלא אם מחליפים את השמות היהודיים הכשרים באלה של כפרים בדואיים לא מוכרים (תרתי-משמע. כמה מהקוראים שמעו על ואדי נעם או אבו תלול?). כאילו חסרות לנו חזיתות מבחוץ, ממשלת ישראל, בהנחה שתצביע בעד מתווה פראוור, עומדת לפתוח חשבון עם רבבות מאזרחי המדינה. רבים מהם, אגב, עברו את מבחן הישראליות האולטימטיבי - שירות בצה"ל-ובתמימותם האמינו שזה יהפוך אותם לאזרחים שווי זכויות.
סוגיית ההתיישבות הבדואית בנגב היא אחת הסבוכות בהיסטוריה הישראלית הקצרה. רוב הממשלות דחו את ההתמודדות איתה ואפשרו לטרגדיה לתפוח לממדים עצומים. למעשה, למדינה הייתה אסטרטגיה אחת במהלך השנים - דמוניזציה של הבדואים, שהוצגו כפולשים שזוממים להשתלט על אדמות הנגב.
האמת ההיסטורית היא שהבדואים היו בנגב הרבה לפני המדינה (ב-1948 חיו בנגב כ-65 אלף בדואים). אמת נוספת היא שחלק ממי שמכונים כפרים לא מוכרים, נוצרו כשלאחר קום המדינה החליטה הממשלה לרכז את הבדואים באזור מסוים של הנגב (ה"סייג") וסילקה אותם מאדמותיהם המקוריות. בתחילה הובטח להם שמדובר בגירוש זמני, אבל הזמני הפך לקבוע.
במקביל, הבדואים
הוויכוח ההיסטורי והמשפטי על זכויות קרקעיות חשוב פחות כרגע. מה שחשוב הוא העתיד. מה שחשוב הוא מה עושים עם 36 כפרים לא מוכרים, שבהם מתגוררים כ-70 אלף בני אדם בתנאים מחפירים.
כדי למצוא פתרון הוקמה ועדה בראשות השופט העליון בדימוס אליעזר גולדברג. ועדת גולדברג קבעה כי המדינה צריכה לעשות ככל הניתן כדי להכיר בכפרים הללו במקום ישיבתם.
לכמה רגעים היה באוויר ריח של פיוס ותקווה, ואז בא הצוות בראשותו של אהוד פראוור, שכביכול נועד ליישם את מסקנות גולדברג, אבל למעשה התעלם במופגן מהבדואים (בצוות לא היה אפילו נציג אחד של הציבור הבדואי) ונתן להם סטירה מצלצלת. לפי ההערכות, יישום מתווה פראוור כרוך בהריסת בתיהם של אלפי בדואים, אם לא רבבות.
אם זה לא מספיק, צצה בישורת האחרונה מעורבותו של יעקב עמידרור. מעניין אם כדי לפתור בעיות הנוגעות לתושבי רעננה או עפולה, היה ראש הממשלה מזעיק את ראש המטה לביטחון לאומי. האפליה זועקת: במהלך העשורים שבהם המדינה מסרבת להכיר בזכותם של רבבות בדואים לקיים אורח חיים כפרי ומנסה לכפות עליהם להסתפח ליישובים עירוניים, הוקמו בנגב עשרות יישובים יהודים בעלי אופי קהילתי, חקלאי וכפרי, בנוסף לכ-30 חוות בודדים.
המסר שיוצא מירושלים ברור: הבדואים הם אויב, והמערכת התכנונית היא הכלי להיאבק בהם. יחס כזה, סופו לחזור כמו בומרנג. ממשלת נתניהו זורעת רוח, וכולנו נקצור סופה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם