מבוא לתקשורת: העיקר הוא לא התואר
ד"ר יריב בן אליעזר לא מוכן לשתוק אחרי שהוא קרא מאמר המבהיר לסטודנטים לתקשורת כי סיכויי ההצלחה וההשתכרות שלהם נמוכים
מכיוון שבאחרונה פורסמו כאן הגיגים של אנשי אקדמיה, המצהירים ביותר משמץ גאווה כי סיכויי ההצלחה וההשתכרות של תלמידיהם נמוכים. חשבתי שמן הראוי לדון כאן בקשר בין פרופסורים לסטודנטים ובמחויבות ההדדית שלהם.
במרצה לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצלייה נטלתי על עצמי שלוש משימות עיקריות: הראשונה – ללמד את תלמידי את חשיבותה של הענווה, כדי שיבינו כי לא התואר הוא העיקר אלא האישיות של בעליו. שנית - להקנות לתלמידי מיומנויות וידע מקצועי, שיאפשרו להם להשתלב במערכות התקשורת או במחקר אקדמי. השלישית - לחנך את תלמידי לחשיבה ביקורתית ולאימוץ קוד אתי מקצועי, כדי שיתרמו לשיפורן של מערכות התקשורת ויימנעו משימוש לרעה ביכולותיהם ובמעמדם.
אני מקווה שרוב תלמידי מפנימים את הערכים שאני מנסה להקנות להם. אני יודע שיש מעטים ביניהם שלא עשו זאת ועל כך אני מצר. אני מאמין שההבדל העיקרי ביני לבין תלמידי מתבטא בניסיוני ובמרום גילי. כאיש תקשורת ותיק אני מאמין, שהן בהוראה והן בניהול קמפינים מן הראוי להסתכל ל"צאן מרעיתך" בגובה העיניים. כך הוגן יותר. כך יעיל יותר.
אני מציע לכל סטודנט, ובעיקר לאלה הלומדים תקשורת, כי יצטיידו בסיכה חדה וינסו לפוצץ כל "בלון" שלדעתם
נופח מעל לממדיו. הניסיון שלי מוכיח כי רוב הסטודנטים שלי השתלבו
במערכות התקשורת, הן כחוקרים והן כאנשי מעשה. כולם עושים את מלאכתם נאמנה, אך לא שמעתי על איש מהם שהש... "עלה לו לראש". אני מאמין שגם לי יש חלק בדבר.
השתתפתי פעם בפאנל אקדמי על תעמולה, ומשתתף נוסף נזף בי על שאני "עושה כסף" בניהול קמפינים. התנצלתי על השימוש ה"נלוז" ביכולותי ובידע שלי, אך הבהרתי כי יש לי "קווים אדומים" אחרים: אני לא אשתתף ב"אח הגדול", או "באחות הקטנה", או חלילה אסנגר על "ערכה החינוכי " של תוכנית "הפוליגראף". סתם שאלה של טעם טוב או טעם אישי. אני בז למי שהולך עם שלט על חזהו ובו תוארו האקדמי. גם זאת שאלה של טעם טוב בעיני.
אני מאמין שיש לשבץ גם אנשי אקדמיה בין "מקבלי ההחלטות" בארגוני התקשורת, אם כי הייתי מעדיף על פניהם יוצרים, סופרים ופילוסופים. ברוח הפלורליזם התרבותי המקודש עלינו, יש לגייס גם "מומחים" מהאקדמיה. במקרה דנן הפרופסורה אינה תנאי מספיק והכרחי. יש בין עמיתי סקסיסטים למהדרין, או סוגדי הרייטינג כחזות פני הכל. אני מקווה שאנשים כאלה לא יקבעו את מדיניות התקשורת או את הערכים הרצויים לחברה הישראלית. ונאמר "אמן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם