אפס סובלנות לאלימות במערכת החינוך

שר החינוך במאמר מיוחד למעריב: במקרה החמור שאירע בבית הספר בבאר טוביה פעל בית הספר נכון כשהרחיק מיידית ולצמיתות את התלמידים שהרימו יד על מורתם. בכך סומנו גבולות ברורים: לא ניתן להיאבק באלימות ללא הצבת גבולות וללא ענישה תקיפה

גדעון סער | 18/3/2010 4:00

שנים רבות מדי היה המאבק באלימות בשולי סדר היום החינוכי. אולי גם בשולי סדר היום של החברה הישראלית. החברה הישראלית הפכה לחברה אלימה, והדבר ניכר כמעט בכל מקום - ברחוב, בכבישים, במגרשי הספורט ובמקומות הבילוי. בתי הספר אינם איים מרוחקים מהחברה. הם חלק ממנה. במידה מסוימת הם בבואתה, והרעות החולות של החברה משתקפות גם במערכת החינוך.

- מסמך: מורה מספרת כיצד הותקפה על ידי תלמיד

בישראל לקחה על עצמה מערכת החינוך משימה קשה: להתמודד גם עם תלמידים קשים, תוך מאמץ להחזיקם במערכת. אין זה דבר מובן מאליו. אבל גם לכך יש גבול. תיאוריות אולטרה ליברליות הרסו כל חלקה טובה במערכת החינוך וכרסמו בסמכויות המורים והמנהלים. היום אנו נדרשים להגיע לנקודה מאוזנת יותר.

לפני תחילת שנת הלימודים הנוכחית הצבתי את המאבק באלימות במערכת, שיפור האקלים הבית ספרי וחיזוק הסדר והמשמעת במקום מרכזי בין יעדי המשרד. בעיני אין זה נושא שולי או פחות ערך. אני משוכנע שיש קשר וזיקה ישירים בין אלימות, משמעת ואקלים בית ספרי לבין הישגים לימודיים. אם זמן השיעור אינו מנוצל אפקטיבית ללימודים אלא משמש כזירת מערכה בין מורים ותלמידים - התלמידים יידעו פחות.

מהגדרת היעד נגזרו המעשים. חוזר מנכ"ל מפורט התווה את גבולות המותר והאסור והקנה סמכויות ענישה במקרים המתאימים. הוקצו תקציבים להדרכה ולהטמעת המדיניות החדשה, בדגש על בתי ספר רוויי אלימות. הובלתי, במהלך מהיר שזכה לרוב גורף בממשלה ובכנסת, לתיקון חוק זכויות התלמיד. שינוי זה מאפשר לבתי הספר להרחיק מיידית ולצמיתות תלמידים בעקבות מקרי אלימות חמורים. אפשרנו ייצוג לבתי הספר בהליכי ערעור של תלמידים והורים על החלטות כאלה. הרחבנו תוכניות לשיח רגשי בין מורים ותלמידים.

בית הספר בבאר טוביה פעל נכון

במקרה החמור שאירע בבית הספר בבאר טוביה פעל בית הספר נכון כשהרחיק מיידית ולצמיתות את התלמידים שהרימו יד על מורתם. אין זה רק עונש. בכך סומנו גבולות ברורים. לא ניתן להיאבק באלימות ללא הצבת גבולות וללא ענישה מיידית ותקיפה במקרים כגון אלה.

ללא שינוי החוק שאותו יזמתי לפני כמה חודשים לא היו לבית הספר כלים אלה. התלמידים היו מגיעים למחרת לבית הספר ופוגשים בכיתה את המורה שאותה היכו, עד לחלוף הזמן לערעור, ולאחר מכן עד למיצוי זכות הערעור. המערכת הייתה חסרת אונים ונטולת כלים יסודיים למילוי תפקידה.

אנחנו ממשיכים. באחרונה החלטתי על תלבושת אחידה חובה בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים החל מתחילת שנת הלימודים הבאה. לצדו של מטה "עיר ללא אלימות" אנחנו נערכים להכניס תוכנית זאת למאות בתי ספר בעשרות רשויות מקומיות במהלך 2010. והחשוב מכל: אנחנו נותנים גיבוי למורים ולמנהלים הפועלים לביצוע מדיניות זאת. הם כבר לא לבד במערכה, כי זוהי המערכה על חינוך ילדינו ועל דמותה של החברה.

גם על ההורים ועל הקהילה לתת תמיכה וגיבוי

לבית הספר, כדי שיוכל למלא את תפקידו. מלאכת החינוך אינה מתחילה בבית הספר ואינה מסתיימת בו. בעידן שבו נפגעה הסמכות ההורית - על ההורים להימנע מלתרום לקעקוע סמכות המורה והמינהל. כהורים עלינו לחנך לכיבוד המורים ולהימנע מ"תמיכה" אוטומטית בילדינו בכל מקרה.

זוהי רק תחילת הדרך. מצפה לנו עבודה קשה ומפרכת. אנו ניבחן בהתמדה ובנחישות. אין כאן קסמים. יש סימנים (בדוח המיצ"ב האחרון ובדוח ראמ"ה על "אופק חדש") לירידה מתונה ברמת האלימות במערכת. אבל עיקר העבודה עוד לפנינו. המאבק באלימות ובהתבהמות החברה משתלב במאבק למען מעמד המורה וכבודו. את שני המאבקים ננהל בהתמדה ובנחישות. בכוחנו להצליח.

הכותב הוא שר החינוך