לא יבוא ממזר בקהל ה'
מה עושים כאשר יש חשד שהילד נולד לגבר אחר מחוץ לנישואים? תתפלאו, לא ממהרים לבדוק זאת. כדי למנוע את כתם הממזרות והשלכותיו - סירב בית משפט לאפשר בדיקת אבהות
אם יוכרז אורי כבנו של עופר, מעמדו האישי ישונה לממזר, כיוון שאמו הרתה לאיש בעודה אשת איש אחר. הכלל המנחה בהלכה היהודית הוא: "רוב בעילות אחר הבעל", כלומר ההנחה היא שהילד הוא פרי זרעו של הבעל ויש להימנע ככל האפשר מקביעת ממזרות. זאת משום שלממזרות השלכות קשות (בראשן פסלות חיתון ליהודי/ה) והיא עוברת בירושה מדור לדור עד סוף כל הדורות. "לא יבוא ממזר בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה'" (דברים כג, ג).
לפני כשנה תוקן חוק מידע גנטי. בסעיף 28ה נקבע כי כאשר קיים חשש לממזרות על פי דין תורה, על בית המשפט לפנות לנשיא בית הדין הרבני הגדול לקבלת חוות דעתו בדבר החשש האמור ובדבר האפשרות לערוך את הבדיקה באופן שימנע את הפגיעה בכשרות המשפטית של קטין. חוות הדעת של נשיא בית הדין תועבר ליועץ המשפטי לממשלה וזה יעביר חוות דעתו לבית המשפט. הסעיף מצמצם מאוד את מרחב שיקול הדעת של בית המשפט, ומעתה אין הוא רשאי להורות על עריכת הבדיקה, אלא אם מצא כי יש צורך בעריכתה לשם מניעת סכנת חיים או נכות חמורה בלתי הפיכה לאדם.
ב-6 בדצמבר 2009, השופט איתי כץ בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, יישם את התיקון האמור, בתביעה שהגיש עופר כנגד מירב. עופר ביקש מבית המשפט לקבוע על פי הראיות שבתיק שאורי הוא בנו הביולוגי. לחילופין ביקש, שבית המשפט יצווה על המעורבים בפרשה (עופר, מירב ואורי) לערוך בדיקה לסיווג רקמות אשר תוצאתה תקבע כי הוא האב. עופר ביקש עוד, לצוות על הסדרי ראייה וביקור משותפים לו ולמירב עד להכרעה סופית בתביעת המשמורת שהגיש.
עופר טען כי הוא ומירב ניהלו קשר רומנטי אשר הוביל לפירוק התא המשפחתי של כל אחד מהם וללידתו של אורי בשנת 2004. אורי נולד שבעה חודשים לאחר גירושיה של מירב מדני. על פי פרטיו של אורי במרשם האוכלוסין, שם אביו הוא דני.
לדברי עופר, מירב חטפה את אורי מביתו והיא פועלת להרחיקו ממנו, בין היתר באמצעות הפסקת שיחות הטלפון שלו עם הילד ובאמצעות מניעת ביקוריו אצלו. עופר הוסיף, כי מירב נהגה כך בתגובה לתביעת רכוש שהגיש נגדה תוך שהיא עושה שימוש בקטין כקלף מיקוח.
עופר פירט בכתב התביעה ראיות המבססות, לשיטתו, את אבהותו על אורי גם ללא עריכת בדיקת רקמות. הוא צירף מכתבי אהבה שכתבה לו מירב
בהסתמך על פסיקה, לפיה "טובת הילד" היא אשר צריכה להנחות את בית המשפט, עופר טען כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת שטובתו של אורי מחייבת שהילד יהיה משויך לאביו ולמשפחתו כפי שהיה לאורך ארבע השנים הראשונות לחייו.
מירב מצידה התנגדה לתביעה על שני רבדיה. היא לא הסכימה לבדיקת הרקמות או לדיון בראיות הנסיבתיות שהציג עופר. היא ביקשה לדחות את התובענה על הסף הן בשל החשש ממימזור הילד והן בשל זכותו של הקטין לשמירה והגנה על טובתו. לטענתה, מעבר להשפעה החמורה של כתם הממזרות שעלול לדבוק באורי, טובתו של הקטין מחייבת להימנע מבירור זהותו של האב, בשל "קשייו האישיותיים" של עופר. לדבריה, קשר בין אורי ועופר עלול להזיק לשלומו הנפשי, לדרך חינוכו ולהתפתחותו של אורי. היא רואה בקשר כזה משום סכנה חמורה לילד.
מירב גם דרשה שבית המשפט יקבל חוות דעתם של נשיא בית הדין הרבני הגדול והיועץ המשפטי לממשלה, כנדרש בחוק, ואם יתברר שקיים חשש שהבדיקה תיפגע בכשרותו של הילד וכי אין דרך לעריכת הבדיקה ללא פגיעה כזאת, על בית המשפט להימנע גם מלדון בראיות החיצוניות שהביא עופר להוכחת אבהותו הלכאורית.
בית המשפט אכן פנה לנשיא בית הדין הרבני הגדול, הראשון לציון הרב הראשי לישראל, שלמה משה עמאר. הרב עמאר, הידוע כמי שידו רב לו בדיני פסלות חיתון, התרת עגונות וממזרות, הצדיק לחלוטין את התנגדות האם לעריכת הבדיקה, באשר היא "עלולה לגרום לפגיעה חמורה בכשרותו של הקטין לנישואין לפי דין תורה ולמנוע מבית דין רבני להתירו לנישואין בעתיד". הרב הוסיף כי הוא אינו מכיר דרך לעריכת בדיקה באופן שימנע פגיעה בכשרות הקטין ולפיכך אין מנוס מן המסקנה שלא לאשר בדיקה מכל סוג שהוא.
בהתבסס על חוות הדעת של הרב עמאר, ומשאין מדובר במקרה שהבדיקה נדרשת לשם מניעת סכנה לחיי אדם או נכות בלתי הפיכה, גם היועץ המשפטי לממשלה הביע עמדתו כי אין לערוך בדיקת רקמות. לשיטתו, מתן אפשרות להוכחת אבהות בדרך של הבאת ראיות אחרות, עוקפת את החוק ועלולה להוביל לתוצאה שאותה ביקש המחוקק למנוע והיא פגיעה בכשרותו של הקטין. לכן לדבריו, יש לנהוג במשנה זהירות, לדחות את התביעה על הסף "ולהותיר את הקטין בחזקת כשר מבלי ליצור ראיות נוספות העלולות לפגוע בו בעתיד".
באמצו את חוות הדעת ובהסתמך על דברי השופט אליקים רובינשטיין בבית המשפט העליון - לפיהם "גישת ההלכה היא לחפש דרכים למנוע הכרזת אדם כממזר, שקשה לראות פגיעה גדולה הימנה בכבודו של אדם" - דחה בית המשפט את התביעה. אורי נותר רשום כבנו של דני. בניגוד לטענתו של עופר, הוסיף השופט כי אין כל תביעה תלויה ועומדת לעניין המשמורת והסדרי הראייה.
יודגש כי אין בדברים דלעיל משום ייעוץ משפטי או המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. לכל מקרה נסיבותיו הפרטיות ויכול שהאמור כאן אינו מתאים לו. אין להסתמך על המידע, וכל העושה כן עושה זאת על אחריותו בלבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם