מט למחמוד עבאס
הדיון באיחוד האירופי על הכרת מזרח ירושלים כפלסטינית הוא הישג נדיר לאבו-מאזן: סוף סוף הוכיח יו"ר הרשות לישראל ולחמאס כי ידו על העליונה בזירה הדיפלומטית
- לא חשוב מה יאמרו הגויים/ ארז תדמור
ומה הם בסך הכל עיקרי ההחלטה? מה כל כך מרחיק לכת בה? שירושלים היא בירת שתי המדינות? שהמדינה הפלסטינית תקום על בסיס קווי 67', עם שינויים המוסכמים על שני הצדדים? שצריך להפסיק את הבנייה בהתנחלויות? עם יד על הלב – למישהו היה ספק שזוהי עמדתה של אירופה?
אני אפילו אגלה לליברמן ולחבר מרעיו סוד קטן: זוהי גם עמדתה של ארצות הברית. זאת הסיבה העיקרית שבגינה כל נשיאי ארצות הברית, קלינטון, בוש ואובמה, ממשיכים ודוחים את החלטת הקונגרס להעביר את השגרירות האמריקאית מתל אביב לירושלים.
אבל מאז שליברמן נכנס למשרד החוץ, המשרד משחרר תגובות ילדותיות ברוח: "כולם אנטישמים – הכל פוליטיקה", כאילו נשמעה מפי ישראלי מצוי שצופה בהצבעה אירופית באירוויזיון ולא בהצבעה במוסדות האיחוד בבריסל. בכלל, במשרד החוץ הליברמני כל העולם נגדנו.
השבדים מתחסדים וצבועים, לונדון מאכזבת בעמדותיה, טורקיה מוסלמית-פונדמנטליסטית והסינים, איך הם מעזים לבקר את הבנייה בשכונת גילה?
ככה זה כשהתקשורת הישראלית עובדת
אבל מאז שנכנס ללשכת שר החוץ, קיבל ליברמן חותמת כשרות מפרשנים שרוצים לטפח מקורות. ככה גם חוסיין אובמה הופך להיות האנטישמי החדש, למרות שעמדתו אינה שונה מעמדתם של קודמיו בתפקיד. בהבדל אחד: אובמה רוצה מעשים ולא דיבורים.
מה שהכי מאכזב את משרד החוץ הוא שאף אחד באירופה לא משתאה אל מול ההחלטה הדרמטית להקפיא את הבנייה בהתנחלויות. מה לעשות? באיחור של כמה שנים טובות קיבלה ישראל החלטה המהווה אחיזת עיניים – הקפאה מלאה סייגים, המאפשרת במקרים רבים בנייה של בתים, דירות ויחידות דיור.
והחוצפה של העולם, לאסור עלינו לבנות בגילה. לא יודע אם סיפרו לליברמן ולצבא הכתבים והפרשנים שגייס לאחרונה, אבל גילה היא עדיין שטח שישראל כבשה בשנת 67'. נכון, לאיש אין ספק שגילה תהיה חלק מישראל, כמו גם גוש עציון ושאר גושי ההתיישבות. אבל מה בסך הכל מצפים מאיתנו? לא לקבוע עובדות בשטח, עד להסדר הקבע.
אז אף אחד לא מתרגש מהדרמה המדומה שיצר נתניהו. ראש הממשלה מנסה להראות לעולם שאפילו הקפאה זמנית מלאה חורים גורמת לו להקרבה אישית – מחאה אלימה על לא מאומה. כאילו שאף אחד לא שם לב שמדובר במשחק בו התפקידים ידועים מראש. אני (ביבי) אשופכם ראש, אתם (המתנחלים) תשופוני עקב ואני אלך לשמאל ולעולם ואגיד: שופוני יא-נאס, אני מקריב את עצמי פוליטית כי אני בכנות רוצה להביא שלום.
אבל אבו-מאזן לא נלחץ, לא מישראל שנושפת עליו בקיפאון מדיני ולא מחמאס, שחושב להשתלט על הרשות הפלסטינית לאחר שמאות אסירים ישתחררו במסגרת עסקת שליט. מאז שנת 2005 הוא למד לקח. אז התעקשה ישראל לסגת מעזה חד-צדדית, החלטה אומללה שנועדה גם כן למכור לעולם מצג שווא על הקושי שבפינוי התנחלויות.
אם היינו מנהלים משא ומתן עם אבו-מאזן, אפשר היה להציג את פינוי רצועת עזה כהישג של המשא ומתן, במקום הישג של רקטות הקסאם של חמאס. אפשר היה גם להגיע להסכמה על מתן אזרחות פלסטינית למתנחלים שלא רוצים להתפנות, במקום לגרש אנשים טובים מהבית. אבל בהתנתקות היינו גיבורים על חלשים - על הפלג הכי לא קיצוני, הכי "נחמד".
אבו-מאזן לא מוכן לאפשר לישראל לסנדל אותו שוב. הפעם הוא מנהל מערך דיפלומטי עיקש, שיביא להכרה בינלאומית בתנאי הבסיס למשא ומתן. מבחינה פוליטית פנים-פלסטינית, מדובר יהיה בהישג גדול יותר מכל עסקת אסירים שהיא. מבחינה בינלאומית, הדבר כבר מפנה את רשפי הלחץ לעברה של ישראל.
כיהודי, ציוני וישראלי, אני רוצה לומר תודה לאבו-מאזן ולהריע לו. הוכחת, כבוד הראיס, שאתה הולך באמת ובתמים בדרך שאינה דרך הטרור. הלוחמה הדיפלומטית שלך היא לוחמה למען שני העמים, לוחמה נגד הכאוס שרוצה חמאס, מחד, ונגד הקיפאון שרוצה ישראל, מאידך.
פתחת לי צוהר של תקווה שההחלטה האירופית היום תתקבל גם במועצת הביטחון של האו"ם. אולי אז יבינו כל אותם פרשני חצר, כל אותם מקרתיסטים חדשים ורודפי שמאלנים ושוחרי זכויות אדם, כי לעולם נמאס ממשחקים ומהתפלפלויות מיותרות. ישראל לא לבד, היא לא יכולה לעשות מה שהיא רוצה.
נא להמתין לטעינת התגובות
