הנכדים לבית זייד: אנחנו נלחמים על הבית
שבועיים לאחר פרסום מעריב על הקרדיט לגילוי מערות בית שערים חוששת משפחתו של אלכסנדר זייד שהמדינה תשים ידה על הפסל של סבא
-רועה משייח' אברק: אני גיליתי את המערות
-בניו של נחום מרון נגד אלכסנדר זייד והעז
רויטל וייס צילום: מקס ילינסון
מבחינת סטטוס, יש הבדל גדול. השם "אתר עתיקות" ניתן למבנים לא מעטים שנמצאו על שפת הדרך. בארץ יש כ-20 אלף כאלה. גן לאומי הוא בפיקוח רשות הטבע והגנים, נעשות בו עבודות פיתוח, יש שעות כניסה, קופות, שטח מגודר. 67 מפוזרים כאן, כשהמפורסמים נמצאים בציפורי, בקיסריה ובבית שאן. בית שערים הוא כבר ממש כזה. רשות הטבע והגנים חולשת עליו, קופות יש בכניסה, מרכז המבקרים פעיל והעבודות בעיצומן. רק ההכרזה עליו כגן לאומי עדיין לא נעשתה, וזה פרט חשוב להמשך הסיפור.
"ישנן תוכניות מתאר, זו לא איזו קפריזה של רויטל וייס", מסבירה וייס, מנהלת האתר. "אנחנו חושבים שצריך לשמור על הנוף. כשאתה עומד על הגבעה אתה רואה את הכרמל, עמק יזרעאל ועמק זבולון. אתה מדמיין את מלחמות מדיין ושאול. כל ההיסטוריה שלנו כאן. אני רוצה לראות עד המוחרקה, ללא הפרעה, ולכן אני מקדמת את האתר להכרזה - כי כעת אני לא יכולה לעשות שום פיתוח".
אלא שאז מגיעה הבעיה האמיתית: מטרים ספורים מהכניסה לגן הלאומי העתידי נמצא בית זייד, יישוב קטן, הכולל 12 משפחות וכ- 50 איש. זה המקום שאליו הגיע אלכסנדר זייד בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת, שם גידל את ילדיו, והיום אלה נכדיו וניניו שגרים במקום ומפעילים אותו. שטחי המרעה של אבישי זייד נמצאים בדיוק בתוך התוכניות המפורטות של הגן הלאומי. "כשישבנו בזמנו עם רשות הטבע והגנים, אמרתי' תיררגעו, גם אנחנו ירוקים. מה שאתם רוצים, אני רוצה'", אבישי נאנח.
"אבל הם רוצים את הכל, אז מבחינתנו הם עכשיו האויב ובעיניהם אנחנו רעים. תחשוב שאת הבית שלך היו רוצים להפוך לאתר לשימור, לא היית מתנגד?". לאנשי בית שערים יש גרסה אחרת. לפי מידע מודיעיני שהגיע לידיהם, מתוכננת בבית זייד הרחבה, הוספת קוטג'ים לנוף הבתולי. ולזה הם לא ייתנו את ידם. "מה, אני אימפריאליסטית?", וייס שואלת וממהרת לענות. "היו שמועות שבשטח החקלאי מתכוונים לשנות ייעוד, ואני רוצה לשמור על הירוק. מסדרון אקולוגי. ביקשתי שייתנו לי עד הקישון, שכל השטח הזה יהיה גן לאומי. אמרו לי 'תרגיעי, תבקשי משהו שאת יכולה לקבל'. בסוף הוחלט שיקראו לזה 'שטח חקלאי מיוחד'. זה אומר שלא יוכלו להקים חממות או לבנות שם".
אני גן לאומי
וייס לא מתקרבת לבית זייד בגלל היחסים העכורים עם אנשי המקום. היא יודעת בדיוק איך היא נתפסת אצלם. "זה טירוף", מבהירה טלי זייד, אף היא נכדתו של אלכסנדר. "ברגע שיש עוד בעל בית על השטח, חוץ ממינהל מקרקעי ישראל, אתה לא יכול לתקוע מסמר בלי שיאשרו. אתה תלוי בחסדיהם.
מי שאומר שיש לנו תוכנית להרחבה, שיביא מפה ויראה. מותר לכל אדם להגיש תוכניות על השטח שבמשבצת שלו. עדיין שואלים למה נותנים למשפחה קטנה להיות יישוב חקלאי? כדאי שיידעו שאילו זו הייתה אדמה פרטית אז באמת היינו עשירים. היינו מתחילים לחלק דונם אחרי דונם וקונים ג'יפ. אבל האדמה היא של מינהל מקרקעי ישראל".
אלכסנדר זייד צילום ארכיון: פלאש 90
לקחו עמודים עבים וקדחו. תקעו עמודי זווית בתוך שטח עתיקות. קראתי לנציג רשות העתיקות ואמרתי 'תראה מה עשו'. ואיך אני נתפסת? האישה הרעה. רק שתדע, המנדט שלי הוא לשמור על השטח".
אבישי רתח כששמע את הגרסה. "היא מציגה לך תמונה מעוותת", טען . "אנחנו לא חיים במערב הפרוע, יש גוף שנקרא רשות המרעה, שנתן תקציב עם מפות ואישורים. לא גידרנו באופן עצמאי, ולמה שאני לא אגדר
את שטח המרעה כמו שאתה מגדר את הגינה שלך?". לאתר ההיסטורי ולבני המשפחה יש נקודת חיכוך מרכזית בתולדות העימות - הפסל של אלכסנדר זייד, שעומד בתחום המיועד לגן לאומי ומושך לא מעט מבקרים. וייס רוצה להכליל אותו במתחם שעליו ישלמו דמי כניסה, ואילו המשפחה מסרבת בתוקף.
"איזור הפסל מוזנח, מלוכלך ואף אחד לא מנקה אותו", מספרת טלי זייד. "רשות הטבע והגנים הייתה יכולה לשלוח פועלים ולהתאמץ, אבל אמרו לנו 'לא מוכרים כרטיסים, אין הכנסות, לא מנקים'. אנחנו חושבים שאנשים לא יבואו אם זה יעלה כסף ואנחנו מעוניינים שהגישה תהיה כמו לאריה השואג בתל חי. שמעתי שעשו סקר שמגיעים לאתר 60 אלף איש בשנה, מתוכם 6,000 משלמים כרטיס והשאר רק לפסל. למה? כי זה לא עולה. חשבו שאם יכניסו את הפסל לגן הלאומי, כל ה-60 אלף ישלמו".
זייד לא היה חזיר
וייס מודה שהכנסות הן דבר נחוץ. "אנשים עושים פיקניקים, כתובות אש, ומי ינקה? במשפחה אמרו לי 'לא. הפסל צריך להיות פתוח לציבור', אמרתי להם 'קחו את הפסל, שימו אותו אצלכם בגינה'. אמרו לי 'זה נכס. יש אנשים שגדלו על השומר'". כדי להגביר את השליטה על הכניסה לאתר, וכדי שאנשים הרוצים לבקר את הפסל לא יחמקו מתשלום, הוחלט להזיז את הקופות במעלה הכביש המוביל לבית שערים, אלא שזה יצא איכשהו מול הכניסה לבית זייד. כבר החלו לבנות קופה יפה מעץ, המשתלבת עם החורש, אבל אז, בוקר אחד, עלה משם עשן והיא נשרפה כליל.
המערות בבית שערים צילום ארכיון: אסנת איתן
"תבקר במסעדה, אפשר לחשוב", כועס אבישי באמת. "בן דוד שלי מגדל את העזים, אז הוא ניסה למכור קצת גבינות. אנחנו לא רוטשילד, לא רקנאטי. חקלאים שעסוקים בהישרדות. כואב לרויטל שמשהו לא עובר דרכה". הקרע רק העמיק לפני שנתיים, כשהפסל נפל. היו אלה גנבי מתכת שניסו לגנוב, או סתם בריונים שהחליטו להתעלל. המועצה האיזורית עמק יזרעאל מיהרה לקיים דיון חירום בנושא כדי לבדוק איך ניתן לשקמו.
המשפחה תרמה, מועצת קריית טבעון הוסיפה, רשות הטבע והגנים נמנעה. "למשפחת זייד יש זיקה עמוקה לפסל. נשמע הגיוני, לא? ", אבישי צוחק. "ניסינו לגייס כספים. כל הנוגעים בדבר נתנו, ורק רשות הטבע והגנים התנגדה אפילו כשרצינו לשים תאורה".
רויטל הלכה למסמכים הישנים ומצאה שבעצם מי שתרם להקמתו של הפסל ב- 1940 היו כל מיני גופים, ולכן יש לה מסקנה. "הפסל ציבורי, לא שלהם", קבעה. "הוא נמצא בגן הלאומי. מחר ימצאו פסל של נפוליאון, אז מישהו ייקח אותו? ולמה תאורה, שלא יגנבו אותו עוד פעם? כמה פעמים גנבו את הפסל ב-70 שנים? ". כדי לשבור את הקרח, הזמינה רויטל וייס את טלי זייד לשאת דברים בטקס חנוכת המערות, בסוף החודש שעבר.
עכשיו וייס רצה קדימה. האתר שהיא מנהלת זוכה לשבחים מקיר לקיר. יש לה כמה עובדים, צבא מתנדבים ומטרה רצינית. "כולם אומרים שאני אמוציונלית", היא מחייכת. "אני עונה 'שמתם אותי שומרת ועכשיו אתם מתלוננים שאני קטנונית?'. אני רואה תהליך שהוא כרסום הדרגתי, ולא אתן לזה לקרות".
אבישי זייד ממשיך לרעות את הבקר ולהתרחק מהאתר. קאובוי בשנות ה-2000, מקצוע שהולך ונעלם. "זה מאבק על חקלאות וערכים", הוא אומר בביטחון. "תאר לך שכל תוכניותיה של הרשות יתממשו. זה יהיה עסק מסחרי. אלכסנדר זייד הגיע לפה בחוסר ברירה, ולא מפני שהוא בחר גבעה. הוא לא היה אגואיסט או חזיר, וההורים שלנו היו כמוהו. אנשים צנועים, תמימים. תבדוק עלינו, תראה שתמיד התגוננו".
נא להמתין לטעינת התגובות
