מחסור מדאיג בשחקנים
שרים בכירים מנתחים את כשלי הממשלה, את סדר העדיפויות הלקוי שלה ואת סבך האינטרסים שבו היא לכודה, כאילו הם משקיפים מהיציע ולא חברים בעלי זכות הצבעה בממשלה
גם שר התמ"ת בנימין בן-אליעזר לא חסך את שבט הביקורת מהממשלה: "האסימון עוד לא ירד בממשלה, ואני לא בטוח שב-2020 נגיע ל-10% אנרגיה מתחדשת. הכל תלוי בנחרצות של הממשלה. יש החלטות, אבל יישום? בזה אנחנו אחרונים בעולם". שר התשתיות, עוזי לנדאו, תרם אף הוא כמה הצעות לשיפור התפקוד של ממשלת ישראל בתחומי האנרגיה והסביבה.
טוב לדעת שבממשלה יושבים שרים שמחזיקים בעמדות מעודכנות בנושאים החשובים הללו - פעם גם זה לא היה - אבל רגע, זה לא התפקיד שלהם לשנות את אותה מציאות שהם מלינים עליה? 3 שרים בכירים מנתחים את כשלי הממשלה, את סדר העדיפויות הלקוי שלה ואת סבך האינטרסים שבו היא לכודה, כאילו הם משקיפים מהיציע ולא חברים בעלי זכות הצבעה בממשלה. כשבן-אליעזר מאשים כי "לממשלה" עוד לא ירד האסימון, למי הוא בדיוק מתכוון?
בנעוריי שיחקתי בקבוצת כדורסל כושלת למדי. במגרש היינו מובסים מדי שבוע, ואחרי המשחקים היינו הולכים לאכול פלאפל ומנתחים בכישרון רב את הסיבות להופעה העלובה. ממשלת ישראל מזכירה יותר ויותר את הקבוצה שלי - יש בה המון פרשנים, אבל גם מחסור מדאיג בשחקנים שמסוגלים לקלוע ולחלץ את העגלה מתחתית הטבלה העולמית.
בעצם, מי אמר שהממשלה לא עושה דבר כדי לחסוך באנרגיה? השבוע, כשהשיק משרד התשתיות את "מהפכת" החיסכון בחשמל, התהדרו ראשיו בהתייעלות האנרגטית שביצעו במשרד עצמו: השקעה של 100 אלף שקל בהחלפת התאורה ובשדרוג המכשירים החשמליים, השיגה חיסכון בחשבונות החשמל שיביא להחזר ההשקעה בתוך קצת יותר משנה. ללמדנו כמה שומנים יש במערכת הממשלתית.
הסכומים שמשרד התשתיות השקיע וחסך הם כמובן טיפה בים, ויש להם משמעות רק אם יהפכו למודל שייושם בכל מתקני הממשל והציבור בישראל. הצעת חוק להתייעלות אנרגטית במבני ציבור וממשל, שנוסחה ברוח מתונה
כששר התשתיות נשאל השבוע אם הוא מתכוון לקדם הצעת חוק משלו במסגרת "מהפכת החיסכון", או שמא להסתפק בפנייה אדיבה למשרדי הממשלה האחרים בבקשה שיצטרפו למאמץ החיסכון, הוא השיב בחיוך, "אני מתכוון לפנות למשרדי הממשלה באדיבות ובנימוס". לא חוק ולא נעליים. טוב שלשר התשתיות יש הומור, אבל מצב משק האנרגיה בכלל לא מצחיק.
על-פי הדעה הנפוצה משתלם להיות עבריין סביבה בישראל: הרווח גדול, העונש - אם בכלל - צנוע. זה נכון במקרים רבים, אבל לא תמיד. פה ושם עברייני סביבה סופגים מהלומה בבית המשפט, אבל הציבור לא יודע על כך, והעבריינים הבאים בתור מרשים לעצמם לזלזל בחוק ובנציגיו מתוך הנחה שאין דין ואין דיין. לחלקם ממתינה בסוף הדרך הפתעה לא נעימה.
תשאלו את ישראל רביב, שהפעיל את שוק רמלה-לוד באזור מפרץ חיפה. במשך 8 חודשים, כך עולה מפסק דין בית משפט השלום בחיפה, כיסה רביב את האזור בשלטי חוצות שקידמו את השוק: בצדי כבישים, על גדרות, עמודי חשמל ותמרורים. פקחי המשרד להגנת הסביבה דרשו ממנו פעם אחר פעם להסיר את השלטים, אבל הוא צפצף ונתפס בקלקלתו לא פחות מ-13 פעמים.
השבוע נגזר דינו- 120 אלף שקל קנס, או 10 חודשי מאסר. אם רביב היה עושה מיליונים בשוק, זה כסף קטן, אבל השופטת רחל חוזה מציינת שהוא פושט רגל, ועבור אדם במצבו תשלום של 6,000 שקל בחודש (על פני 20 חודשים) זה לא עניין של מה בכך. "לכלוך רשות הרבים היא פגיעה באינטרס מובהק של הציבור", פסקה השופטת, "קיימת זכות יסוד לכל אחד מתושבי המדינה לחיים בסביבה נקייה". לתשומת לבם של עברייני השלטים שבדרך.
מוזמנים לפנות לאביב לביא - aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
