מי קובע מהו "עוני"?
דוח העוני של הביטוח הלאומי נותן מצג שווא ומנפח את מצב העניים בישראל. הרי לעולם לא יהיה שיוויון אמיתי בחברה
◄ מי שטוען כי נתוני העוני מנופחים - אינו מבין איפה הוא חי/ רן מלמד
אבל מה זה עוני? הכתבות על דוח העוני לא מספרות זאת, וגם הדוח הרשמי של הביטוח הלאומי שומר את ההגדרה לאותיות הקטנות בשורות התחתונות של הערות השוליים לטבלה שבעמוד 10. לטובת מי שלא הצליח למצוא, "עני" – לפי דוח הביטוח הלאומי - הוא "מי שהכנסתו נטו מעבודה ומהון (לא כולל קצבאות ומקורות הכנסה אחרים כגון רכוש) היא פחות ממחצית ההכנסה החציונית נטו". נשמע מסורבל, כי זה באמת מסורבל.
רובנו סבורים – ובמידה רבה של היגיון – שעני הוא מי שאין לו איפה לגור, או אין לו מה לאכול, או אין לו מה ללבוש. אבל דוח העוני מטעם הביטוח הלאומי, שמנסה וגם מצליח לנפח את מספר העניים בישראל – אולי גם מתוך תקווה להגדיל את תקציבו של הביטוח הלאומי - לא מתייחס בכלל לאינדיקטורים אבסולוטיים כמו מקום לגור או בגדים ללבוש.
דוח העוני גם מבליע את העובדה שרבים מהעניים אשמים, לפחות חלקית, בעוניים, כי הם מתעקשים להביא לעולם עוד ועוד ילדים עניים: 58% מהמשפחות שיש בהן חמישה ילדים או יותר הן עניות לעומת 18% בלבד של המשפחות שיש בהן שלושה ילדים או פחות. הקשר בין ריבוי ילדים לעוני איננו סוד, אז מדוע אותם עניים אינם משתמשים באמצעי מניעה ברגע המתאים?
הניסיון לשיוויון - הקיבוץ - נגמר בפשיטת רגל
לפי דוח העוני, בשביל להיות "עני" מספיק שתרוויח פחות מחצי ממה שמרוויח בעל ההכנסה האמצעית בגובהה במדינה. כשהמשכורות גדלות, ההכנסה האמצעית גדלה ומתנפח גם מספר העניים. זה מה שקורה כמעט בכל שנה, וימשיך לקרות כנראה גם אם המשכורות בישראל יגיעו לרמה של סקנדינביה או לוקסמבורג, וגם אם לא יהיה אזרח אחד שאין ברשותו אי פרטי ומכונית למבורגיני - זאת מכיוון שקו העוני של הביטוח הלאומי מתאר "עוני יחסי" כוזב ולא עוני מוחלט ואמיתי.
זה גם מטעה את הציבור וגם מתעלם מהאמת הפשוטה, שאלוהים לא ברא אנשים שווים: כשם שלא כולנו יכולים לרוץ מהר כמו יוסיין בולט, אלוף העולם בריצת
100 מטר, כך גם אין לצפות שנרוויח כמו ביל גייטס, שיאן העולם בעושר.
במאה הקודמת היו מי שניסו לבנות בישראל חברה שאין בה עשירים ואין בה עניים. הניסיון, שענה לשם קיבוץ, נגמר בפשיטת רגל פיננסית, כי אי שוויון כלכלי הוא דבר טבעי בעוד שהשוויון מנוגד לחוקי הטבע. הבעיה הכואבת בחלוקת ההכנסות בישראל היא לא עצם הפער בין עשירים לעניים אלא העובדה שרבים מהעשירים מתעשרים לא בזכות כישורים, עבודה קשה או אפילו מזל, אלא תודות לקשרים עם השלטונות ועיגול פינות בדרך לזכייה במכרז רווחי או בג'וב נחשק. זה מה שצריך לתסכל את מרבית הציבור, אבל בזה דוח העוני לא מתעסק.
נא להמתין לטעינת התגובות
