דייט עם קינג קונג
בשמורת וירונגה, בנקודת המפגש בין אוגנדה, רואנדה וקונגו, מתגוררות לא פחות מ-700 גורילות ההרים. למרות המראה המאיים הן צמחוניות, נוטות לפתור סכסוכים בדרכי שלום, ומקיימות יחסים בשתי תנוחות לפחות
המפגש בין אוגנדה, רואנדה וקונגו לא יכול להיות מרגש יותר: 700 גורילות שוכנות להן בהרי וירונגה, נקודת החיבור בין שלושת הגבולות המדיניים, המוני פליטים ולועות פעורים של הרי געש. אנשי השמורה מנסים לאפשר להן לחיות בשלווה, אבל אין קץ להפרעות: ציידים קוטלים אותן, חקלאים משתלטים על אדמתם, והמלחמה באזור מאיימת על קיומן. רונן רז, מנכ"ל ומדריך טיולים ראשי ב"אקו טיולי שטח", נסע לשם כדי להביא את סיפורן של הגורילות.
דרך עפר יפהפייה מובילה אל שמורת וירונגה. היא מתפתלת במעלה הרים גבוהים, יורדת אל עמקים צרים ושוב מטפסת אל הרכס הבא. לאחר שעות של ירידה לעמקים וטיפוס על רכסים מתגלה שרשרת פראית של חרוטים געשיים עצומים. קרל אייקלי, זואולוג וחוקר שעקב אחרי גורילות ההרים בביתן שבהרי וירונגה עד מותו, הכריז שזהו המקום היפה בעולם.
למרות אוויר ההרים הקריר, הזענו לאחר צעדה של כמה שעות בסבך. ולמרות הבגדים הארוכים והנעליים הגבוהות, היה גופנו שרוט כולו. "הנה הסימנים הראשונים לגורילות", אמר פקח השמורה, שיבה, והצביע על קליפות לבנות של נצרי חזרן. בין העצים מצאנו צברים רבים נוספים שפיזרו הגורילות על פני השטח בזמן שסעדו את לבם. "כאן הם ישנו הלילה", הכריז שיבה בהמשך הדרך, והורה על משטחי עשב מרופדים בענפים ירוקים ומעוכים. "הקן הגדול הוא של הזכר הגדול, והקנים האחרים הם של שאר הגורילות בחבורה".
ספרנו שמונה קנים. שיבה קבע שהיו במקום תשע גורילות, והראה לנו קן אחד בו היו גללים גדולים ולצדם גללים זעירים. "כאן ישנו נקבה והגור הצעיר שלה", הסביר . "חוץ מזה, אני מכיר היטב את החבורה הזאת ויודע שיש בה תשעה פרטים". המשכנו להתקדם, מפלסים לנו דרך ועוקבים אחר קליפות, נצרים וענפים שבורים, שהותירו הגורילות. שעה חלפה מאז ראינו את הסימנים הראשונים.
לפתע היסה אותנו שיבה בתנועות נרגשות. במרחק מטרים ספורים מאיתנו, מאחורי מסך הענפים והעלים, בקרחת יער, ישבה חבורת גורילות והתבוננה לעברנו. הם היו ענקיים, בעלי פרווה שחורה, פנים רחבות וגבות בולטות, ונראו מופתעים למדי לראות אותנו, אורחים בלתי קרואים שחדרו לביתם. זכר גדול ממדים הביט בנו במבט זועף, הזדקף על רגליו המוצקות וחבט על חזהו. שיבה הורה לנו להנמיך קומה, להתיישב ולהשפיל מבט. הוא החל לחקות קולות הרגעה, כדי לפייס את דעתו של הענק. חשש קל התגנב ללבנו: האם קופי האדם הללו, בעלי המראה האימתני והשרירים העצומים, הם אכן אותם ענקים שלווים וטובי לב שהבטיחו לנו?
רק בראשית המאה הנוכחית נצפו לראשונה גורילות ההרים במרכז אפריקה. משלחת צבאית גרמנית, בראשותו של סרן אוסקר פון ברינגה, העפילה אל שרשרת הרי וירונגה, צפתה ב"קופים שחורים גדולים" וירתה בשניים מהם. חוקרים נוספים שהגיעו לאזור כדי להציץ בחיות המשונות, קטלו אותן אף הם והביאו עשרות דוגמאות חסרות חיים שלהן למוזיאונים באירופה.
למזלם של הגורילות, הגיע למקום חוקר בשם קרל אייקלי, שהתרשם מהם וממקום משכנם, ושכנע את מלך בלגיה להקים את הפארק הלאומי הראשון באפריקה, שכונה "פארק לאומי אלברט", על שם המלך. הפארק נוסד ב-1925 ושמו שונה מאוחר יותר לשמורת וירונגה, שפירושו בשפת קינירואנדה "שמורת ההרים".
בשנת 1963 הגיעה דיאן פוסי האמריקאית למסע ספארי ראשון באפריקה, ובמהלכו פגשה את ד"ר לואיס ליקי. שלוש שנים לאחר מכן, בתמיכתו של ליקי, שבה דיאן פוסי לחיות בקרב קופי האדם, ונשארה עמם במשך 13 שנים. ספרה "גורילות בערפל" תורגם לשפות רבות, זכה לעיבוד קולנועי, ועורר עניין רב בגורלם של הגורילות.
דיאן
למרות גודלם וכוחם הרב ולמרות המראה המאיים (הזכרים עשויים להגיע לגובה של 1.80 מטרים, ומשקלם ל-200 קילוגרם), הגורילות צמחוניות לחלוטין וחוטאות רק באכילת נמלים. בדרך כלל, הן רודפות שלום, ואת הסכסוכים הפנימיים הן פותרות באמצעות מחוות איום. עם זאת, סכסוכים בין חבורות יריבות עלולים להוביל לקרבות אכזריים שאבדות בצידם.
על כל אלה יעידו מכרינו החדשים. בקרחת היער נותרו מונזרו ("אישה מאושרת"), נקבה בוגרת, ומתבגר בן ארבע בשם מבירימבירי ("יחדיו") עסקו בקטיף עלים מן השיחים ובלעיסתם. מתוך סבך החזרן פרץ לפתע מאפיה ("תינוק מגודל"), גור שמנמן, ונדחק אל מונזרו, שהתעלמה ממנו והמשיכה לאכול. אז ניסה הקוף הקטן את מזלו אצל מבירימבירי, שמיד אחז בו, גלגל אותו על העשב ועל גופו שלו, חיבק אותו והתפנה כולו למשחק עליז. רעש ענפים חזק נשמע, וראשה של ניירמוויזה ("אישה יפה וצנועה") הגיח מעל לחזרן וצפה בדאגה אמהית במאפיה הקטן. היא ישבה כך שעה ארוכה, עד שקרס הסבך תחתיה ברעש רב והיא התגלגלה אל העשב ומיהרה להיעלם.
גורילות ההרים חיות בחבורות המונות עד 30 פרטים, 16 פרטים בממוצע לקבוצה. בקבוצה ממוצעת יש שלושה זכרים בוגרים, שש נקבות בוגרות, שלושה מתבגרים וארבעה צעירים. הגורילות מגיעות לבגרות מינית בשלב מוקדם בחייהן: הזכרים בגיל תשע, והנקבות בגיל שבע או שמונה. לנקבות יש מחזור חודשי קבוע, ויחסי המין אינם מוגבלים לעונות ייחום, אך נוטים להתרכז בזמן הביוץ. תנוחות ההזדווגות מגוונות: פנים אל פנים, ומאחור. משך ההיריון הוא כתשעה חודשים.
רק מנהיג החבורה כסוף הגב מזדווג עם הנקבות הבוגרות בחבורה. הזכרים המגיעים לבגרות מנסים לגרש את המנהיג ולהשתלט על החבורה, או מקבלים את מרותו ומקבלים עליהם תפקיד של זכר נחות, העוזר בהגנה על הקבוצה מפני איומים מבחוץ. זכר מתבגר עשוי לעזוב את הקבוצה ולהקים חבורה חדשה, שהוא עומד בראשה. הוא גם עשוי להתקבל לחבורה אחרת, אם הזכר השליט בה מחליט שהוא אינו מהווה איום לגביו. חלק מהזכרים הבוגרים מתאגדים לחבורות של רווקים המבלים את זמנם יחד, עד שיצוץ משהו טוב יותר.
כאשר מצליח זכר להביס את המנהיג ולהשתלט על חבורת גורילות, הוא הורג את הצעירים היונקים, ומעבר את האמהות המיניקות. רק נקבות המטפלות בוולדות מגלות יציבות יחסית ונשארות באותה חבורה במשך חמש שנים לפחות, כדי לטפל בצאצאיהן. חבורות הגורילות חיות בנחלות קבועות ותחומות שמשתנות רק בגלל התנאים האקלימיים, בדרך כלל בהתאם לעונות השנה. גודלן נע בין 20 ל-30 קילומטרים רבועים. לעתים קרובות חופפות הנחלות של שתי קבוצות. כאשר קורה שחבורות נפגשות באותו אזור, דואגים המנהיגים כסופי הגב להכריז על כוחם בטפיחות חזה רמות ובמחוות אזהרה. מפגשים אלה הם הזדמנות לבני החבורות לעבור מקבוצה לקבוצה.
"קבוצת הגורילות הזאת אינה נמצאת כל הזמן באותו מקום," הסביר לנו שיבה. "הם נעים בין אוגנדה לקונגו בחיפוש מתמיד אחר מזון. בחודש דצמבר, כשמתחילה העונה היבשה והחמה, מתייבש העשב ואי אפשר למצוא נצרי חזרן, אז לוקח בינגינגו את כל החבורה לקונגו, אל המורדות המערביים של ההר, שם לח יותר ויש שפע יחסי של מזון. באפריל, כשמתחילים הגשמים, הם חוזרים לאוגנדה ומגיעים לכאן."
נא להמתין לטעינת התגובות
