היום שבו ירדה קרנו של פרס נובל לשלום

בשנת 2009 הוענק הפרס היוקרתי לאובמה, לא על פעילות והישגים אלא על הצהרות, כותרות וכוונות

אמיר זלדנר | 9/10/2009 11:57 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
פרס נובל לשלום איבד בשנת 2009 מיוקרתו וממשמעותו. לצד ג'ימי קרטר, אל גור, יצחק רבין, שמעון פרס, מנחם בגין, לך ולנסה, נלסון מנדלה, אמא תרזה וג'ורג' מרשל יתנוסס מהיום גם שמו של ברק אובמה כחתן פרס נובל לשלום. אבל בעוד שקרטר, רבין, מרשל, מנדלה ואחרים תרמו בפועלם לקידום הדמוקרטיה והשלום – אובמה יצא בהצהרות וסיפק כותרות.
ברק ומישל אובמה בדנמרק
ברק ומישל אובמה בדנמרק צילום: רויטרס

פרס נובל לשלום חולק לראשונה ב-1902 לז'אן אנרי דינן, מייסד ארגון הצלב האדום שמחלק עזרה הומניטארית ברחבי העולם. מאז הוענק לאישים שהגיעו להישגים קונקרטיים בקידום זכויות האדם בעולם, תיווך בסכסוכים וכאלה ששמם חתום בפעול על הסכמי שלום. אשתקד זכה בפרס מרטי אהטיסארי, מדינאי פיני שפעל למען השלום במשך למעלה מ-30 שנה.

שלושה נשיאים אמריקנים זכו בפרס היוקרתי עד שנת 2009. תאודור רוזוולט ב-1906 על ניסוח חוזה השלום בין רוסיה ליפן. וודרו וילסון ב-1919 על הקמת חבר הלאומים וניסוח הסכם השלום אחרי מלחמת העולם הראשונה וג'ימי קרטר ב-2002 על פעילות רבת שנים למען זכויות אדם ותרומתו להשגת השלום בין ישראל למצרים.

הנשיא האמריקני הרביעי שזכה בפרס הוא ברק אובמה. הנשיא אמנם שינה את הרטוריקה המתלהמת של קודמו, אך מה השיג בפעילותו רבת השבועות? שליחו למזרח התיכון ג'ורג' מיטשל מתרוצץ בין רמאללה לירושלים בלי הרבה הישגים או תוחלת, הדיאלוג עם איראן לא ממריא (רק היום איים סגנו של חמינאי להפציץ את ישראל) והעולם המוסלמי לא בדיוק מתקרב למערב ומתנער מהטרור.
אובמה - בחירה קלה ופופוליסטית

ברק אובמה הוא מגה-סלב. הוא נשיא צעיר, כריזמטי ופופולרי בעולם. הוא משתמש בתכונות אלה כדי למנף את מעמדו ומעמד ארה"ב ולקדם את האינטרסים האישיים שלו ושל ארצו. בשבוע שעבר טס אובמה לקופנהגן כדי לקדם את מועמדותה של

שיקאגו לאירוח אולימפיאדת 2016.

הוא הגיע עם אשתו וניסה לשכנע את חברי הוועד האולימפי להעניק את הכבוד לעיר בה התגורר ולמדינה אותה ייצג בסנאט, אך הוועד האולימפי לא הסתנוור וקיבל את ההחלטה ההגיונית והמתבקשת – לקיים את האולימפיאדה לראשונה בדרום אמריקה.

חברי ועדת הפרס באוסלו לעומתם לא עמדו בפיתוי. סימה סמאר ופיאדד קורדובה, שתי פעילות זכויות אדם מאפגניסטן ומקולומביה, היו המועמדות המובילות לפרס. שמן אינו מוכר בעולם וזכייתן לא הייתה עושה את אותו רעש תקשורתי, אך בניגוד לאובמה שתיהן באמת עבדו למען המטרות שמנסה פרס נובל לשלום לקדם.

לאובמה נותרו למעלה משלוש שנים להשלמת הקדנציה הראשונה שלו כנשיא ארצות הברית. כוונותיו טובות, הצהרותיו מעודדות, אך התוצאות עד כה דלות. ניתן לקוות שמדיניותו אכן תמומש, שהעולם בסיום כהונתו יהיה מקום טוב יותר ואלים פחות ואז אולי הוא באמת יהיה ראוי לפרס נובל לשלום.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אמיר זלדנר

 צילום פרטי

עורך דף הבית של nrg מעריב, לשעבר עורך וכתב בגלי צה''ל

לכל הטורים של אמיר זלדנר

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים