מסך ריק וסוד בסוכה
למה לא צפיתי בקלטת של גלעד שליט. וגם בין סוכות למאחזים והחוות ביהודה ושומרון. החיבור האמיתי בין האמונה, הארץ ועבודת אדמה עברית
תארו לעצמכם שאתם צריכים חלילה לבחור מנתח לביצוע ניתוח מסובך. את מי תעדיפו? את המנתח שיודע לעשות את השיקול הקר והמדויק ביותר, או את זה שבמהלך הניתוח יפרוץ בבכי וידיו ירעדו מרוב צער. מי שמערבב רגשות בעבודה הזו אסור לו להיות בחדר הניתוח.
לכן לא צפיתי בקלטת וחמורה בעיני עצם העובדה שקברניטי המדינה נתנו לה להתפרסם ועוד שילמו בעשרים מחבלות תמורתה. בואו ונראה אותם עכשיו, אחרי שכולם ראו את גלעד, נמנעים משחרור סיטונאי של רוצחי חמס שיזרימו לנו גל טרור רצחני חדש – בואו ונראה אותם.
ומכיוון שכך, מכיוון שאין לנו את המנהיגות הנדרשת לסיטואציה הזו, אנחנו האזרחים והחיילים צריכים ליטול אחריות לגורלנו המופקר ולעשות מעשה. על כל ישראלי, בסדיר, במילואים או אפילו סתם אזרח, לעשות את מה שמנהיגיו אינם מעיזים לעשות. עלינו לחתום על מעין "כרטיס אדי" המודיע שבמידה וחלילה וחס אפול בשבי ארגוני הטרור – אני מבקש לא לנהל עבורי שום משא ומתן. יכול להיות שבכך אני גוזר את דיני למוות – אולם ברור לי שבכך אני מונע מעצמי מלשמש נשק ביד המרצחים וחוסך את מותם ושבייתם של ישראלים רבים אחרי.
אני מקווה שיימצא איזה ארגון שייקח על עצמו לנסח ולהחתים את אזרחי ישראל על כרטיסים כאלה. אם לא, אשתדל לעשות זאת בעצמי.
עכשיו אני עובר נושא במעבר מאוד חד משום שהבטחתי לעורך המדור לכתוב השבוע, לכבוד חג הסוכות, על נושא ירוק. אבל פשוט הייתי חייב להתחיל במה שהתחלתי. זה לא סבל דיחוי.
אבל הבטחות צריך לקיים, ובכן כך - אינני יודע מדוע עורכי nrgמעריב החליטו לקשר בין חג הסוכות לטרנד הירוק – האם זה בגלל רונית שבונה סוכה מוארת וירוקה, או בגלל סיבה מוגדרת יותר – בכל מקרה, זו בחירה מוצלחת מאוד. כי כל עניינה של הסוכה הוא לצאת מקירות הבטון שלנו, מתחושת השליטה במצב, אל מציאות אחרת, מציאות רוחנית יותר, טבעית יותר, מציאות שבה אנו מבינים שאנו לא באמת בעלי הבית פה. אם לא רואים קצת שמים וכוכבים דרך הסכך – הסוכה פסולה.
אין זה מקרה שכיבוד הסביבה וחיפושי הרוחניות הולכים יד ביד. מי שמבין שכבר אי אפשר להתייחס אל עצמך כאל א-לוהים ואל סביבתך כאל פח זבל אחד גדול העומד לשירותך, מי שמתחיל למקם את עצמו בצורה צנועה ואמיתית יותר במסגרת יחסי הגומלין שבינו לבין הבריאה, מי שמתחיל לחשוב בצורה שכזו, מתחיל לצמצם את עצמו, וברווח שנוצר כבר יש לא-לוהים מקום להיכנס. ואת כל זה מסמלת הסוכה. יוצאים מהחומריות וחוסים תחת כנפי השכינה.
הציבור לא כל כך מכיר את הסיפור האמיתי שמאחורי המאחזים והחוות ביהודה ושומרון. האנשים הללו שרצו לגבעות, לא חיפשו רק את יישוב
החוות הגדולות ביותר בארץ לגידול מזון אורגני – נמצאות כיום באותם "מאחזים". ביצי חופש, חלב עיזים, שמן זית, יוגורטים טבעיים, יינות בוטיק אורגניים – הצלחה בלתי רגילה.
"ערב שנת השמיטה", אמר לי חבר המגדל גפנים אורגניים ליין באחד המאחזים, "אמרו לי המומחים שאם לא אזמור בשמיטה, ילך לי כל היבול". אבל הבחור החליט שהוא שם מבטחו בהבטחה המקראית "וציויתי ברכתי" למי ששומר שמיטה כהלכתה. "בסוף הגפנים נתנו יבול פי ארבעה עשר מהממוצע", סיים הבחור את סיפורו.
היום אנחנו כבר מבינים שקצת פחות – זה הרבה יותר. מי שהבין שלא הכל בשליטתו, שהוא צריך לחיות בהרמוניה עם הבריאה ועם הבורא, מוצא עצמו מבורך לא פחות ואולי הרבה יותר ממי שלא ידע את סוד הסוכה.
נא להמתין לטעינת התגובות
