יעדי המיחזור יוקטנו - אך הפעם גם ייאכפו
על-פי ההסכם, חברות המשקאות ייקנסו אם לא יעמדו ביעדי המיחזור. בתמורה-החוק לא יחול על בקבוקי ליטר וחצי ומעלה. מנכ"ל "אדם, טבע ודין": "הוויתורים של ארדן לבעלי ההון באים ישירות מכיסו של הציבור". חשיפת מעריב עסקים
◄ טיוטת ההסכם - המסמך המלא
◄ פרשנות: ויתור מוצדק של ארדן או כניעה לבעלי ההון?
על-פי טיוטת ההסכם, המשרד להגנת הסביבה יוותר על כוונתו להכניס גם את בקבוקי המשקה הגדולים לחוק ואף יפחית את יעד האיסוף של בקבוקי משקה קטנים מ-85% ( שבמילא לא נאכף-כיום האיסף בפועל עומד על כ-65% בלבד ) ל-77%. בתמורה, חברות המשקאות יחויבו לראשונה באחריות אישית לעמידה ביעדי האיסוף - וייקנסו במקרה של אי-עמידה ביעדים.
על-פי ההערכות בענף, ההסכם הוא חלק מהבנות מרחיקות לכת יותר, שלפיהן בתמורה לוויתורים יתמכו התעשיינים בקידום חוק אריזות לאומי. חוק כזה, אם אכן יחוקק, יהווה מהפכה אמיתית במיחזור בישראל ויחייב את יצרני האריזות להקים מנגנונים לאיסוף-כמקובל במדינות המערב.
החוק העתידי, אם יחוקק, צפוי לא רק להגדיל דרמטית את היקפי המיחזור של כל האריזות, אלא גם להמריץ את היצרנים לצמצמם את השימוש הבזבזני באריזות. החוק אמור לצמצם את הזיהום ואת בזבוז חומרי הגלם בתהליכי הייצור ולהקל דרמטית את הטיפול בפסולת, מעבר לחיסכון שיניב המיחזור עצמו. אולם ההבנות הללו אינן חלק מההסכם בין ארדן לנשיא קוקה-קולה.
ארדן רואה בהסכם החדש באשר להיקף המיחזור הישג, תיקון הכשלים ההיסטוריים בחוק הפיקדון וצעד ראשון בדרך למהפכה כוללת במערך המיחזור והטיפול בפסולת. ב"אדם, טבע ודין", שאנשיה מלווים את החוק מימיו הראשונים, סבורים שמדובר בהסכם כושל שמהווה כניעה לאינטרסים של חברות המשקאות.
מסמך העקרונות עדיין פתוח לשינויים קלים, אבל ברוב הנושאים כבר הושגה הסכמה. לפי הנקודות העיקריות במסמך, יעד האיסוף של הבקבוקים הקטנים (פחות מליטר וחצי) יעמוד על 77%.
לפי חוק הפיקדון, שנחקק לפני עשור, לחברות המשקאות הוצב יעד איסוף של 85%. אולם תאגיד המיחזור שהקימו (אל"ה-איסוף למען הסביבה) מעולם לא עמד ביעד זה. התאגיד הסתפק באיסוף כ-65% מהבקבוקים וטען שהגדלת ההיקף כרוכה בעלויות שיביאו אותו לפשיטת רגל. חברות המשקאות ניצלו פרצה בחוק, התנערו מאחריות ישירה לכישלון התאגיד לעמוד ביעד, וסירבו להזרים אליו תקציבים נוספים שיאפשרו להגדיל את היקף האיסוף.
בעקבות זאת נוצר מדי סוף שנה מחזה אבסורד,
בהסכם נקבע עוד, כי חברות המשקאות יישאו באחריות ישירה לאי-עמידה ביעד האיסוף-בניגוד לנהוג עד כה. במקרה של אי-עמידה ביעד ישלמו החברות קנס של 30 - 60 אגורות (גובה הפיקדון) על כל בקבוק שלא נאסף.
אחת הבעיות בהסכם היא שתאגיד אל"ה, בניגוד לדרישת "אדם, טבע ודין", לא יפורק וימשיך לבצע את האיסוף בשם חברות המשקאות. כמו כן, ההסכם מותנה בכך שהממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, שבעבר תמכה בפירוק אל"ה, תתיר לו להמשיך לפעול. במשרד להגנת הסביבה מאמינים שלנוכח התיקונים הצפויים בחוק, תסיר הממונה את התנגדותה להמשך קיומו של התאגיד.
חברות המשקאות הצליחו גם הפעם למנוע את החלת חוק הפיקדון על הבקבוקים הגדולים (ליטר וחצי ומעלה). אולם האיסוף שלהם נכנס למסלול חוקי, שמחייב את חברות המשקאות לעמוד ביעד של 50% החל מהשנה הרביעית (ייתכן שהיעד הסופי יוגדל ל-60%). אם החברות לא יעמדו ביעד, חוק הפיקדון יורחב אוטומטית ויכלול החל מ-2013 גם את הבקבוקים הגדולים.
כדי לממש את היעדים, חברות המשקאות מתחייבות לשלש את מספר מתקני המיחזור בארץ (מכ-7,000 לכ-20 אלף) ולהשקיע לפחות 4 מיליון שקל בשנה בחינוך והסברה. ארדן רואה בסעיף הזה התקדמות גדולה לעומת המצב כיום-כשפחות מ-20% מהבקבוקים הגדולים ממוחזרים. ב"אדם, טבע ודין" רואים בכך כניעה מוחלטת לחברות המשקאות, שנהנות באופן מסורתי מתמיכת ש"ס.
מנכ"ל "אדם, טבע ודין", עו"ד ציפי איסר-איציק, אמרה כי "הוויתורים שהשר ארדן עשה לחברות המשקאות באים ישירות מכיסו של הציבור-על חשבון דמי הפיקדון ששילם-כסף שנחסך מקוקה-קולה ומיתר היצרניות, שרווחיהן נאמדים במיליונים. זה מנוגד לכל היגיון סביבתי, כלכלי ומוסרי. שוב הציבור נאלץ לשאת במחיר הדיל הפוליטי, במקום שבעלי ההון ישקיעו ויישאו במלוא האחריות לזיהום הסביבתי הנובע מפעילותם העסקית".
חוק הפיקדון, שנכנס לתוקף ב-,2001 נועד ליצור מנגנון שידאג לאיסוף ולמיחזור הבקבוקים ו"ינקה את המדינה" על-פי החוק, כל בקבוק משקה מפלסטיק, מזכוכית או ממתכת שקיבולתו עד ליטר וחצי(לא כולל מוצרי חלב) מחויב בפיקדון של 25 אגורות.
מאז שהחוק נכנס לתוקף, אסף תאגיד אל"ה, שאותו הקימו חברות המשקאות, כשני מיליארד בקבובים. כיום נמכרים בישראל כ-1.4 מיליארד בקבוקים בשנה, מתוכם כ-750 מיליון בקבוקים גדולים (ליטר וחצי ומעלה) וכ-650 מיליון בקבוקים קטנים. על-פי החוק, התאגיד היה אמור לאסוף 85% מהבקבוקים הקטנים - אולם הוא אינו עומד ביעדים ומסתפק באיסוף כשני שלישים מהם.
באשר לבקבוקים הגדולים, במהלך העשור נעשו כמה ניסיונות להרחיב את חוק הפיקדון כך שיכלול גם אותם, אבל הם נתקלו בהתנגדות של חברות המשקאות, בגיבוי ש"ס. כתוצאה מכך, היקף איסוף הבקבוקים הגדולים, שנעשה באופן ווולונטרי, עומד על כ-20% בלבד.
בשורה התחתונה, הכשלים בחוק וביישומו גורמים לכך שבין חצי לשלושת רבעי מיליארד בקבוקי משקה שנמכרים מדי שנה מזהמים את חופי הים ואת השטחים הפתוחים או מגיעים לאתרי ההטמנה, שם הם תופסים נפח רב ועוברים תהליך התפרקות ממושך, שכרוך בזיהום הסביבה ומי התהום.
נא להמתין לטעינת התגובות
