גבינת דלומי
הגמר הביזארי עשוי להשכיח את העונה המעולה שקדמה לו * זכייתה של רוני דלומי היא רק תזכורת לכך שמוזיקה היא לא הסיפור * הריאליטי חזר * והשופטים מיותרים * “כוכב נולד 7”: המסקנות
2. התקשורת תגיד עכשיו: הפתעה. אבל לא. לא ממש. לא באמת. זה כמה שבועות שהבאזז הדולף מכיוון ההפקה מזמזם רוני דלומי. במצעד האס.אם.אסים היא הובילה כבר בחצי הגמר, למרות (ואולי בגלל?) זלזולם הגלוי של השופטים. בתקשורת ידעו לדווח על התגייסות מרחבית מאסיבית בדרום הארץ לטובתה. מהדחה להדחה התברר שבסיס התמיכה בדלומי גדול מהמשוער. היא נותרה בתחרות גם אחרי ביצועים חלושים וצורמים, נישאת על גלי חמידותה. ככה זה בפופ.
3. “כוכב נולד 7” הגיעה בדיוק לסיום שאליו כיוונה. עונה משונה ומעניינת יחסית, מגוונת מוזיקלית וגדושה בכישרונות שנשרו בזה אחר זה והותירו אותנו עם טריו הביזאר-דה-לה-גמר. ולדי בלייברג ומיי פיינגולד, שתיים מהיציאות היותר קיצוניות שהגרילו האודישנים מעודם, חלפו בדרכם לאילת על פניהם של כוכבים נולדים קלאסיים כמו לירן דנינו, ראם כהן ועומר אדם. קונספציית בנות ה-14 המסמסות קרסה ונמוגה. התוכנית נולדה מחדש.
4. צריך לזכור: פיינגולד ובלייברג תחזקו קריירה מוזיקלית נחמדה גם לפני כל הבלגן. היא תחזור
ל-Disiac ואולי יותר אנשים יבינו שצריך לשים לב ללהקה הזאת. הוא יחזור להופיע מול מעריציו הרוסים וייתכן שירחיב את המעגל לקהילות נוספות בארץ. כמו שהם נראו על הבמה ברגעי ההכרזה הבומבסטיים של צביקה הדר, ההפסד היה ידוע וברור להם מראש. ניכר היה שרווח להם. אף אחד לא יכריח אותם לעשות פסטיגלים.
5. “היא לא נולדה זמרת-על”, נימקה דנה אינטרנשיונל את בחירתה בדלומי בסיבוב הראשון של הגמר, “והיא התאמצה הכי הרבה”. תקראו את המשפט הזה שוב, כי כל החוכמה של “כוכב נולד” טמונה בו.
6. זאת אינה תחרות שירה. זה גם לא קרב ריאליטי לאיתור כוכב הפופ של ישראל. טבעה האמיתי של אימפריית הרייטינג של טדי הפקות היה ברור מהעונה הראשונה - העם רוצה סינדרלות. העם רוצה זיעה ומאמץ. הוא רוצה שהן יעברו לנגד עיניו את תהליך המטמורפוזה מלכלוכית ששרה בקול נרעד לנסיכת פופ מוזהבת. עם הסינדרלים זה לא עבד, כי רובם אוחזים בכריזמה בימתית שלא הייתה מביישת צמחים וחפצים דוממים. העיניים הנוצצות של רוני דלומי מעידות שהיא המנצחת המושלמת.
7. תנו לי צ’יז. תנו לי דאבל צ’יז. מבחינה מוזיקלית טהורה, “כוכב נולד 7” הייתה ערימת גבינה צהובה מותכת. מינימום של רגעים צלולים וזכים, אם בכלל היו כאלה. הרבה דיבורים על “עונת החאפלה” ואז על “עונת האינדי” ובסוף על “עונת ההפתעות”. הרבה רעש שהתעצם לכדי מיגרנה לאומית על החוף באילת. כמה רעש היה שם. כמה זיופים מיוזעים. כמה צרימות מאומצות. אני די בטוח שישראל בר און קדח לי חור פיזי במוח. אבל אז הגיעה נינט.
8. ויכול להיות שמזה הייתי צריך להתחיל: נינט טייב. וואו. זאת אומרת, וואו. אפשר לאהוב או לתעב את הכיוון המוזיקלי שבו בחרה, אפשר להאמין לה ואפשר שלא, אבל היא מזמן לא נראתה ונשמעה כל כך מצוין. פשוט זמרת איצטדיונים. שש שנים אחרי הכתרתה היא בראה את עצמה מחדש. בלילה ההוא בניצנים היו גם לה עיניים מנצנצות מחלומות פריפריאליים, בדיוק כמו אלה שירטיבו את המנצחת הטרייה בעוד דקות ספורות. מעניין איפה תהיה רוני דלומי בעוד שש שנים.
9. דבר אחד בטוח: השופטים די מיותרים. הם אינם יכולים להטיח ביקורת קשה ואמיתית במתמודדים. הם אינם משפיעים על הצבעת המסמסים. תפקידם כרגע מתמצה בהפגנת פנים המומות כשהפייבוריטים שלהם מודחים בקצב הפופ. הצדק היה עמם לאורך כל הדרך בכל הנוגע לכישרונה המוגבל של דלומי, גם כשדירגו אותה אחרונה בתום סולו הפתיחה ואפילו כשהעדיפו את ולדי על פניה (במקרה של אוחובסקי ומרגול). הם צדקו. היו זמרים טובים ממנה. הם רק לא היו כוכבים נולדים טובים ממנה.
10. אף מילה נוספת על צביקה הדר. יש גבול לכמה שאני יכול למחזר את עצמי.
11. “כוכב נולד” הפכה בעונתה השביעית לשואו בידורי מושלם. ההפקה הייתה מלוטשת ומוקפדת בשנים שעברו, אך ב־2009 לחצו טמירה ירדני ויואב צפיר על כפתור הפריקים עד הסוף. הנבחרת הכילה כמות חסרת תקדים של זמרים וזמרות שאינם עשויים מהחומרים הקלאסיים של התוכנית. הקהל הגיב בדפוסי הצבעה לא ברורים שהובילו להדחות מפתיעות ולתהפוכות משעשעות. למרבה הצער, זה גם הוביל את “כוכב נולד” לגמר המביך בתולדותיה מבחינה מוזיקלית. אבל אנחנו פה בשביל לדבר על טלוויזיה.
12. יש אתר אינטרנט לעיתונאים חושבים. קוראים לו “העין השביעית”. בשבוע שעבר התפלאו שם מהמחמאות שהרעפתי על “כוכב נולד” במוסף המיוחד
13. 32 אחוזי צפייה זה מאוד נחמד. הזעם שהטיחו מבקרי הטלוויזיה בשידור הגמר הגדול נבע ברובו מתסכול מוזיקלי. חמיצותם של מחנה מיי ומחנה ולדי בהחלט מובנת. אבל כבר אמרנו - מוזיקה היא לא הסיפור ב”כוכב נולד”. הסיפור, שוב ושוב, הוא הסיפור עצמו. הסינדרלה. השבט שדוחף את המתחרה שלו אל הניצחון הנכסף נגד כל הסיכויים. כל אדם בעל צמד אוזניים ועיניים מתפקדות מבין שפיינגולד ובלייברג הם פרפורמרים שעולים על דלומי בכל פרמטר. אבל אולי זה לא מה שהתוכנית וצופיה מחפשים.
14. עכשיו יש אנטי-קליימקס מריר. סיום עגום לעונה מרשימה. מנצחת שנויה במחלוקת. דיון מוזיקלי סוער והמום. ותראו תראו, הנה הצבע חוזר קצת ללחיים של הפורמט, רגע לפני ש”הישרדות” ו”האח הגדול” השאירו אותו מאחור ובדיוק כשחשבנו שהוא בעצם די תמים וזך. ככה זה בריאליטי.
15. רק תזכורת קטנה לעצמי: בעונה הבאה יש לצפות בגמר על מיוט.
נא להמתין לטעינת התגובות
