חרדים? לא רוצה להכיר אותם
החרדים הקיצוניים רוצים מדינת הלכה, הם רוצים להוליד כמה שיותר ילדים ושהמדינה תשלם. וזה עוד בלי ענייני הצבא והמסים. אי אפשר לגשר על זה. אין ברירה, דרושה הפרדה מוחלטת
כל זה, לצערי, אינו נכון כשמדובר על חלקים מסוימים מהחברה המאוד הטרוגנית של החרדים, שמראש ברור שכל הכללה לגביהם יש בה מן העיוות. ובכל זאת, קשה שלא להכליל. עשרות בשנים הם חיים איתנו לכאורה, בתוכנו לכאורה, ולמעשה אין לנו מושג מי הם ומה הם. אנחנו יודעים כמה עובדות יסוד, כמו זו, המקוממת במיוחד, שרבים מהם אינם משרתים בצבא, שמשפחותיהם גדולות מאד, שחלק מהגברים עוסקים רק בלימוד תורה ואינם יוצאים לעבוד כדי לפרנס את משפחותיהם הגדולות. הם חושבים עלינו, החילונים, דברים הרבה יותר קשים. לא ממש עמדת פתיחה נאותה להתקרבות.
בשבועות האחרונים היתה לנו הזדמנות להכיר אותם טוב יותר. זה התחיל במהומות הקשות בירושלים על פתיחת חניון קרתא בשבת, והתעצם למימדים מפחידים בעקבות מה שמכונה פרשת "האם המרעיבה". חלק מהעניין שמגלה הציבור בגורלו של ילד קטן בן שלוש וחצי, שהורעב כמעט למוות, ובאמו, שעל פי החשד עשתה כל מאמץ על מנת שלא יוטב מצבו הקשה, נובע גם מההזדמנות שניתנה לציבור גדול להציץ לרגע אל עולמם המוזר והלא מוכר של קהילה כמו "תולדות אהרן".
לוותר על החלום של עם אחד
ההיכרות המסוימת לא רק שלא הביאה לאהבה, אלא בדיוק ההיפך קרה. חלחלה אחזה ברבים למראה מאות מאנשי ה"תולדות" הללו, שמגנים בחירוף נפש על אם שחשודה במעשה כל כך נורא. גם מאות הצעירים והילדים שיצאו בשבתות לזרוק אבנים ולהתפרע בירושלים, לא גרמו לאהבה גדולה, אלא להבנה שהשסע הרבה יותר עמוק ממה שידענו, ושככל שאנחנו יודעים - כך הוא הולך ומעמיק.
היכן יכול לעבור הקו המחבר בין חברה חילונית, שמאמינה בערכים של דמוקרטיה, שיוויון וליברליזם, לבין חברה בדלנית, שכל רצונה הוא להשתית כאן מדינת הלכה? למה שנרצה בכלל להכיר קהילה שיוצאת בכל הכוח כנגד רופאים המנסים להציל ילד אחד קטן וחסר אונים. למה שנרצה להתאחד ולהיות "עם אחד" עם כל אותם אברכים אלימים?
אין כל נחמה בכך שאת מה שאנחנו חושבים עליהם, הם חושבים עלינו, ובקיצוניות
רבה יותר. מספיק לשמוע את השר לשעבר שלמה בניזרי מעלה ממחסנים עבשים את הטענה השחוקה בדבר התעמרות של האשכנזים בספרדים המסכנים, שרק היא, ולא מעשיו, העילה להחמרה בעונשו לארבע שנים. הנה עוד פן של הקרע הגדול, שאינו ניתן לגישור.
ספירת המלאי של מספר ה"עמים" מהם מורכבת החברה הישראלית עגומה מאד, והיא ככל הנראה אינה הולכת להשתנות. לכן, לצערינו, חייבים לשמור על הפרדת כוחות. יחיו להם הם את חייהם, ואנחנו את שלנו, מבלי ש"נכיר" איש את רעהו. ומכאן, שכל מאבק של תושבי שכונה, כמו זה של תושבי שכונת רמת אביב, שמנסים למנוע השתלטות של חרדים על חלקים בשכונתם השלווה, צודק ובריא. לנו אין מה לחפש בבני ברק ובמאה שערים, להם אין מה לחפש ברמת אביב ושכונות דומות לה. כן, הפרדה מוחלטת. אין ברירה אלא לוותר על החלום של עם אחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
