מהפך בשכר המורים, אני אוכלת את הכובע
בעבר כתבתי לא מעט מאמרים נגד רן ארז וגדעון סער. עכשיו שניהם אחראים למהפכה של ממש בחינוך
אכילת הכובע שלי, עניין שולי וזניח בהישג האדיר של ארז וסער שנתנו למורי העל-יסודיים תוספת של 50 אחוז לשכרם, באה בעקבות לא מעט מאמרים כנגד רן ארז, ומאמר אחד כנגד גדעון סער, ביום היכנסו לתפקיד, על כך שהוא אינו האיש המתאים לתפקיד החשוב הזה. במבחן התוצאה - שגיתי.
ועכשיו אפשר לצעוד לעבר המהפכה. "רפורמת עוז לתמורה" היא נקראת, למרות שהיא הרבה יותר מרפורמה. זהו למעשה השינוי הרדיקלי ביותר במעמד המורים מאז קום המדינה. "עוז לתמורה" מחזיר למורים את כבודם. את מקומם הנכון בסדר העדיפויות של החברה הישראלית. הוא תובע מהם לעבוד 40 שעות בשבוע, במקום 24 הנהוגות היום, ובתמורה לכך מעניק להם תוספת של 52 אחוזים לשכר ועוד כ-30 אחוז תוספת על הצטיינות בעבודתם ובהשגיהם.
תמה תקופת המשכורות המבישות. תם הזלזול הבוטה בעבודת ההוראה, שהיא גם קשה ושוחקת וגם מקבילה בחשיבותה לשירות קרבי. אין קלישאה שאפשר לומר במקרה הזה שלא תהיה במקומה, ומשום כך אין בכך טעם רב. רובנו מבינים את חשיבות המהפכה הזאת, שאך לפני כמה חודשים נראתה בלתי אפשרית.
מי יכול היה להאמין שדווקא ממערכת החינוך שעליבותה והישגיה הדלים נראו כמשהו שלא ישתנה לעולם, דווקא משם תגיע הבשורה? ומי יכול היה להאמין שרן ארז, שעשה את המוות לכל שרי החינוך בעשר השנים האחרונות, שסירב לכל הצעה שהניחו לפניו לגבי רפורמה מקיפה בשכר המורים, יביא להם בסופו של דבר את ההישג הטוב ביותר שיכלו לחלום עליו?
מוכרחים להעלות את רף הקבלה למקצוע
לעתים, כשהכל נראה אבוד, פתאום מגיעה התקווה מהמקום הכי בלתי צפוי. למזלנו זה קרה במקום שהכי זקוקים לו. באופן פרדוקסלי משהו, התמורה הנדרשת מהמורים תמורת תוספות השכר המפליגות, מחזקת אותם ואת מעמדם בחברה.
לא עוד עובדי ציבור שנדרשים ל-24 שעות שבועיות ולזכותם לפחות ארבעה חודשי חופשה בשנה. לא עוד מקצוע לנשים המחפשות לגדל את ילדיהן בנחת, ויחד עם זה גם לעבוד כמה שעות ביום. מעתה, כל מי שירצה להשתכר שכר הוגן ייאלץ לשהות בבית הספר לפחות 40 שעות בשבוע. מורות (כן, בעיקר מורות) תאלצנה למצוא סידור לילדים כמו כל אשה עובדת אחרת.
המסר הוא שהוראה זה מקצוע חשוב, המכבד את עצמו, ולא סידור נוח שמאפשר לקבל את הילדים בצהריים. גם אם זה לא נכון, זה הדימוי. וכל זמן שהוא התקיים, קשה היה למצוא מסנגרים רבים מדי לציבור המורים, למרות שכולם צקצקו בשפתיים
ואמרו כמה חשוב לתת להם תוספת. עכשיו חובת ההוכחה על המורים. הם צריכים להיות ראויים לשכר הדי גבוה שישולם להם. שוב אי אפשר יהיה להתחבא מאחורי הקיטורים על התנאים המבישים.
ההחלטה לתגמל בעשרות אחוזים את המורים המצטיינים לא פחות חשובה מזו של העלאת השכר הדרמטית. לצדה צריך גם ליצור מנגנון שיאפשר לפלוט החוצה את הגרועים. מורה גרוע עושה נזק שלעתים הוא בלתי הפיך. ומה שהכי חשוב - מוכרחים להעלות את רף הקבלה למקצוע הזה, שככל הנראה יהיה עכשיו הרבה יותר נחשק. ומאחר וכך אפשר יהיה להיות יותר סלקטיביים. לבחור רק את הטובים ואת הטובים מאוד. המהפכה הזו מאפשרת להפוך את בתי הספר למקום עבודה שרבים יתדפקו על דלתותיו. אנשים צעירים יתלבטו האם ללכת להייטק או לחינוך. לעסקים או לחינוך. ואם זה יקרה, כי אז המשיח בכל זאת טילפן, למרות שטרם הגיע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם