געגוע אל הנעלם

איך נעלם חוק המאגר הביומטרי ממהדורות החדשות? כיצד הועלמה "שירות חדרים" מתודעת הציבור וממצעדי המדרוג? ולאן נעלמה הביקורת הקשה שהייתה לי על "מסודרים"? התשובות בפנים

ירון טן-ברינק | 31/7/2009 5:34

1. זה היה הסיפור החדשותי החשוב של השבוע. אולי קראתם עליו קצת בעיתונים. אולי החכמתם לגביו מעט מקריאה בבלוגים. ייתכן ששמעתם דיון על אודותיו ברדיו או שחבר נסער שיתף אתכם בעיקר פרטיו. אבל רוב הסיכויים שלא סיפרו לכם עליו יותר מדי בטלוויזיה. זה עצוב. אבל יותר מכך, זה מדאיג, מסוכן ומביא לי את העצבים.

כתוב פה לחץ ליציאה, אבל עכשיו אני לא מרגיש שיש לי יציאה. מאיר שטרית צילום: בייגל

2. בפעם הבאה שאחד מעיתונאי האלפיון הטלוויזיוני יסביר לכם כמה חשוב שיהיה עוד ערוץ מסחרי, למען חופש העיתונות והדמוקרטיה, תהיה שאלה אחת שאיתה הוא לא יצליח להתמודד: היכן היית, אדוני, בזמן המאבק נגד חוק המאגר הביומטרי?

3. ובכן, הבה נבדוק את זה. לא מעט סיפורים הטרידו השבוע את מהדורות החדשות בטלוויזיה: סנסציות פליליות מהתחום המשפחתי, משבר מדיני עם ארה"ב, חוק מופז, הפגנות חרדים, הפרטת קרקעות וכמה תרבושים יקבל מלון פנינת הג'ילג'ול בטבריה. בתוך הבליל הקקופוני הזה לא נמצא צדיק אחד שישכנע את עורך המהדורה שאולי העניין הזה עם המאגר הביומטרי שווה סיפור. בסך הכל מדובר כאן בפגיעה בלתי הפיכה בזכויות הפרט ובהפיכתה של ישראל למדינת שטאזי אפלה. לא מעניין.

4. מעבר לכך שהחיפזון האגרסיבי של מאיר שטרית בנהירתו מלאת התשוקה אל חוק המאגר הביומטרי הוא וואחד הרמה להנחתה בשביל מיקי גבע, יש כאן סיפור מרתק: ההליך המזורז שהפעיל שטרית עורר את סקרנותם של כמה בלוגרים, ובראשם עורך הדין אפי פוקס. הם חקרו מה שחקרו, גילו מה שגילו, העלו פוסט מסמר שיער לרשת והמתינו לפולו־אפ התקשורתי. במקומו הם קיבלו איומי תביעה מרותי שטרית, אשת הפוליטיקאי. את התקשורת זה עדיין לא מעניין.

5. לו הייתי חובב תיאוריות קונספירציה, זה היה הזמן הנכון להתחיל להשתעשע בהן. האם קיבלו גופי התקשורת הגדולים בישראל הוראה לצמצם את סיקור המאבק בחוק הקפקאי? האם התנדבו לצנזר את עצמם? האם עשו ברוני המדיה יד אחת עם השלטון כדי להכשיר שרץ שאינו קיים בשום מדינה דמוקרטית בעולם? שאלות טובות. בשביל תשובות צריך עיתונות. ואין.

6. זה בסדר. גם דרמה מקורית אין. נכון לרגעים אלה משודרות בערוצים המסחריים רק שתי סדרות ישראליות מתוסרטות (אם לא מחשיבים את "פרויקט מסלול"), הרחק מקו המינימום של תנאי הזיכיון. הזכייניות פשוט מתעבות סדרות כאלה. אין דרך אחרת להסביר את העלמתן השיטתית.

מסודרים. צילום: אסנת רום

7. תראו מה עשו ל"שירות חדרים". כן, מדובר בדרמה דלת תקציב שנראית כמו העתק לבנטיני דהוי של "מלון בבילון" הבריטית. לא, זו בפירוש לא אחת הסדרות הגדולות של העשור. אבל זו לא סיבה להגלות אותה אל התפר שבין הפריים-טיים ללייט-נייט ולשרוף אותה בשידור שבועי כפול. בקשת ניסו לסכל באותו אופן את "פולישוק" וכשלו. רשת, לעומת זאת, עשתה עבודה יעילה מאוד בחיסולה של "שירות חדרים". 8.9 אחוזי צפייה בערב שבת מספרים את הסיפור כולו.

8. לערן ריקליס, איתן ענר וגיא מאירסון, היוצרים שמאחורי "שירות חדרים", אין סיבה להתבייש. הם הוציאו מתחת ידיהם סדרה קטנה, צנועה וחמודה. יש פגמים, ורובם נעוצים בלוק האולפני השדוף שלה ובמבנה האפיזודי והשמרני של הפרקים, אבל בשיבוץ אינטליגנטי יותר (אולי בשבע בערב, במקום הדבר המביך הזה עם המנחה שנראה כמו גדי סוקניק) גם היא הייתה יכולה להפוך ללהיט עממי מפתיע. מספיק סדרות שהזכייניות לא האמינו בהן כבר עשו את זה.

9. נלי תגר היא תגלית מתוקה ומופלאה. סשה דמידוב מוצא סוף סוף דמות להשתולל איתה בתיאטרליות מופרזת. אסי לוי משכללת את שטיק הקשה-מבחוץ-פצועה-מבפנים שלה לכדי אמנות. לירון ברנס, שהבליח בתפקידי אורח בלא מעט סדרות, מוכיח שהוא שווה יותר. יחד עם שאר הקאסט והכוכבים האורחים הם מחזיקים את "שירות חדרים" על הכתפיים. לא שמאוד כבד להם, אבל לא היה מזיק אם בערוץ 2 היו עוזרים קצת.

המשנה לראש הממשלה סילבן שלום צילם ארכיון: יוסי אלוני

10. ומכאן רק מחמאות: לפני שלושה שבועות הצלפתי כאן ב"מסודרים" על שבמשך יותר מדי פרקים התברברה עם הקשת העלילתית המרכזית שלה לטובת אפיזודות סיטקומיות חביבות-אך-דביליות. כבר באותו שבוע היא הצליפה בחזרה. שלושת הפרקים המסיימים של העונה היו בדיוק ה"מסודרים" שהתגעגענו אליה, עם בונוסים קטנים ומושלמים כמו הופעות האורח המבריקות של גדי טאוב וסילבן שלום בתפקידי חייהם. כיף חכם ושנון. ככה אנחנו אוהבים את הטלוויזיה שלנו.

11. "עושים ריסטארט למדינה". תחת הסלוגן הזה הריצה "מסודרים" את תומר לוי כל הדרך אל הכנסת. זה היה אחד הדברים המצחיקים ביותר שיכולתם לראות השנה על המסך העברי. זה היה גם עצוב. כי כשהיא במיטבה מצליחה "מסודרים" לומר משהו עגום מאוד על הישראליות והריקבון הדקדנטי שפשה בה. בעונה הקודמת סימל תומר לוי את הערסטאפיסט הממוצע, מניאק חמוד ששיחק אותה באקזיט אבל נשאר הכי שכונה. בעונה הנוכחית הוא התגלה

כבן זונה אמיתי. ובעברית: פוליטיקאי.

12. השאלה הייתה אם יש ל"מסודרים" כוונות סאטיריות. התשובה בשלבי הסיום של העונה הייתה ברורה ומוחצת. בפרקים החלשים שלה הסאטירה רפה ומוצנעת מדי, ואפשר להחמיץ אותה בקלות ולהסיק שהסדרה סוגדת לממון ועושר, אך כעת לא נותר עוד מקום לספק. הנה הסצנה האחרונה בעונה: אסי כהן, בתצוגת משחק מושלמת, מביא את תומר לוי אל ליל הבחירות כשהוא בודד בניצחונו, מנותק מחבריו ורקוב מבפנים, ובעיניו אבדון מוחלט. צמרמורת. כך נראה החלום הישראלי וזה סופו.

13. בשלב זה אין לי ספק שתומר לוי היה תומך בחוק המאגר הביומטרי, ועל הדרך תופר בקומבינה את המכרז למקורביו, מקדם חקיקה לביטול מחויבויות הזכיינים להפקות מקור, נותן רישיון לערוץ 10 לשדר את "הלילה עם ליאור שליין" גם כתוכנית בוקר ומריץ חוקרים פרטיים לברר מי זה המולי שגב והאסף הראל האלה שעושים לו בלגנים. מזל שהוא רק דמות פיקטיבית.