ביזור טיהור השפכים? משרד הבריאות מתנגד
רוב הטיפול בשפכים מתבצע במתקנים גדולים ומרכזיים. ניסיון להקים מערכות אקולוגיות מקומיות נתקל בקשיים אל מול גופים שונים ומשרדי ממשלה זאת למרות שמערכות אלו הינן סביבתיות וכלכליות יותר
הפתרון של טיפול מרכזי בשפכים מצריך שינוע של המיים למרחקים ארוכים בצנרת ובשאיבה. אלא שבעולם, וגם בארץ, קיימות מערכות אלטרנטיביות של טיפול בשפכין במקור הביוב. במערכות אלו המיים יוצאים מהמט"ש ועוברים תהליך טיהור מקומי . דוגמה למערכת כזו היא אגנים ירוקים. אגנים אלו הם למעשה בריכות בו משוקעים המיים למשך יום עד שלושה ימים במהלכם הם עוברים תהליכי טיהור על ידי צמחיה. התהליך כולו נעשה באופן טבעי, אינו צורך אנרגיה, באופן מפתיע לא מלווה בריחות עודפים, ואינו מזהם את הסביבה. למעשה הטבע מאותת שוב לאדם שאתה העבודה הוא יכול לעשות בצורה מצויינת בעצמו. אם רק נותנים לו.
מערכות מבוזרות אינן יכולות להחליף טיהור מרכזי בסדר גודל ארצי, אבל במקומות בהם הן אפשריות הן כדאיות בהרבה. הסעת שפכים היא מקור לתקלות ותאונות בעלות פוטנציאל עצום לזיהום סביבתי והתפוצצות צינור השפכין באור יהודה הינה תזכורת מצוינת לנושא. גם בפעילותן השוטפת, מערכות טיהור מרכזיות נוטות לאבד שפכים לקרקע עקב נזילות (בד"כ בעיות איטום) אשר מזהמות את מי התהום, ומאבדות מים בתהליך עקב אידוי. במקביל, מערכות טיהור מרכזיות צורכות אנרגיה יקרה ומזהמת וכרוכות בעלויות תחזוקה וחידוש יקרות.
אגנים ירוקים הם עוד דוגמה למצב שבו אין מפסידים, win win לכלכלה ולסביבה. טיהור מים במערכות אלו אינו רק אקולוגי יותר אלא גם טומן בחובו חסכון משמעותי למשלם המיסים.
לדוגמה, המועצה האיזורית תפן אשר מייצרת 1,200 קוב מים ליום ממטירה אותם כיום ביציאה מהמט"ש על צלע ההר, כלומר, המיים ברובם הולכים לאיבוד. משרד הבריאות דורש להעביר את המיים למרכז טיהור מרכזי בעכו. הנחת הצינרת בלבד לפרויקט כרוכה
כאשר מצרפים לכך את עלות המים שהמועצה תצטרך לקנות בחזרה על מנת להשקות את גינותיה, במקום שהמים שטוהרו במקום ישמשו למטרה זו, הרי שפתרון הטיפול במערכת מרכזית נראה כבר מגוחך לגמרי.
ואכן, כמו מועצה אזורית תפן, ישנן גופים רבים אחרים, בניהם רשויות עירוניות, מפעלים ויזמים פרטים, אשר מחכים כיום לאישור לטיפול בשפכים במערכות מבוזרות.
אלא שבשטח פרויקטים אלו נתקעים ואינם מאושרים על ידי משרד הבריאות. למרות שטיפול מבוזר אינו אסור על פי חוק ואף קיבל גושפנקא על ידי ועדת ענבר, משרד הבריאות מעדיף טיפול מרכזי בשפכין ובשנים האחרונות הוא עוצר מתן היתרים למערכות מקומיות. לעיתים אפילו פרויקטים אשר נבנו על פי הנחיות ברורות של המשרד נתקעות בשלב מאוחר יותר.
כזו היא שכונת גנים במועצה גני תקווה. השכונה תוכננה כך שהמים האפורים אשר שמשו את הדיירים יטוהרו בתחומה וישמשו לגינון והשקייה. רשת הבריכות הפזורה בשכונה משמשת הן לטיהור המיים והן לנוי. המערכת כיום קיימת ומוכנה לפעולה אך למרות שאישור לה התקבל כבר לפני 7 שנים, היא עדיין מושבתת. משרד הבריאות שחזר בו, לא רק שלא מאשר את המערכת אלא מסרב לכל יוזמה לבדוק אותה בצורה מקצועית ומדעית לאורך זמן על מנת להראות התכנות ויכולת יישום במקומות אחרים בארץ.
אחד הטיעונים המרכזים שהמשרד מעלה נוגע לחוסר יכולתו לפקח על מרכזי טיהור רבים. למעשה המשרד מצביע על בעיה ידועה: הפיקוח והאכיפה בישראל של מערכות מקומיות הינו חלש וסובל מחוסר משאבים.
למשרד הבריאות נוח יותר לדגום שפכים בשפד"ן במקום במספר רב של מערכות טיפול במים. עם זאת, אין הדעת מתירה להסתתר מאחורי טענה זו. בישראל דרוש שינוי תפישתי של קובעי המדיניות לא רק בתחום השפכין אלא גם בתחומים אחרים.
מערכות ברות קיימא, כלומר, מערכות המקיימות את עצמן ללא צריכת משאבים מהסביבה, הן לרוב מערכות מקומיות בעלות פוטנציאל עצום שחבל לוותר עליו. אגנים ירוקים הם רק דוגמה אחת למערכת אקו סיסטמית בעלת פוטנציאל כזה ועל הרשויות לאפשר אותה.
ביום שני הקרוב, ה- 3.8 יתקיים יום עיון במרכז המבקרים בחיריה אשר ידון בנושא האימפלמנטציה של מערכות מבוזרות לטיפול במי שפכין ובחסמים העומדים בפניהם. אנשי מקצוע מתחום המים, איכות הסביבה, רשויות מקומיות או רשויות ממשלתיות אחרות מוזמנים לקחת חלק בדיון. הכניסה כרוכה בהרשמה מראש בטלפון 077-4430574 או בכתובת דוא"ל זו.
הכותבת, היא אחת ממארגנות הכנס.
נא להמתין לטעינת התגובות
