המגזר הציבורי צריך אנרגיה אחרת
הכנסת דחתה את הצעת חוק התייעלות אנרגטית במבני ציבור. חבל שהמחוקקים שלנו לא מבינים שמדובר בהכרח המציאות. זו הדרך לצמצם את צריכת החשמל, להקטין את פליטת גזי החממה ולצעוד בדרכי המדינות המתוקנות
במדינה בה צריכת החשמל היא מהגבוהות בעולם פר נפש וההוצאה על צריכת החשמל במוסדות ציבור עומדת על שני מיליארד שקלים בשנה, לצעד זה משמעויות ברורות. מעבר לחסכון לכיס הציבורי ייצור מופחת של חשמל יתרום להפחתת כמות המזהמים הנפלטים לאוויר ולצמצום השימוש במשאבים מתכלים כגון נפט וגז. הורדת צריכת החשמל תוריד את הצורך בבניית תחנות כוח חדשות ובנשיאה בעלות הגבוהה שלהן.
תחנת הכוח הפחמית המתוכננת להיבנות באשקלון (פרויקט D) תעלה 2.2 מיליארד דולר, אליהם יתווספו מיליוני שקלים לאחזקה שנתית. על פי המשרד להגנת הסביבה, רק העלויות החיצוניות להתמודדות עם תוצאות הזיהום התחלואה עומדות על 192 מיליון דולר לשנה, זאת ללא להזכיר את עלויות פליטת הפחמן לאטמוספירה עליהן תצטרך ישראל לשלם מאות מיליוני שקלים אם חשקה נפשה להיות חברה באיחוד האירופאי.
אם מדינת ישראל לא תצמצם בצריכת האנרגיה שלה זה הולך לעלות לה ולכולנו הרבה מאוד כסף. הקריאה להתייעלות אנרגטית במבני ציבור הינה יריית הפתיחה בנוף הישאלי בתהליך אותו עוברות כיום מרבית המדינות המפותחות בעולם.
אז מהי בעצם יעילות אנרגטית בבנינים? המטרה היא להיעזר באמצעים תכנוניים ובטכנולוגיות שחלקן יחסית פשוטות, זולות ומהירות לביצוע, על מנת להביא להורדת תצרוכת החשמל מבלי לפגוע בתפקוד הבניין ובנוחות המשתמשים בו. ניתן להוריד צריכת אנרגיה גם בבניינים קיימים על ידי שימוש באמצעים אקטיביים כגון מוצרי חשמל בעלי יעילות אנרגטית, כיבוי אורות ומזגנים על ידי חיישנים אוטומאטיים, שימוש בנורות חסכוניות וייצור אנרגיה ממקורות בלתי מתכלים כגון רוח ואנרגיה סולארית על גג הבניין.
מחקר אשר נערך בטכניון כבר ב-1992 הראה כי על ידי תכנון מודע אקלים ואנרגיה ואמצעים פשוטים יחסית ניתן לחסוך כ-40% מצריכת האנרגיה לאקלום הבניין. כאשר ישנו שימוש בתאורה טבעית החסכון יכול להגיע גם ל 60%. המחקר מגובה בעדויות מחו"ל שם כבר נהנים בניינים ירוקים מחסכון בסדר גודל דומה. בישראל הבין משרד התשתיות שהוא צריך להרים את הכפפה ופנה לבניית תקן לייעול אנרגטי של בניינים (ת"י 5282): בשנת 2005 יצא התקן למבני מגורים ובשנת 2007
מספר רב של מדינות כבר הבין את המשוואה. כבר ב-2005 היו באירופה שש מדינות בעלות קוד אנרגטי מחייב לבנייה חדשה. בבריטניה התחייבה המדינה להביא את כל הבתים החדשים להיות Carbon Free, כלומר בתים שאינם פולטים פחמן דו חמצני לאטמוספירה עד 2016.
יחד עם עידוד התייעלות אנרגטית בעזרת רגולציה או תמריצים המופנים לשוק הפרטי, יש חשיבות גדולה לנקיטה של פעולה אקטיבית יזומה על ידי הממשלה להתייעלות אנרגטית בבניינים בהם היא מחזיקה הן החדשים והן הקיימים. מדינת ישראל מוציאה מיליארדי שקלים בשנה על תפעול של מבני הציבור שבתחומה. צעדים להתייעלות אנרגטית הם חסכון ישיר לכיס של כולנו. למעשה פרויקט התייעלות אנרגטית של מבני ציבור בכול רשויות המדינה יכול להיות אולי פרויקט החסכון המשמעותי ביותר שערכה המדינה בעשרות השנים האחרונות. מדוע להמשיך ולבזבז כספי ציבור כשהפתרון כה פשוט ומתבקש?
אל החסכון הישיר בכספי המדינה מתווספות עוד סיבות רבות שמעצימות את הצורך. החלטה על התייעלות אנרגטית במבני הציבור בישראל תפתח שוק חדש ותאותת לאנשי מקצוע ולתעשיינים להעמיק את הידע ולהציב פתרונות חדשים בנושא. הממשלה לוקחת על עצמה את החסמים של פתיחת שוק חדש ועוזרת לקידום של מידע, מומחיות וטכנולוגיות חדשות אשר יעמדו אחר כך לראשות המגזר הפרטי ואולי אף ישווקו לחו"ל. להחלטה זו גם חשיבות הסברתית-חינוכית אדירה: חשיפה נכונה של המהלך לציבור והפצת הידע הנצבר ממנו יכול לעזור לעליית הביקושים לפתרונות דומים בקרב הציבור.
הצעת החוק נדחתה במליאה. באופן אירוני, זה קרה ביום איכות הסביבה בכנסת. המאבק הסביבתי שופע בדילמות המשלבות ניגודי אינטרסים חברתיים כלכליים וסביבתיים. לעיתים רחוקות צץ לו מאבק בו אין מפסידים, רק מנצחים. התייעלות אנרגטית במבני ציבור מטיבה עם כולנו, היא בעלת תועלות כלכליות חברתיות וסביבתיות לממשלה, לציבור, לשוק האנרגיה ולכדור שעליו אנו יושבים. רק בורות ופחד משינוי עוצרים את הצעת החוק הזו אשר מהווה הזדמנות מצוינת בשביל הכנסת והממשלה להראות מחוייבות שלטונית לנושא ולהוביל את חזית השינוי בצריכת האנרגיה בישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
